מאת: הרב יוחנן בוטמן, שליח חב"ד בחדרה

היה פעם דרשן שידע לעורר את הקהל באופן מדהים. הוא אמר שהוא מסוגל לגרום שחצי מהקהל יבכה וחצי מהם יצחק. בלתי יאומן.

הוא החל בסיפור מצמרר עד שלא היה בקהל מי שלא הזיל דמעה.. ואז חצה את פניו לשניים, כשהניח את כף ידו בדיוק באמצע הפנים שלו, מלמעלה למטה, מאמצע המצח עד לאמצע הסנטר. והוציא לשון בצד הימני של הפה.

חלק הקהל שישב מימין ראה את הלשון בחוץ החל לצחוק עם דמעות בעיניים.. ואלו משמאל שלא ראו מה קורה מעבר ליד, נשארו עם הדמעות בלבד..

*

לכעוס ולחייך ביחד לא שייך. אי אפשר להראות פנים זעופות לאחד וסבר פנים יפות לאחר, בו זמנית, אבל זה מה שקורה השבוע בפרשת "בא".

במכה העשירית 'מכת בכורות', שקרתה בחצות הלילה, "ותהי צעקה גדולה במצרים", כל מצרים קמה על הרגליים. "כי אין בית אשר אין שם מת".

פרעה שגם היה בכור, רץ בלילה ברחובות מצרים לחפש את משה ואהרן, וצעק להם "קומו צאו מתוך עמי", רק אל תשכחו לעשות לי 'מי שבירך' כדי שאשאר בחיים. הוא שכח שהובטח לשרוד את עשרת המכות, "בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כוחי, בים סוף".

בעוד שהמצרים נענשו קשות במכה זו של הבכורות, ניצלו היהודים, בעת ובעונה אחת. כלומר ברגעים אלו ממש של המכה, הייתה פעולת הצלה מיוחדת אפילו לאלו שהלכו להתרועע עם המצרים בבתיהם, כדי שחלילה לא ייפגעו. "נגוף למצרים ורפוא לישראל", משימה כפולה, מכה ולטיפה כאחת.

נשים לב, להבדל קטן, אך גדול במשמעות, בניסוחי הפסוקים. בתחילה אומר הפסוק "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים". הדגש אני 'יוצא', לעומת הפסוק בפרק הבא האומר "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה". לא "יוצא" אלא "ועברתי".

המשמעות של "יוצא" היא מכוונת למטרה מסויימת, ואילו "ועברתי" זה בדרך אגב.

בעוד שהוא 'עובר' בדרך אגב להכות את המצרים, הוא 'יוצא' לאסוף אחד אחד מעם ישראל. זה כבר לא עניין של משימה כפולה. זו 'יציאה' אישית של הקב"ה בכבודו ובעצמו להציל כל יהודי, "אני ולא מלאך אני ולא שרף".  לומר לך שאתה כיהודי מושגח אישית.