יומן שכתב אחד מהבחורים שנכח ב-770 עם היוודע בשורת ה'דידן נצח':

יום הבהיר, יום שלישי י"ט טבת - דידן נצח

תפילת שחרית הי' כבר בבית. כ"ק אדמו"ר נכנס לתפילה בשעה 10:00 כרגיל. אחר התפילה הגבאי הכריז על שעת מנחה. (זהו סימן בד"כ שהרבי לא נוסע לאוהל) כ"ק אדמו"ר נסע למקוה היום בשעה 11:45 על אף שלא נסע אח"כ לאוהל [שלא כרגיל]!
לערך כשעתיים לאח"כ הגיעה הבשורה ש"דידן נצח"!

והפסק הוא בתוקף הכי גדול ומשתרע על פני עשרים וחמישה עמודים!

תפילת מנחה הי' כרגיל. בשעה 3:15 הקהל הרחב בנתיים לא ידע מהבשורה. אחר התפילה הקהל החל לשיר "ומלאה הארץ דעה את ה'" בקשר עם יום ההילולא של הרמב"ם כ' טבת. יותר מאוחר השמועה התפרסמה במהירות והשמחה הורגשה על כולם. בינתיים הקהל שמר על איפוק עד תפילת מעריב. לקראת תפילת מעריב נהר קהל גדול לביתו של הרבי, וכשהרבי נכנס לתפילה הקהל שר חזק מאוד "דידן נצח" (על אף שבד"כ לא שרים בבית לפני התפילה). אחר התפילה שר הקהל שוב "דידן נצח" וביתר שאת וכ"ק אדמו"ר הניף בידו בחזקה וכשעלה במדריגות סיבב בידו חזק ופניו הק' היו מאירות, בצורה לא רגילה. הקהל יצא מהבית באוירה מרוממת ובשמחה.

בשעה 9:30 התקיימה התוועדות חסידית ב-770. השתתפו הרבה תמימים ואנ"ש והשמחה והריקודים נמשכו לתוך הלילה.