מאת: מנדי זילברשטרום, COL

***

"מד"א שלום, במה ניתן לעזור?"... מילים אלו עוד לא עברו לצד השני של האפרסכת, האנשים ב'זירת האירוע' בלחץ, האמבולנס עוד בתחנת ההזנקה, אך "איש ההצלה" ר' משה בן הרוש, מחסידי חב"ד בלוד, כבר בדרך לעוד מקרה חירום והצלת חיים של ממש, כשתיק המע"ר בידו.

כן, זהו ר' משה. "רץ כצבי", לעשות רצון אבינו, מצווה גוררת מצווה. אין חב"דניק אחד בקהילה המונה מאות רבות של משפחות שלא מכירו. החיוך הלבבי שתחת השפם והזקן הלבן, והטון המוסיקלי שרק מרגיע.

ממשרדו הקט שבפאתי השכונה, הוא שולט ביד ברמה בבריאותם של תושביה החב"דיים בפרט, ותושבי העיר והאזור בכלל. נותן מענה לכל הדופק על דלתו, 24 שעות 7 ימים בשבוע, 365 יום בשנה. ללא דקה של מנוחה.

כאשר אורות אדומים יראו, או סירנה צורמת תחתוך את שלוות התושבים, כולם יגידו - "ר' משה ה'מלאך' של השכונה". הוא לא היחיד, רבים וטובים הם 'מצילי החיים' בקהילה, וותיקים יותר או פחות, אך את הסמל של ה'ההצלה' שהוא נושא בגאווה, לא ניתן לקחת ממנו. גם לא עבור חופן דולרים. 

עבור פרנסתו, בן הרוש מנהל כיום מרפאת 'כללית' ואף משמש כמוהל. רבים מהפונים אליו לעשות ברית לבנם, טוענים כי בגלל הוותק והניסיון הרפואי שלו, מעדיפים כי הוא ימול את הרך-הנולד. 

בראיון מיוחד למגזין שישי ב-COL, ניאות בן הרוש לשתף את הגולשים החב"דיים, על התנדבותו רבת השנים, אשר נושקת לגיל ה-30. 'לילות כימים', העיקר - להציל עוד חיים.

***

ר' משה היקר, נתחיל מהסוף. אין אחד שלא מכיר אותך. אתה מוגדר בקהילת חב"ד בלוד כ"איש ההצלה". מתי בכלל הגעת אל עולם ה'עזרה ראשונה' וכיצד?

"אחח.. הגדרת נכון. "עולם" ההצלה. נושא הצלה זה עולם ממש, ולא לשווא אמרו חז"ל: 'כל המציל... כאילו הציל עולם...', כי אחרי כל הצלת חיים יש את הניצול ואת כל העולם שסביבו.

"ובכלל כדי להציל חיים - אתה עצמך עולם, הכוונה, שכדי להציל חיים צריך את ההכשרה הנכונה והמקצועיות ואת קור הרוח, בזמן הנכון לעשות את הפעולות הטכניות ובוא בזמן להתפלל לרבש"ע להצלת האדם שמולך.

"דע לך, שלפני שהגעתי לעולם ההצלה, הייתי ממש בורח מכל מראה הכי קטן של דם, עד כדי-כך שכשהייתי מלמד בת"ת, אם היה יוצא מעט דם לתלמיד מהאף או אפילו משריטה קלה, הייתי מריץ את ה"עוזר" לטפל ואני הייתי תופס מרחק מהדם.

"אבל כשהתייגסתי לצבא וההצעות שהיו לי שם היו, או מרגמות ושריון או קורס חובשים, בחרתי בקורס חובשים, עם חששות רבים, כיצד אתמודד עם מראה של פציעות. ובעצם - שם הכל התחיל. מדובר על שנת 1989 ממש 30 שנה"...

תן לנו מספרים: במהלך שנות פועלך, אל כמה 'קריאות' חירום לערך יצאת. זוכר?

"זה לא פייר לשאול אותי על כמות המקרים בהם טיפלתי במהלך 30 שנה. כבר לא סופרים את הכמות, מדובר על אלפים רבים מאוד. מאוד".

מכל שנות ההתנדבות שלך: מתי הכי קשה במקרה של הזנקה להצלה - מסעודת שבת, אמצע הלילה או.. ומדוע?

"התשובה היא חד משמעית, שאין קשה בלצאת להצלת חיים, כשאתה יודע שהקב"ה עשה אותך שליח להצלת חיים. אבל לפעמים, כשאתה באמצע לילה חורפי מקבל קריאה ממד"א או "איחוד הצלה" על תאונה קשה, ואתה בתוך המיטה... אתה יודע שזה הולך להיות קשה ומורכב".

מהו המקרה הכי קשה שאתה זוכר, ולא מצליח לשכוח ממנו?

"הולך איתי כבר הרבה מאד שנים מקרה של תאונת דרכים קשה מאוד, של תלמידה מ'בית רבקה' שחצתה את כביש מס' 1 ונפגעה מרכב. הייתי אז נהג אמבולנס בנסיעה הראשונה שלי, המלווה והמדריך שלי בנסיעה זו הוא מנהל מרחב שפלה במד"א של היום, אפי בר. הגענו לתאונה וראינו פציעה מאוד מאוד קשה והמיקום של הפצועה היה מתחת לברזלי ההפרדה שבכביש. טיפלנו בפצועה וחשבתי לעצמי... 'אוי, התחלת לא טוב את הנסיעות שלך'...

"בבוקר התבשרתי שהפצועה נפטרה מפצעיה. זה המקרה שהולך איתי שנים. אבל זה לא המקרה המזעזע והקשה ביותר שטיפלתי... במהלך השנים. לצערי, אני יכול לפרנס ספר עב קרס עם מקרים גדולים וקטנים של עזרה ראשונה והצלת חיים".

שתף על 'מקרה-חירום' שהזניקו אותך בדחיפות, ולבסוף היה מדובר בשריטה/פצע/מקרה קל?

"אלו מעשים שבכל יום, אנשים מן השורה כשרואים מקרה שלא ברור להם, תמיד מחמירים בקריאה, ולעילפון קל קוראים מוות (בואו מהר האיש מת על המדרכה), ולכל מעיכת פח ברכב, קוראים תאונה קשה ובמיוחד אם הפצוע נשען לאחור או לפנים.

"היו המון מקרים מהסוג הזה ולא מעט מקרים כאלו בשבת, שאתה יוצא לקריאת חירום ולבסוף מגלה שפלסטר קטן או פחות מזה - מסיים את האירוע".

מן הסתם יש לך סיפור על אירוע שהסתיים עם חיוך של כל הנוכחים בשטח. שתף

"כמובן שישנם מקרים שמתחילים בלחץ ומסתיימים בחיוך גדול. אחד המקרים שאני זוכר כרגע, מדובר על ילדה "שנחנקת והולכת למות" בגלל קוץ של דג שתקוע לה בגרון, ואני יושב עם משפחתי בסעודת שבת. מיד כשבאו לקרוא לי, לקחתי את התיק ע"ר (עזרה ראשונה) ורצתי את כל השכונה לקצה השני שלה, ושם אני רואה משפחה שלימה חובטת בגב של ילדה כבת 8. כשנכנסתי, שמעתי את הנוכחים אומרים 'זוזו זוזו, בן הרוש הגיע'. הילדה שהייתה בהיסטריה מוחלטת, נתנה לי את הרשות והאפשרות לעזור לה ואז עם פינצטה קטנה, הוצאתי את הקוץ שהיה תקוע עמוק בגרון שלה. זכיתי למחיאות כפיים ולצלחת עוגות מדהימות". 

30 שנות התנדבות. האם אתה מרגיש שהקהל מביע מספיק את תודתו, והאם מישהו הביע הערכתו בדרך מעניינת?

"עשרות שנים והמון מקרים והתודה הכי גדולה, זה לראות את האדם שהיה במצוקה ואתה היית השליח להוציא אותו מזה. כמובן שישנם אנשים שיודעים להגיד תודה ולהביע את הערכתם.

"זכור לי מקרה, שבערב שבת אני לבוש בסינר ונמצא במטבח כאשר אני עסוק בהכנות לשבת ומתחת לביתי אירעה ת.ד. של רכב שפגע בילדה קטנה, (הבת של ישראל ריזל ז"ל). שבוע לאחר מכן, הגיע אח של הפצועה, עם מגש מעוצב, בקבוק יין ומגש מעוצב לחלות. אותי ואת משפחתי זה ריגש מאוד. ישנם עוד מס' רב של מקרים שאנשים שלחו מכתבי תודה ותשורות שונות כהוקרה על העזרה". 

כיצד התחושה של לחזור הביתה אחרי אירוע שברור לך שהצלת למישהו את החיים או לחילופין מקרים שלא עלינו נגמרו באסון?

"אין לך שמחה גדולה מזו של ידיעה על-כך שהיית שליח טוב להציל חיים לאדם מבוגר או תינוק ולכאורה ללא שהיית בזמן הנכון היה יכול להסתיים אחרת ח"ו. וכן, מאידך, ישנם מקרים שאתה עובד ועובד ועובד על פצוע או חולה, ולבסוף הוא נפטר לך בידיים. תחושה בפירוש קשה.

"אני זוכר מקרה כאן בשכונת חב"ד בלוד, של החייאה בשעות הערב על אחד התושבים, שהרופא אמר לי 'אנחנו ניסינו מספיק. זהו, עוצרים החייאה'. אמרתי/התחננתי אליו, 'תן עוד 2 סבבים של תרופות והחייאה'. הוא עצר ואמר לי: 'מיישלה, תעבוד כמה שאתה רוצה'. הפרמדיק אכן נרתם ועשינו עוד 2 סבבים של החייאה, והנה בנס גדול חזר דופק. וכך החזיק האדון בחיים עד שעות הבוקר.

"עולה לי כרגע עוד מקרה קטן של הצלת חיים ממש. השעה הייתה 5:15 בבוקר, עודני במיטה ואני שומע בעיטות עזות בדלת. רצתי מיד לפתוח אותה, ואני רואה אחות של תושב השכונה והיא צועקת אלי 'רוץ מהר, אח שלי (מוכר מאד).. מת'.

"אני מוצא את עצמי עם הפיג'מה ותיק ע"ר רץ מס' בניינים, וכשנכנסתי, אני בודק ורואה את הילד ללא נשימה. בלי להתמהמה אני מתחיל מיד בהנשמות ולאחר זמן שהיה נראה כנצח, חזרה הנשימה לילד ולמד"א לא נותר אלא לפנות אותו לבית רפואה לבדיקות. היום, שאני רואה את הילד שהפך כבר לבחור מסתובב או רוכב על האופניים בשכונה, אין לי מילים לתאר את ההרגשה". 

מילה על קהילת חב"ד בלוד?

"קהילת חב"ד בלוד, היא קהילה מצויינת שיודעת להוקיר תודה".

לסיום. מהו הטיפ/מסר שלך לגולשי COL?

"הטיפ שלי הוא פשוט אך מיוחד, תפילות להשם שישמור עלינו מכל חולי או מקרה רע ח"ו. אך יחד עם זאת, תשמרו על עצמכם ועל הילדים שלכם, כי הרבה מאוד מקרים יכלו לכאורה להימנע אם היינו עירניים מספיק. 

"המלצה שלי: צאו ללמוד הדרכת 'עזרה ראשונה' בסיסית במסגרת 'משפחה בטוחה' של גופי ההצלה השונים. זה מציל חיים"...