האם יש תוקף מיוחד לבקשתו של אדם לפני פטירתו או בצוואתו?

תשובה: עיקר התוקף הוא מוסרי – בעניינים שבהם בכוח האב או האם לצוות על ילדיהם (מכוח מצוות חינוך, או מצוות כיבוד אב ואם). בדבריהם בשעת הפרידה מהם ו/או בצוואה כתובה יקיימו את האמור על אבינו הראשון, אברהם (בראשית יח,יט): "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".

על כל אדם לצוות בלשונו ובסגנונו, ולפי מצבם הרוחני של הצאצאים, לשמור את דרך ה', הן בין אדם למקום הן בין אדם לחברו. יש דברים שעליהם אפשר לצוות בשעה זו במיוחד.

בענייני אבלות – מי שציווה שלא להספידו שומעים לו, אבל אם ציווה שלא לקרוע בגד, ושלא לנהוג 'שבעה' ו'שלושים', או שלא לומר קדיש – אין שומעים לו (ובין השאר נימקו שכעת נמצא הנפטר בעולם האמת ויודע את מעלת אמירת קדיש). אבל בענייני אבלות של י"ב חודש (שהם מיוחדים לאבלים על ההורים), שומעים לו.

עיקר התפקיד המשפטי של הצוואה (או של הציוויים קודם הפטירה) הוא בענייני הירושה, וכן כשאדם רוצה לתת חלק מכספו לצדקה. בצוואה הנעשית כאשר האדם בריא יש להתייעץ עם דיין מומחה באשר לניסוח ההלכתי ובאשר לעריכת 'קניין' שייתנו תוקף לצוואה (יש ציוויים הניתנים על-פה לפני הפטירה, המקבלים תוקף גם בלי 'קניין').

חשוב שהאדם ידאג בצוואתו – ובפרט באופן החלוקה – שישכון שלום גם אחרי פטירתו בין כל הצאצאים והיורשים.

מקורות: סנהדרין מו,ב. טושו"ע, רמ"א ונו"כ, יו"ד סי' שדמ ס"י. גשר החיים ח"א עמ' מא. נטעי גבריאל הל' אבילות ח"א פנ"א ס"ח, וח"ב פ"מ ס"י. פתחי חושן חלק י פ"ד ובנספח.