צבי סופר, COL

דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. (קהלת)

אין כיום בנמצא כמעט חסיד חב"ד שלא גדל על המותג החסידי "יינות שפרינגר". במחסן קטן, במקורו שימש לאיחסון כלי עבודה ללולי תרנגולי ההודו – ולשם נגיע תיכף – אוחסנו ארגזי היין המיוחד של משפחת שפרינגר. יין מתוק, יין 'מיוחד' ויין יבש.

זר לא יבין זאת: מה יש מיוחד ביינות הללו? יינות רגילים בייצור ביתי ללא שום תוספים. אין טעמו של בקבוק בשנת תשס"ח, דומה ליין משנת ייצור תשס"ט. 'מה שיוצא אני מרוצה', התהליך פשוט ויש שיאמרו 'פרימיטיבי' וכל בציר מפיק את טעמו.

אך עבור כפ"חי מן השורה, וגם אחרים שלמדו להכיר את הטעם המיוחד, בכל בקבוק יש קורטוב של 'גאווה לאומית'. הנה, יש לנו גם יין בייצור מקומי... מקומו של הלה לא נפקד בשולחנות העץ בהתוועדויות שבת ויומי דפגרא בבית מנחם, ב'מרכזי' ובבית נחום יצחק. ובחג הפסח? מקום של כבוד בשולחן ליל הסדר. נוהגים לברך עליו.


ר' יחזקאל שפרינגר ע"ה (מימין) לצד יבדלח"ט בנו ר' יוסק'ה, בחנות היינות

תוויות על הבקבוקים? מי שמע על זה? מספיקה מדבקה עגולה עם כתב יד על הפקק. 'יבש', 'מיוחד', או בכלל לא. ה'בכלל לא' זה הרי היין הרגיל, אז למה צריך מדבקה?... רק בשנים האחרונות חל שינוי בעניין הזה, כמו כמה דברים אחרים שהשתנו בכפר חב"ד...

*

בכפר חב"ד נפטר בשיבה טובה, ביום שישי האחרון ערב שבת 'ויחי', הרה"ח ר' יחזקאל שפרינגר ע"ה. בן 94 היה. עוד 'ציור' של חסיד וירא שמים, שהתפרנס מיגיע כפיו מאז הוקם כפר חב"ד, וקבע עיתים לתורה ולעבודת ה' בכל ימיו, ממשפיעי בית הכנסת 'המרכזי' בכפר חב"ד, שם נהג להתוועד ולהשפיע בפנימיות על סביבתו.



כמו תושבים רבים בכפר חב"ד עם הקמתו, עסק בחקלאות, וגידל תרנגולי הודו בלולי ענק, בשטח שקיבל מאחורי ביתו.

בסביבות שנות הממ"ים, נסגר ה'ביזנעס' של ההודים, וסיפור אחד שאני זוכר אולי היה מהסיבות שהביאו לסגירתו:

את 'חטאי' אני מזכיר היום...
כשהיינו ילדים בדרך כלל זה היה בדרך חזור מהתלמוד תורה, לעיתים אהבנו לערוך גיחה קצרה ולשאול בשלומם של ההודים, מאחורי חצרו של ר' יחזקאל שפרינגר. כן, ממש כך.
היו שם להערכתי אלפי ראשים, שצעדו בגוו זקוף, עם כרבולת מכוערת ואופיינית למראה. "מתי פורים?" שאלנו בקונדסות מה. "אדר אדר אדר", ענו לך אלפי הודים במקהלה... בדיחה של ילדות.

ביום בהיר, הגענו למקום, וראינו מראה מבהיל למדי: שאריות של נוצות וסימני פריצה מתחת לגדר של הלול הענק. מסתבר, שבלילה פרצו כלבים משוטטים ללול וטרפו תרנגול הודו או שניים.


הרב פסק, החסיד לא שאל שאלות

ר' יחזקאל רץ לשאול את המד"א הגרמ"ש אשכנזי (ע"ה), והוא פסק כי כל הלול בספק טרף! (הפרטים עפ"י שמועה בלבד, רק לצורך הסיפור. לא ידוע בדיוק מה היה הפסק דין המלא) ר' יחזקאל לא חשב פעמיים ולא התחכם, וכל הלול כולו נאסר לשימוש (עפ"י השמועה)

*

בשנת תשל"א, בברכת המד"א הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה, הקים את 'יינות שפרינגר' ודאג שיהיה "ללא השגת גבול". יין ביתי שהפך למותג של יין חב"די מיוחד.

קבע עיתים לתורה, במיוחד מפורסמת החברותא המיוחדת שהיתה לו עם ה'רפתן' של כפר חב"ד, החסיד ר' זוסיק ריבקין ע"ה, חברותא בלימוד גמרא שנמשכה 40 שנה(!) עד לפטירתו של ר' זוסיק, לפני למעלה מעשור.


ה'חברותא' שנמשכה 40 שנה: הרפתן והחקלאי בלימוד משותף

תושבי כפר חב"ד זוכרים היטב את דמותו, גם בגיל זקנה וסיבה, כשהוא מדווש על אופניו בבריאות טובה, כשזקנו הלבן יורד על פי מידותיו ומתנפנף ברוח. דמות של חסיד הנהנה מיגיע כפיו. אין לאן למהר, ואין לאן לברוח. בדרך לשיעור, או לתפילה.



מילים מתוך השיר של אריאל זילבר "משל האופניים":

אז חסיד על אופניו עושה לו את חשבון חייו
ורואה באופניו את הקשר עם חייו.
אם הוא מזיע וקשה לו להגיע - ידע שהוא בעליה
ואם הגלגל מתגלגל מאליו וזה קל - הוא נמצא בירידה, וחבל.
אם הוא עוצר על מקומו ולא זז, אז בטוח שיפול. זה הכול!

*
ר' יחזקאל שפרינגר ע"ה, לא עצר, אלא התקדם כל הזמן. לאט, סיבוב אחר סיבוב, דווש על אופניו. אין למהר, אבל כן, יש להתקדם כל הזמן.

יש ממי וממה ללמוד, חסידים ואנשי מעשה של פעם. חבל על דאבדין.

יהי זכרו ברוך.