מאת: מנדי זילברשטרום, בוגר הישיבה ומעורכי 'מרכז התקשורת החב"די' COL

***

בשלהי שיעור ג' תש"ע, בישיבת תומכי תמימים מגדל העמק, הודיע ראש הישיבה, הרב יצחק גולדברג לקבוצת תלמידים - כי הוא מבקש מאיתנו להגיע לאסיפה מיוחדת שיזם. ההודעה, הייתה צפויה. חיכינו לשמוע מה יעלה בגורלנו, האם יש שיעור ד', או נוסעים ל'קבוצה'?

שעת ערב. בביתו של הרב גולדברג, אנחנו, כ-20 תמימים יושבים, מאזינים, והוא מדבר. מרחיב על מעלתה של שנת לימוד בשילוב עם שליחות, בעיר הטבריינית. על ה'חובה' שלנו ועל הצורך.

הוא לא היה צריך לשכנע. זה היה די מובן מאליו. מתוך כ-50 בחורים מהכיתה, נבחרו רק 20. אותם ההנהלה בחרה. השאר, יצאו למסגרות של 'שליחות' ומכוני 'סמיכה' בתפוצות.

***

ראש חודש אלול, בית חב"ד וישיבת חב"ד בעיר טבריה. בית הכנסת של השליח הראשי, הרב יוסף קרמר - הוא גם הזאל של 22 תמימים שיושבים מבוקר עד לילה, ושוקדים על לימודם.

ראש הישיבה, הרב ברוך לבנוני והמשפיע, הרב ברוך קוצ'ובייסבקי, עושים הכל על-מנת שלקבוצה החדשה, יהיה טוב. ככל שאפשר. דואגים, שואלים, מתעניינים. אל שיעור ד', התמים החב"די מגיע לאחר 6 שנות ישיבה. הוא כבר בגיל 21, אך מסתבר, שהיחס האישי והכמות הקטנה של החברים שסביבו, עדיין משפיע - ולטובה.

***

אני וחבריי, שחלקם היום מכהנים פאר כשלוחי חב"ד, בארץ ובחו"ל, זכינו להיות השנתון השלישי של הישיבה.

נחזור כמה שנים לאחור. בעיר טבריה בחודש אלול, החום עדיין שורר. והוא מכביד מאוד. בזאל הקטן בו הצטופפנו, היה מזגן שקירר, אך בחדרי הפנימייה - לא!. גם במבט לאחור, וכמובן שבאותה העת, לא הצלחנו להבין כיצד בוגרי הישיבה הצליחו 'לשרוד' את ימיה החמים של טבריה, ללא מיזוג. אנחנו, התמימים, לא "אהבנו וקיבלנו" את הסיטואציה. החלטנו שאנו 'נפגין'.

אני זוכר את הבוקר, שבו 'הודענו' לרב לבנוני, כי בכוונתנו לעזוב את הישיבה, ולנסוע לבתינו עד שיעברו הימים החמים. לא אשכח את מבטו. הוא לא היה רגוע. ולא, הוא לא פחד שאכן נעזוב לרגע. הוא פשוט חשב - מה עושים, כיצד גורמים לתמימים להחזיר את החיוך והחשק לשבת וללמוד.

הרב לבנוני ביקש לחשוב כמה שעות ולתת תשובה. ואכן, הוא אסף את אותנו, כולנו. חשבנו, כי הוא יאמר "אין בידי לעשות כלום", אך הוא הפתיע. הוא אמר ש"יהיה טוב". באותו לילה, הלכנו לישון, ביודעין, כי למחרת אנו נוסעים לבית. לא נשארים עוד "לסבול".

בשעת בוקר מוקדמת, הופיעו פועלים עם 8 מזגנים חדשים. הם התקינו, בכל חדר, כאשר הוא עוקב אחריהם - בודק, שהכל יהיה כשורה. לא אשכח את תגובתו כאשר שאלתי - "מהיכן"?. הוא ענה לי: "הזמנתי. שילמתי. נראה כיצד נשיג את הכסף חזרה". זאת הייתה הגישה, שלהם - של הרב לבנוני והרב קוצ'ובייבסקי. למען התמימים, בדרך של "מלכתחילה אריבער".

***

זאת הייתה קבלת פנים משמעותית. או, אז הבנו, כי זוג הרבנים הצעירים, חדורים באמת בטובתנו, ומהרגע - יצא מתוק. חלפה לה שנה תמימה של סדרי לימוד ושיעורים, חברותות עם מקורבים מתושבי העיר - בנגלה וחסידות, התוועדויות בבתיהם של אנשי הצוות ובישיבה, 'מבצעים' - תפילין, מזוזות, כינוסים והרצאות סביב ימות השנה, ועוד. הרשימה ארוכה, בסך-הכל, שנה - שבה השקיעו בנו, בגשמיות ורוחניות, ברמה גבוהה.

חשבנו, שאנו גדולים, בני 21, בוגרי ישיבות חב"ד - קטנות וגדולות, יודעים הכל. אך טעינו. לא ידענו כמה השקעה עוד ישקיעו בנו. במהלך שיעור ד', רבני הישיבה הכינו והדריכו אותנו טוב טוב, אל השנה הבאה - שנת ה'קבוצה' ב-770, ולא אשכח את היום, בו הם באו לבקר, שם - בניו יורק הרחוקה, כשברחובות קור מקפיא, ובהתוועדות הכיתתית - חום של אהבה.

את אותה האכפתיות שהייתה להם פעם, בעבר, כאשר אחד מהתלמידים חלה בישיבה בטבריה, ונפל למשכב עם חום גבוה, והם, כן, צוות הישיבה - הרב לבנוני והרב קוצ'ובייבסקי, הגיעו מביתם עם כוס תה מהביל ולימון עם סוכר. זאת האכפתיות שלנו - שנחזיר להם היום.

***

היום, הם צריכים אותנו. כעת, רוצים לקחת מהם את בניין הישיבה שהפך סמל ודוגמא. והם מעוניינים לקנות אותו, כי זאת הברירה היחידה. או שכן, או שלא.

אנחנו - הבוגרים, אנ"ש חסידי חב"ד ותושבי העיר טבריה, נחזיר להם. על 10 שנים שהם נותנים את ה'נשמה' ל-10 שנתונים של תלמידי הישיבה. בשבילם, נרים כל אחד תרומה - ונקבע יתד בעולם התורה, בעיר טבריה עיה"ק תובב"ה.

***

לתרומה להצלת הישיבה - לחצו כאן!