התאריך העברי י' בשבט שחל היום, סימן לפני 69 שנים תזוזה משמעותית בעולם היהודי כמו שהכירו אותו אז, ולמפרע, בעיקר כמו שאנחנו מכירים אותו היום: באותו היום - היה זה שבת בבוקר ברחוב ניו יורקי מנומנם עדיין - הסתלק האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, מנהיגה של חסידות חב"ד בתקופת השיא של רדיפות הקומוניסטים ומוראות השואה האיומים, ואת מקומו תפס לאחר זמן קצר חתנו וממלא מקומו, הרבי מנחם מענדל שניאורסון - מי שהעולם יכיר בתור הרבי מליובאוויטש או בקיצור: הרבי. הרבי הראה לנו כבר מההתחלה מהי מנהיגות של אמת. מנהיגות שחותרת ליעדים אפילו אם הם זרועים בקשיים ואתגרים, מסמנת חזון של יהדות נוכחת בכל רחבי הגלובוס גם אם הוא נראה כמעט דמיוני, ובעיקר מעניקה המון דוגמא אישית ועקביות לאורך כל הדרך. ואת כל זה הוא עשה בלי "הודעות דרמטיות", ללא איחודים מלאכותיים ופירוקים אופנתיים ועם הרבה אמירה על מה שחשוב ובוער לו. ונחשו מה? כשהולכים אחרי האמת בעקביות מסתבר שהיא סוחפת: אין כנראה בהיסטוריה המודרנית של היהדות עוד מישהו שהצליח לגעת במקביל בכל כך הרבה יחידים שמגיעים מרקע שונה. לא שינה המוצא, לא המגדר, לא האדיקות ואפילו לא אם אתה יהודי. לא מעט אפרו-אמריקניים מברוקלין מוכנים להצהיר עד היום כי הדמות המשפיעה ביותר על חייהם היא הרב היהודי מהשכונה. זה עם הזקן הלבן, המגבעת השחורה ובעיקר העיניים הכחולות שהצליחו להניע אותך לפעולה. אחת השאלות העולה תמידית לאוויר בעניין מנהיגות, היא כיצד המנהיג מתייחס ליורשים. ליום שאחרי. האם הוא מנסה לדחות ולסקל כל יורש פוטנציאלי? האם הוא מסמן מועמד ספציפי? או שמא נוקט בכלל בגישת "אחרי המבול"? במקרה של הרבי, התשובה היתה אחרת לחלוטין: הוא עודד כל אחד להפוך למיני-מנהיג. כל אחד לפי כוחותיו ויכולותיו: מנהיג של משפחתו, מנהיג במקום העבודה, אפילו מנהיגה בהפסקת עשר אם את במקרה תלמידה בכיתה ד'. יש לך את הכוחות, והחובה שלך היא לנצל אותם כדי להיטיב לאנושות. הרבי הצליח לסחוף אחריו רבבות של מעריצים, חסידים ושאינם, שהעתיקו והדביקו את המוטו אולי הכי מרכזי שלו: תעשה את העולם טוב יותר, אבל תדאג שעוד מישהו יעשה גם הוא מעשה חיובי. ככה יוצרים שרשרת שאיננה מפסיקה לעולם וסוחפת אחריה המונים, ומנהיגות אמתית נמדדת בכמה היא מצליחה להזיז משהו אצלך. מספר של 441 בתי חב"ד שפועלים רק כאן בישראל במסירות נפש של שליחי חב"ד, בהחלט מצביעים על תזוזות משמעותיות. הרבי התווה את דרכו כבר בנאומו הראשון. היה זה מעמד מכונן שבו הדבר האחרון שעשה היה לשמור על עמימות: הוא פרס את משנתו, התווה את קווי העבודה ובעיקר סימן את המטרה: להביא את הגאולה לעולם. הוא גם דרש מחסידיו שלא לעסוק בפוליטיקה ולא להזדהות מפלגתית עם אף מפלגה (מפלגה היא מלשון פילוג ומחלוקת, אמר, ואילו אנחנו עוסקים בענייני העם כולו). וזו אולי ההבנה המדהימה ביותר על הרבי: הוא היה מנהיג עצום בקנה מידה עולמי, ואת כל זה עשה, ללא פוליטיקה. אז היום הוא היום שבו מחד מציינים את יום ההילולא של הריי"צ, מי שרשת החינוך הענפה והמתפתחת כל העת של חב"ד קרויה על שמו – "רשת אוהלי יוסף יצחק", ובמקביל מבינים עד כמה זכינו לחיות בדור שבו יש מנהיג כמו חתנו, הרבי מליובאוויטש.