הרב יעקב לוין

בחדרו של הרבע דלוק האור.
אור בחדרו של הרעבע.
החלון פתוח 770.
כן הרעבע פה, היחידות בעיצומה.

*
הזאל הקטן (בית מדרש) למעלה.
נשארנו ערים עד אשר האדם האחרון יצא מיחידות. חדרו של הרבי הק׳, נקרא בשם (גן עדן העליון),
היינו אנחנו עם הרבע ב-770 עד אור הבוקר,
השעה 5.40 בבוקר, עד האחרון שנכנס.
הרעבע מקבל קהל ליחידות בחדרו.
היה זה זמן של התעלות רוחנית שכינה שרויה עליך, כאילו העולם נגמר.
אתה והרעבע רגעים של דבקות רוחנית
רוחא ברוחא עם השכינה הק'.

ברוקלין ניו יורק לפנות בוקר. האוויר הצח,
הרקיע בצבעים של זריחה אדום \צהבהב,
אפשר כבר היה לשמוע על העצים ציפורים מצייצות.
הכבישים בשדרה איסטרן פארקווי כמעט וריקים מרכבים,
מפעם לפעם את השקט שבר קול הסירנות של מכוניות משטרה ואמבולנסים,
בחוץ כבר אור.

אדבר בשביל עצמי בלבד,
ימים ראשון ורביעי קבלת קהל יחידות עם הרבי.
כן, כל יחידות נשארנו ערים.
אלו היו פעמים יחידות בלבד,
לאחר היחידות לפני שנסע הרעבע הביתה היה יוצא הרעבע לזאל הקטן כדי לשמוע קריאת התורה.

שעות הקטנות של הלילה הפרוזדור והזאל הקטן עמוס בקהל,
ציבור של בחורים ומשפחות, חתנים וכלות שנכנסות ליחידות,
נשארו בחורים ומספר חסידים שמתגוררים בשכונה,

נשארים ערים כדי לשמוע מילים חמות, טריות, ומעניינות מאלו האנשים: ישראלים, פוליטיקאים, חכי״ם, ועמך בית ישראל, שהרגע יצאו מיחידות עם הרעבע.

מעניין היה לראות במיוחד כשהיו מגיעים חבר כנסת או פוליטיקאי.
השמועה היית עוברת במעוף הציפור לכל השכונה.
היו מגיעים תושבים חסידים ועסקני ציבור מהשכונה כדי לזכות לשבת צמוד לשמוע מהמספר את מה שאירע ביחידות.

היו הנאספים מצטופפים סביבו, כשלפתע על השולחן נוחת בקבוקון משקה, מתוך חמימות הלב ובהשתוקקות לשמוע מפיו את דברי הרבי,
כן אותם אלו אהבו לספר על עצמם,
לספר לכולם את שהרבי אמר ושאל,
וגם כמובן מה שאל הוא את הרעבע בזמן היחידות.

שעות המוקדמות של הבוקר משעה אחת אחר חצות ועד בכלל
הייתה זאת כבר שעת בוקר של יום שני. רק השקט שרר,
הדממה - נשמעה.

בזאל הקטן ובכניסה בפרוזדור צמוד ל'גן עדן התחתון' יכולתי רק אני לבדי לתאר ולספר.
להדגיש להזכיר לספר "פה בכפר חב״ד בבית של הרעבע" היום את שהרגשתי אז – והיום?.

היו יחידים שעדיין היו בהמתנה להכנס לחדרו הקדוש,
מזכיר הרב י .ל. גרונר ניגש וקורא מדף נייר להבא בתור.
בשקט כמעט בסוד - קורה בשמם ואומר כאילו שואל,
אתם הבאה בתור לכנס לרעבע.....!?

כל אחד ברגע זה נכנס לעומק המחשבה של עצמו לעומק מחשבתו הפנימית עם הבעיות שלו,
מנסה להיות קשוב במחשבה צלולה כדי למסור לידו הקדושה של הרבי את הדפים שכתב.
לא לשכוח את מה הוא רצה לאמר לרעבע.
העיקר המיוחד לא לשכוח את מה שהרעבע יאמר לו.

יחידות עם הרבע יכולות להיות עבורו קריטי במצבו הכלכלי, הרוחני, הגשמי, לפעמים להשפיע במצבו בחיים בכלל, שעושות שינוי לו לאדם. כל אדם - לעצמו.

*
כבר חצות עכשיו, לפני הזריחה. ישיבה שקטה על ספסל בזאל עם ספר מאמרים בעת שחר הדמדומים משקיט את הנפש ומעורר השראה רוחנית.
נשארו בזאל שלושה-ארבע בחורים ואני הקטן בתוכם,
נשארנו כדי לזכות להיות כל רגע פה יחד עם הרעבע ב770.

בשעות של קבל קהל ליחידות
הייתי יושב במקומי הקבוע לומד שיחה או מאמר, מנמנם במחשבות,
מפעם לפעם הייתי נגש לפרוזדור, להביט על הנעשה מחוץ לבניין, מביט לעבר שדרה איסטרן פארקווי, מסתובב חוזר.

פרוזדור. דלת גן עדן התחתון הייתה פתוחה בערך 20 ס"מ, מספיק פתוחה בכדי להציץ ולראות מעט מהנעשה בקודש פנימה.

יחד עם זאת, היתה זו הפתעה שאי אפשר לתארה במילים,
פשוט אין את אותם המילים בלקסיקון העברי ואין באף שפה אחרת.
להיות עם הרעבע עד אור הבוקר,
כן, כשלפתע פתאום יוצאים רחשים 'ששש...' ואז מתחילים בזריזות לסדר את השולחנות והספרים, ולהשיבם למקומם בזאל,
כן, זה קורה ממש עכשיו הרעבע יוצא לקריאת התורה.
יחד עם הרעבע בקריאת התורה זה היה פעמים יחידות.

בתיאור קצרצר:
״אתה הרעבע והתורה". יחידות עם השכינה ממש, אותם המילים שכתוב בתניא עמ׳ 128 ע"ב,
״ויבך ולהמשיך משם לעורר ר״ר על כל הנשמות ועל מקור כנסת ישראל להעלותן מגלותו ולייחסם ביחוד העליון אור אין סוף בבחי׳ נשיקין שהיא הדבקות רוחא ברוחא כמ״ש וכו׳....
כך היו נראים פניו הקדושות של הרעבע בזמן קריאת תורה לאחר שש שעות של קבלת קהל.
כפשוטו מראה השכינה. ״כי קרן עור פני משה״...

היינו יחד עם שלושת המזכירים הרב גרונר, הרב קליין הרב קרינסקי, מזכיר הרב החסיד ר׳ חיים מ. א. חדקוב, בנוסף הלכו והעירו 3-4 בחורים מ-749 (מספר בניין לינתם של התמימים דאז) כדי להשלים למניין.

זמנים מיוחדים אלו הולכים איתי תמיד לכל מקום וכל זמן, אלו אותן שעות של תשוקה ורצון להישאר מחובר לרעבע, זמן התעלות מיוחדת ביותר, אותם הלילות,
אותם זיכרונות.

אתן לך טעם טוב: מה ומדוע להיות ערים בשעות הקטנות של הלילה?
מעניין ביותר היה לראות לפתע מול הכניסה של 770 עוצר רכב לימוזין מפואר. נהג הרכב ניגש ופותח את הדלת,
מדלת הלימוזין מאחור,
יוצא לו איש רוח, נעים הלכות, או פרופסור
לבוש מהודר ומוכן לפגישה
יוצא מרוגש ומתוח בזריזות ובהצנע לכת מרובה,
לא יכולתי בדיוק לבחון על פניו, את האיש.
את מה כן הבחנתי את התרגשות את עדינות נפש של אדם מיוחד שאין לשער.

יושב או עומד משוחח עם הרבי, (ידוע שהייתה כורסה שהרבי היה מכבד אורחים לשבת)
בזריזות נכנס לבניין 770 נגש לכיוון גן עדן ( מגביל לחדרו הקדוש של הרעבע) באדיבות ובעדינות פותח את הדלת.

לפתע הרב גרונר בלי להסתכל על האיש ואת מבטו של האיש העומד מלפניו מי הוא האדם הנכנס לחדרו לרעבע והוא כבר בתוכו בחדר עם הרעבע והדלת נסגרת מאחריו.
הכי מיוחד קשה לי לתאר ולאמור במילים את אלו האנשים ומבט פניהם שעמדו ממש רגעים אחדים לפני כניסתם לחדרו הקדוש, את הרגשות והדמעות שזולגות על פניהם ועיניהם,
לעמוד לפני הרעבע אבא.
מלך אוהב יועץ לכל אחד את עניינו שלו לשפוך לפניו את שיח מכאובם שלהם/שלנו.

הנני מביא את כל הנ״ל לתת לך קורא יקר,
להמחיש לך בעיקר שבעיקרים את אותם זמנים שעד היום הזה לא יודעים מי הם אותם האנשים הלא נודעים שהיו וזכו לעמוד עם הרעבע לשוחח ארבעים-חמישים דקות, לפעמים גם עד למעלה משעה,
היו בחדר יחידות עם הרעבע.

כשיצאו יכולתי לראות את פניהם אדומות בתוך מחשבה פנימית עוברים את הפרוזדור,
צעדים רגועים אבל זריזים ומחשבות עמוסות של מין מבט מהיר - חצי חיוך של שבע רצון לעבר מזכיר הרב בנימין קליין ז״ל שהיה משקיף ממול במזכירות. (ידוע שמשך זמן יחידות עמד הרב קליין במזכירות בהיכון...)

תענוג עצמי כאילו שיצאו מאוהל קודש קודשים כפשוטו.
עד היום אי אפשר לדעת מי הם אותם האנשים שנכנסו ליחידות בשעות הדמדומים של חצות ומה הרעבע דיבר איתם. רק לדמיין אפשר.

אבל מה שכן יכולתי לראות ולספר את זה שעיני ראו ולא זר לספר את שעד היום עוברות בי את אותם זיכרונות.
לראות איך שהם יצאו מיחידות מהרבי תיכף לכוון האוטו הנהג קופץ מיד פותח הדלת ורכב המפואר משתלב על הכביש בשדרה.
זכיתי לראות בזריחה יחד עם הרעבע, ממש יחידות...

מבטו של הרעבע בזמן קדיש שלאחר קריאת התורה היה על כל אחד מהמשתתפים במניין ממש ראו ״מראה כהן״....!

בטח בוודאי וברור היה כמה נחת לרבי גרמנו שנשארנו ערים (מחוץ לסדרים... וד״ל) להיות מאלו שעלה בגורלם להשאר ערים יחד עם הרעבע....

כאן המקום להדגיש את עניין חשיבות המקום הקדוש, לעמוד על משמר כבוד המקום הקדוש הזה.

אֱמֶת מַה נֶּהְדָּר הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּצֵאתוֹ מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים