מערכת COL
|
יום כ"ז טבת ה׳תשע״ט
04.01.2019
כשר' מענדל האיץ בחולה לב לומר לחיים על כוס מלאה • פרק רביעי
הבחור מישיבת צאנז שלא הרשה לעצמו להחמיץ אפילו התוועדות אחת של ר' מענדל; על ידיעותיו הרחבות בנגלה, הכללים בשמירת 'גזירת המשקה' ועוד • רב שכונת השחמון באילת השליח הרב שמעון אייזנבאך, עם פרק נוסף של זיכרונות מהמשפיע הבלתי נשכח הרב ר' מענדל פוטרפס > מיוחד למגזין שישי ב-COL • זיכרונות מר' מענדל
הרב שמעון אייזנבאך
עד כמה היה גדול ר' מענדל בתורת הנגלה, לא ידענו וכנראה שגם לא נדע לעולם, כי מי כמוהו היה חכם ונבון להסתיר עד קצה הגבול את ידיעתו בלימוד גפ"ת ובידיעת ההלכה.
לר' מענדל היה חדר בישיבה שהיה נקרא "החדר של ר' מענדל". שם היה מתפלל באריכות בשבתות. לפעמים כאשר לא היה חש בטוב היו מקיימים מנין מצומצם בחדרו. פעם אחת קיימו מנין בחדרו והתעוררה שאלה בתחילת חזרת הש"ץ האם היו ששה מתפללים שכן אחד העיר שהשישי שעזב בתחילת חזרת הש"ץ כלל לא היה "שישי" ונדמה לו שלא התפלל יחדיו שמונה עשרה.
שליח הציבור לא ידע אם להמשיך או לא והעיניים היו נשואות לר' מענדל שהחל לתחקר אם הלה התפלל יחדיו אם לאו ואם היה עוד מי מהמתפללים שהיה בתפילתו סמוך לשמו"ע ואינני זוכר כיצד הוכרע הדבר אך זכורני שר' מענדל אמר בקולו הרועם: "על הבחורים ללמוד הלכה היטב כדי שיידעו כיצד לנהוג בכל מצב נתון!" ונראה היה שאינו רוצה 'לגלות' את ידיעתו בהלכה..
(אגב: ר' מענדל היה מתפלל בחדרו בשבתות עד השעה שלש אחה"צ ואח"כ ישב להתוועד ובשבתות שלא הייתה התוועדות היה לפעמים מתפלל גם עד השעה שש, [בימות הקיץ]. אבל כשהגיעה השעה שלש היה הולך לביתו וממשיך להתפלל שם. אולי כדי שאשתו לא תדאג לו.)
פעם נסע ר' מענדל במונית יחד עם אחד מחשובי זקני רבני חב"ד לאירוע בירושלים. בדרך החל הרב החב"די לפלפל בדברי הלכה והזכיר בין הדברים שאדה"ז אומר בשלחנו כך וכך. ר' מענדל שאל אותו: וואו שטייט דאס? [=היכן כתוב הדבר?] הלה לא זכר והמשיך לפלפל. אך ר' מענדל לא נסוג והמשיך לשאול אותו כמה פעמים במהלך דבריו היכן זה כתוב. מנחישותו של ר' מענדל אפשר לשער שידע שולחן ערוך היטב.
מעת לעת היו באים להתארח בישיבה בחורים מישיבות שונות כדי להתבשם מתורת החסידות ומהמשנה החב"דית. בדרך כלל היו באים ביום חמישי עד לאחר השבת. במהלך ביקורם היו מפגישים אותם עם ר' מענדל לשיחת יחיד. ר' מענדל היה אוהב להשתעשע עמהם ולהשפיע עליהם ככל יכולתו. אחד המשפיעים בישיבה התלונן פעם בפני ר' מענדל שכאשר מגיע אורח להתוועדות סובלים מכך התמימים שכן ר' מענדל מקדיש לו זמן רב על חשבון צאן מרעיתו תלמידי התמימים הקבועים.
בדרך כלל ר' מענדל היה פותח את שיחות היחיד עמהם באיזה מסכתא הם עוסקים והיה 'מדבר עמם בלימוד'. הוא היה יכול להתפלפל עם בחור צעיר מהמבקרים הללו להבין מהי סברתו של אביי ומה סברת רבא שחולק עליו ומה יענה אביי על סברת רבא ומה יענה רבא על סברת אביי. מה היא סברת רש"י ומהי סברת התוס'. ומה יענה כל אחד על סברת השני.
לאחר הקדמה כזו הוא היה עובר לחשיבות לימוד תורת החסידות והדברים היו מתקבלים על שומעיהם.
שמועה סובבה בישיבה שר' מענדל בקי ברבות מהמסכתות, ולא רק מהנלמדות, לפחות בעשר דפיהם הראשונים. ובדידנו הוא עובדא שראינו את ר' מענדל מקדים לבוא לשיעור התניא שהיה מוסר בערב כדי ללבן את שאלותיו בגמרא שנלמדה באותה שנה עם יבלח"ט הגר"מ לנדא שליט"א, שמסר שיעורים בישיבה.
באחד הימים הגיע לישיבה בחור רציני מישיבת מרכז הרב להתארח בישיבה ולטעום מטעמה של פנימיות התורה. בליל חמישי ישב אצל ר' מענדל והשתדל להפגין את ידיעתו הרבה בלימוד התורה כאשר לכל דבר שאמר לו ר' מענדל הוא ביקש לדעת מה המקור לדברים ור' מענדל השביע את רצונו.
במשך השבת היה עומד ומקשה על מנהגים רבים והתנהלויות חסידיות, האם הם מתאימים להלכה אם לאו והוא הצליח לאתגר את התמימים שהשתדלו לרצות אותו.
כאשר החלה ההתוועדות השבתית קירב אותו ר' מענדל מאוד ואמר לו: "תוימאר לחיים!" ר' מענדל הבחין לאחר כמה פעמים שביקש ממנו שהוא מתחמק מלומר לחיים. שאל אותו ר' מענדל מדוע אינך לוגם והבחור השיב שהוא חייב לדעת "מקור" לשתיית המשקה לפני שתייתו.
ר' מענדל ענה לו מיד: "כתוב במסכת יומא דף ע"א עמוד א' "הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא יין בגרונם של תלמידי חכמים" - "ומי תלמיד חכם יותר מאני ואתה?!"... וכמובן שהנ"ל החל לומר לחיים.
בהמשך ההתוועדות שמע הנ"ל שהתמימים שואלים זה לזה האם שתו ג' פעמים. בסקרנותו כי רבה שאל אותם לפשר הדבר והם הסבירו לו שיש גזירה של הרבי שאסור לשתות יותר מג' או ד' פעמים. והנה בהמשך ההתוועדות שר' מענדל דחק בו לומר עוד לחיים, אמר לר' מענדל שהוא שתה כבר ג' פעמים והרי יש גזירה שאסור לשתות...
ר' מענדל ענה לו: לך מותר, שכן יש כלל הלכתי האומר שאין איסור חל על איסור וכיון שאינך לומד בתומכי תמימים זהו איסור אחד ואין האיסור של הגזירה חל על איסור...
ובדרך אגב נזכר אני שכאשר חגגו את הבר מצוה לאחד מילדי מרוזוב בכפר חב"ד בגינת ביתם ור' מענדל בא לבר מצוה כדי להתוועד עם ר' שלום מרוזוב ואמר לו לומר לחיים. הר"ש מרוזוב אמר שכבר אמר לחיים ג' פעמים והשיב לו ר' מענדל אם אני אומר לחיים גם לך מותר שכן "חמירא סכנתא מאיסורא". לי אסור משום סכנתא ולך אסור משום איסורא, ואם אני 'אומר' קל וחומר שאתה יכול גם לומר.
(לא שח"ו הקל ר' מענדל בגזירה. הוא היה מקפיד עליה, אלא שהגזירה לא חלה על משפיעים מבוגרים ור' שלום לא ראה עצמו באותו רגע בתפקיד המשפיע)
הגיע באחת השבתות לישיבה בכפר בחור מבוגר מישיבת צאנז ואמר לנו שהוא מגיע מפעם לפעם בעיקר כדי להשתתף בהתוועדויותיו של ר' מענדל שכן תואר פניו של ר' מענדל דומה לקלסתר פניו של האדמו"ר מצאנז (הקודם) והתפלא תמיד איך זה שכל תושבי הכפר לא באים להתוועדויות שלו. הוא עצמו ישב בדריכות ושמע בשקיקה כל מלה ותיבה שיצאה מר' מענדל.
בהיותו יושב בהתוועדות לא לגם אף פעם מהכוס שלפניו למרות שר' מענדל דחק בו ללא הרף. בעומקה של ההתוועדות כאשר הכוס של הבחור האורח נתמלאה על גדותיה, ר' מענדל פנה אליו תוך כדי השירה ושאל אותו מדוע אינך שותה? הבחור שחש באי נעימות בכך שהוא מסרב התנצל ואמר לר' מענדל שהוא חולה לב ואסור לו לשתות. ר' מענדל אמר לו בקול רם ובוטח: "איך שווער דיר אז ס'וועט דיר נישט שאטן". (=אני מבטיחך שלא יזיק לך). כששמע את הדברים מפורש יוצאים מפי קדשו של ר' מענדל נטל את הכוס ובבת אחת שתה את כל הכוס עד תומה. כיון שלא הכיר את חריפותה של הוודקה לקח לו זמן מה להתאושש ממעיו שהתהפכו אבל לא היה נראה שלבו נחלש.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
