המעבר לישיבה/ תיכון עם פנימייה, כיצד ניתן לבחון בשלות רגשית? המדד העיקרי בו נבחן את השאלה, הנה לפי ה-כאן ועכשיו של הסובייקט! וכיצד ביכולתנו להשפיע אם בכלל על ה-כאן ועכשיו של הסובייקט?

ט"ו בשבט תמיד מעלה בנו הרהורים סביב חינוך הילדים, כשאנחנו נזכרים בפסוק: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, י"ט) אנחנו מנסים למצוא בכל פעם מחדש את הפירוש הרלוונטי עבורנו ואיפה זה פוגש אותנו במרחב החיים.

זו היא עוצמתו של החינוך כאשר העיסוק סביבו הנו סביב ה"כאן ועכשיו", ולא איך הוא במטפורה במדרש ובפירושים השונים, אלא איך הוא רלוונטי עבורנו ב-כאן ועכשיו!

וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בתורת החסידות על הפסוק: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום" דברים ו',ו') ופירוש המדרש (רבות יתרו י"ג, שו"ע או"ח סימ' ס"א) בכל יום ויום יהיו בעינך כחדשים. כלומר: אנו נדרשים  לבדוק עם עצמנו איך וכיצד אנו חיים את המצווה בכל יום באותו אופן בו חווינו אותה רגשית בפעם הראשונה.

כשאנו נדרשים לשאלה: איך אדע שילדיי בשלים רגשית למעבר למסגרת עם פנימיה?

אנו נדרשים להתבונן על ה-כאן ועשיו הסובייקטיבי של כל אחד ואחת!

אין באמת דרך לקבוע מקום, זמן, או מצב (עולם, שנה נפש) לבשלות רגשית. הדרך המדויקת לבחון עמדה זו הנה סביב השאלה: כיצד בני/בתי חווים את המעבר ב-כאן ועכשיו שלו/ה?

ישנם ילדים שעבורם המעבר הנו הדבר הטוב ביותר שקרה להם ב-כאן ועכשיו שלהם וישנם ילדים שעבורם זה הדבר האחרון שהם צריכים ב-כאן ועכשיו שלהם.

כשמדברים על ה-כאן ועכשיו של הסובייקט, אנו נדרשים להתייחס ולברר מספר אלמנטים: 

ראשית: האם יש לנו אפשרות בכלל לבחור את המסגרת עבור ילדינו במסגרת הקיים בשטח ובהתאם לצרכי החינוך שלנו, עם ובלי פנימיה?

שנית: האם המעבר לפנימיה הנו חלק טבעי במעברים של הילד בחיים ממסגרת אחת לשנייה, או שזהו אילוץ משפחתי ?

נתבונן של מי הצורך במעבר לפנימיה, שלנו ההורים או של ילדינו, או אולי של שניהם?

רק אחרי שנבין שזוהי טובת הילד וצרכו, נתבונן במצבו של הסובייקטיבי של ילדינו ונשאל את עצמינו:

א.      מה מצבו הנפשי רגשי של הסובייקט בזמן נתון בו אנו דנים ומנסים לגבש חוות דעת?

ב.      איזו משמעות נותן הסובייקט למעבר לישיבה עם פנימיה ומהי עבורו?

ג.       המחיר אותו מוכן לשלם הסובייקט במעבר למסגרת פנימייתית לעומת הרווח אותו הוא מפיק מהמסגרת החדשה למרות המעבר לפנימיה?

ד.      עד כמה הסובייקט ייתרם נפשית ורגשית מהמעבר למסגרת החדשה עם או בלי פנימיה?

ה.      האם בזמן נתון הסובייקט מתאים לפנימיה? האם הפנימיה מתאימה לו?

ו.        מה מידת ההסתגלות של הסובייקט לפנימיה?

ז.       מה מידת החשיבות אותה רואה וחש הסובייקט להליכה בתלם? לעומת חוסר הרצון להיות חריג, מבחינה תרבותית- סביבתית?

ח.      עד כמה הסובייקט חווה רגשית חיי חברה עצמאיים כמאפשרים, נוחים ומיטיבים לעומת החוויה בצורך בקרבה משפחתית ובקושי להיפרד ממנה, או כפי שהיא מתוארת בספרות הטיפולית: יחסי ספרציה אינדיווידואציה (יחסי תלות היפרדות) בגיל ההתבגרות?

ט.      באיזו מידה רואה הסובייקט את חשיבות הערכים אותם הוא מקבל במסגרת הישיבה עם פנימיה לעומת הוויתור על הנוחות שלו במסגרת אקסטרנית?

י.        עד כמה רואה הסובייקט את המימוש העצמי שלו דרך המעבר לישיבה עם פנימיה לעומת מעבר לישיבה ללא פנימיה?

כאשר נברר את השאלות הללו, נוכל להתקדם צעד נוסף אל היעד והוא: מבחן המציאות!

האדם עץ השדה כמטפורה למציאות דינמית במרחב החיים:

המשל מעץ השדה, נוגע במציאות דינמית הנפעלת בשתיל בכל שלב ושלב מגידולו ולאורך השנים נבחנת מידת השפעת האקלים על מצב גידולו. כאשר אנו מתמסרים לגידול השתיל באופן המותאם עבורו בכל שלבי הגידול אנו יכולים להיות רגועים עם כל תוצאה שתבא, משום שאנחנו עשינו את הטוב ביותר עבורו!

תמיד נוכל להתייחס לשינויי האקלים ונפעל בהתאם על מנת לאפשר לשתיל לעבור בצורה הטובה ביותר את התמורות והשינויים המזמינים לו תנאי האקלים.

מכיוון שהמציאות במרחב החיים אף היא דינמית, אז תמיד נוכל להיות שלימים עם כל החלטה שקיבלנו בזמן נתון בהתאם לבירור אותו ערכנו בצורה יסודית ומקיפה ולהסביר לעצמנו שמכיוון שההחלטה נבעה ממקום מדויק ומותאם (עד כמה שאפשר) עבור הסובייקט, אזי אין משמעות לדינמיות החיים ולמה שהיא זימנה עבור הסובייקט בכל מה שנוגע להחלטה שהתקבלה.

החשיבות הרבה אליה כן יש להתייחס בכובד ראש היא כיצד לפעול כעת ביחס למציאות המשתנה?

* הערה: כדאי שנזכור, תמיד ובכל שלב אפשרי לבחון מחדש את ההחלטה על מעבר לישיבה עם פנימיה ולחשב מסלול מחדש.

לפני שאנו ניגשים לברר האם ההחלטה הייתה נכונה או לא, כדאי שנשים סימן שאלה על ה-נכון או לא נכון, משום שאין נכון או לא נכון בהחלטה שקיבלנו, אלא כאמור: האם ההחלטה שהתקבלה בזמן נתון בהתאם לבירור המקיף שערכנו, מותאמת עבור הסובייקט גם במצב הדינמי שהתפתח בשטח או לא?
|
כלומר: תמיד יהיו נסיבות שבגינם המעבר לפנימיה יהיה מותאם או לא מותאם לצרכי הסובייקט, השאלה היא האם הזמן הנתון בו התקבלה ההחלטה היה כזה, מותאם או לא מותאם?

כך שאנו באים להתמודד עם המציאות נשאל: מה עושים עכשיו?

תמיד חשוב שנבחן את הדברים ממציאות הזמן של ה-כאן ועכשיו!

זהו המדד העיקרי ממנו נוכל לקבל החלטה מותאמת עבור  הסובייקט.

 

"עץ השדה" מושפע במידה רבה מסביבת ומתנאי גידולו ה-כאן ועכשיו מושפע אף הוא במידה רבה מן העבר של הסובייקט:

אחד המאפיינים המשמעותיים בגידול עץ השדה הנו סביבת הגידול ותנאי הגידול, האם האדמה נחרשה ועובדה אם לאו? האם השדה מנוכשת מקוצים ודרדרים או לא? האם היא דושנה?, הושקתה  כראוי? וכו'.

אף הסובייקט מושפע מסביבת גידולו ומתנאי גידולו, אופי החינוך, אופי ומצב הנפשי רגשי של המחנכים, תנאי החינוך תנאים פיזיים-תנאים נפשיים, תנאים סביבתיים, תרבותיים, חברתיים וכו'.

כשם שהעץ אשר גדל בתנאים מיטיבים יוכל לעמוד בשינוי האקלים הבאים לפתחו חדשים לבקרים, לעומת עץ שנחסכו ממנו התנאים הבסיסיים לצמיחתו, העתיד להיפגע משינויי האקלים.

אף ילד אשר גדל בתנאים מיטיבים, הקרקע הוכשרה עבורו לכשיגיע זמנו לצאת לעצמאות ולהשתלב בסביבה חדשה ואף מאתגרת ולהבטיח שיצלח את האתגר ואת אתגרי השינויים הבאים לפתחו. לעומת ילד שגדל עם חסכים רגשיים ונמנעו ממנו התנאים המיטיבים להתפתחות בריאה ותקינה לכשיגיע זמנו לצאת אל מרחב החיים, יעמוד הוא חסר אונים אל מול אתגרי השינויים הבאים לפתחו.

מה שמסביר היטב את המשל מעץ השדה לאדם: חינוך הילדים מתחיל מראשית היוולדו ועוד לפני כפי שהתבטא הרבי, בדיוק כפי שעץ זקוק למשנה זהירות מראשית שתילתו.

כך שהדרך לישיבה עם ובלי פנימיה עוברת בתנאי הסביבה ובתנאי החינוך אותו אנו מעניקים ליקירנו ולפי אופן מידת ההשקעה כך היא אופן הנבת הפירות.

* הערה: כמובן שישנם גורמים אובייקטיבים שאינם מאפשרים לילדים מסוימים לשהות בפנימיה שמהם נמנעתי מלהתייחס במאמר זה, הן אם זה קשיים מולדים או התפתחותיים, ליקויים נוירולוגיים,  או דפוסים עם מאפיינים התנהגותיים, או היפראקטיביים, התפרצויות זעם וכדו'. ניסיתי להתייחס למצב אידאלי בו היכולת ההשפעה החינוכית היא הגורם המרכזי להתפתחות תקינה של יקירנו.

________
כותב השורות, ר' מישאל אלמעלם. פסיכותרפיסט מוסמך וחבר באגודה הישראלית הרב תחומית לפסיכותרפיה, אחראי על מערך הנשירה בצפון ירושלים חט"ב וחט"ע מטעם עיריית ירושלים, מנהל מכון להדרכת הורים ולטיפול בנוער בסיכון בירושלים, פסיכותרפיסט לטיפול בנוער עובר חוק למניעת פגיעות בהוסטל בירושלים, ומוסמך בטיפול בפוסט טראומה בייעוץ החינוכי ובחינוך המיוחד.