הלכ"ה

מנהג נפוץ הוא במחננו להכניס ספר תורה, לעילוי נשמת אב או אם. מתכוננים לכך זמן רב מראש, משקיעים בכך ממון בשפע, ועושים הכנסה עם פאר והדר בשמחה וריקודים.
ישנם כאלה המגדילים לעשות, ובונים "בית כנסת" לעילוי נשמת יקיריהם. בדרך כלל קוראים לבית הכנסת על שמו, ובכך מנציחים אותו וגורמים להרבה תורה ומצוות שיהיו לעילוי נשמתו.
בכ"ג טבת תשל"ה פנתה הגברת נעימה חקקיאן אל הרבי בשאלה: ברצונה לעשות דבר לזכרו ולזכותו של אדם יקר וחביב לה, האם תכניס ספר תורה לזכותו, או שמא תבנה לכבודו היכל בבית כנסת?
בתשובתו (אג"ק ח"ל עמ' צב) הרבי מפנה אותה לכיוון אחר לגמרי...
הרבי מציע לה אפשרות שלישית שיש לה קדימה על שתי האפשרויות הקודמות, והיא:
" 'אימוץ' אברך הלומד תורתנו הנצחית, כלומר החזקת אברך בישיבה בה לומד תורתנו הק'". הרבי אף מוסיף: "כתבתי אברך לשון יחיד, אבל כמובן שאפשר להיות יותר מאחד, כפי יכולתה".
החזקת אברך, חשובה יותר מהכנסת ספר תורה, וחשובה יותר מבניית 'היכל' בבית הכנסת!
החזקת אברך, על פי דברי אדה"ז, מזכה אותנו בלימוד תורה כל היום הנקרא על שמנו! (ראה בהרחבה לקמן)
*
עשינו עסק!
יום השותפות השנתי של "בית המדרש להוראה ומשפט – רחובות".
כל הנותן בעין יפה הוא נותן! 
*
כולנו רוצים לקיים את הוראות התורה ואת הוראות רבותינו נשיאינו להחזיק אברכים, ולהיות שותף ללימוד התורה שלהם.
אבל מה לעשות, לפעמים קשה לתת, חוששים שיחסר לחמנו...
מבטיחה על כך התורה: "ועשית בדי עצי שיטים וצפית אותם זהב". אדמו"ר הרש"ב מביא על כך את המדרש, ש"בדי עצי שיטים" אלה הם המסייעים לעוסקי תורה, בכך הם מהווים כמו מקלות המחזיקים את הארון שהוא התורה.
מה זוכים אותם "מקלות"? "וצפית אותם זהב". "עתיד הקב"ה להחזיק ביד מסייעי בעלי תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה".
גם המחפשים להגיע ל"זהב" – לעושר, הדרך להגיע לשם היא על ידי החזקת לומדי התורה.
*
כעת יש לנו את ההזדמנות! להיות שותפים בהחזקת התורה.
מגדלור התורה החב"די ימשיך להאיר ולהשפיע על כל קצוי תבל, וכל זה יהיה בזכותכם וייקרא על שמכם!
יום השותפות השנתי הגיע... כולנו פותחים את הלב ותורמים בעין יפה!
לתרומה מקוונת
*
אולי שאלתם את עצמכם במהלך החיים את השאלה המתבקשת:
איך בעצם אנו יוצאים לעבודה, ולא באמת יושבים ולומדים תורה במשך כל היום? הרי כתוב: "והגית בו יומם ולילה"?
תאמרו מיד, שמותר לצאת לעבודה כדי לפרנס את המשפחה בריוח, אבל האם אכן זו המטרה העיקרית שלשמה יצאנו לעבוד?
אדה"ז מביא זאת כמטרה משנית! שימו לב ללשונו הזהב (הלכות ת"ת ג, ד):
מטרה ראשונה: "ושאר כל היום יעסוק במשא ומתן כדי שיוכל להחזיק ידי תלמידי חכמים שהם לומדי התורה יום ולילה . . ויהא נחשב לו כאילו למד כן ממש בעצמו, ותורתם נקראת על שמו, כמו שפירשו חכמים בפסוק "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך".
מטרה שנייה: "וגם יוכל למלאות מחסורי בניו ובנותיו בהרחבה קצת, כדי שיוכלו בניו לעסוק בתורה כראוי, ולהדריך בנותיו בדרך ישרה".
כן, המטרה העיקרית שלשמה אנו יוצאים לעבוד היא להחזיק ידי תלמידי חכמים.
אם שואלים אתכם, כיצד אתם מקיימים את מצות "והגית בו" במשך כל היום? הנה לכם התשובה: על ידי החזקת תלמידי חכמים, כאילו למדתם ממש בעצמכם כל היום.
עוד יותר, אותה תורה שלומד אותו אברך – נקראת על שמכם. אברך שלמד בזכותכם את כל מסלול הדיינות או הרבנות, הרי כל מסלול הדיינות או הרבנות שלמד נקרא על שמכם, השותפים.
עד כדי כך, שהתורה הקדימה בברכה את זבולון ליששכר: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך".
*
הצטרף כעת ליום השותפות השנתי של בית המדרש להוראה ומשפט – רחובות בראשות הרה"ג ר' מאיר אהרון שליט"א.
בעזרתך נוכל לצלוח את היעד! מגדלור התורה האיכותי ביותר של חב"ד בארץ, ימשיך להאיר ולהצמיח – בזכותך!
לתרומה לחץ כאן