'מכון אבנר' מציג מאמר משנת תשכ"ז של פרופ ' אלי ויזל על המחלוקת בתקשורת ובפוליטיקה באותם ימים סביב ביקורו של הנשיא מר זלמן שז"ר אצל הרבי.

בשדה הפוליטי ובתקשורת היו שטענו באותם ימי כי עמדתו הבכירה של נשיא המדינה היתה צריכה לגרום לכך שהרבי יבקר אצלו, ולא להיפך.

"אני לא מה שמכונה היום 'חסיד חב"ד', אבל אני עדיין תומך בנסיעתו של הנשיא שז"ר להיפגש עם הרבי מליובאוויטש בברוקלין", פתח ויזל במאמרו.
"תאר לעצמך את הנשיא לינדן ג'ונסון מופיע בביתו של מלחין מפורסם או אמן. האם יש מי שיפחית את כבודו ואת תפקידו כנשיא? בהחלט לא. להיפך, אנשים היו מעריכים זאת, כי הוא מניח בצד את כל האינטרסים הפוליטיים ומגיע לבקר חבר. הוא ייחשב למנהיג נהדר, מסור ואיכפתי.

,אני באמת לא מבין מה אנשים רוצים מהנשיא שז"ר. באיזה אופן הוא חטא? וכנגד מי? הנשיא שז"ר הולך לקנות ספרים באוניברסיטה של אוקספורד או בשדרה החמישית במנהטן וחטיבה שלמה של צלמי עיתונות עוקבת אחריו. אבל פתאום, ללכת אל הרבי אסור לו?!

אמרתי בעבר, הייתי מעדיף שהרבי ילך לנשיא. עם זאת, הנשיא לא הזמין את הרבי. הסיבה לכך היא, כי "חסיד אשר מטריח את הרבי שלו - הוא לא חסיד".

זלמן שז"ר מאמין כי אדם יכול להיות גם נשיא וגם חסיד, וכי החסיד זקוק לרבי. זוהי הגדולה האמיתית של שז"ר. למרות מעמדו הגבוה, הוא הפגין אומץ אמיתי מול מידת הגאווה.
לדעתי, האנשים שמנסים ליצור מחיצה בין שניהם עושים דבר נורא".

במילים אלו, נתן אלי ויזל למבקרים את הרקע הדרוש להם כדי להבין טוב יותר את נסיעתו של הנשיא שז"ר. ויותר מזה, הוא הראה את גדולתו של שז"ר בכך שהוא לא התרשם יותר מדי מתפקידו הבכיר, ועדיין היה חשוב לו לבקר אצל הרבי.