מאת: מנדי זילברשטרום, COL

***

לפני עשרות שנים, הקימו ר' גרשון בורקיס ורעייתו מלוד, את סדרת הספרונים שכל ילד חרדי מכיר - "ספריית מחניים". כולנו גדלנו על סיפורי "הדוב המרקד", המעיל הקרוע", "הסידור שהציל" ועוד.

לרגל חג הספרים ה' טבת, משתף ר' גרשון את הגולשים: מהיכן הרעיון להקים מיזם כזה? מה אמר על-כך הרבי ביחידות? מהי התגובה הכי טובה שקיבל?... וגם: הסיפור האישי שלו עם הספרים שנגנבו מ'ספריית ליובאוויטש'.

***

ראשית. מתי הוקמה סדרת 'מחניים', ומהיכן הגיע הרעיון?

"נחזור לתחילת הדרך. הצורך לספרונים כאלה, התעורר כתוצאה ממחסור בספרים חינוכיים וערכיים לילדים לפני עשרות שנים. (היה זה לפני עידן ספרי הקומיקס).

"בשנת תשל"ז, הייתי ביחידות אצל הרבי, ושאלתי, האם כדאי להוציא ספרי ילדים, שמבוססים על סיפורי חסידות ומקורות ביהדות. הרבי ענה, כי כל דבר הקשור בחינוך, כדאי לעסוק בו, וכן להתייעץ עם 'ידידים מבינים'.

"לאחר מכן, ביחידויות, הרבי ירד לפרטי-פרטים של סוג הנייר, ושהצייר יהיה הכי טוב, וכן באופן השיווק של הספרים. הרבי גם התעניין על אפשרות להפיץ את הספרונים דרך משרד החינוך".



כמה ספרונים יש ל'סדרה', ובאלו שפות?

"נכון להיום, יש לנו ב'סדרה' - 120 חוברות עם סיפורים חסידיים, שחלקם תורגמו ל-9 שפות, בהן: אנגלית, ספרדית, אידיש ועוד"...

מותר לשאול - מהו הספרון/סיפור הכי פופולרי כיום?

"ממה שידוע לנו - ב"ה, כולם אהובים, כולם ברורים".

שתף אותנו בסיטואציה מעניינת/מרגשת שאירעה לך במהלך השנים, בקשר ל'מחניים'?

"כאשר בני שמוליק היה בשליחות בבוליביה שבדרום אמריקה, הוא היה עושה סיבוב בכל ליל שישי, לחלוקה של חלות ויין בקרב בני הקהילה היהודית. את הסיבוב עם חברו לשליחות, הם היו מסיימים אצל יהודי שיש לו פינה חמה ל'אידישקייט' ואף מתוועדים אצלו. 

"כאשר שמוליק סיפר להם על הספרים של ההורים, הם אמרו לו 'תמתין רגע'. הבעל ניגש לספריה והוציא חוברות 'מחניים' מתורגמות לספרדית, אותן קיבל מבחורים חב"דיים שהגיעו לפני עשרות שנים לעיר לה פז, במסגרת 'מרכז שליחות'. אותו יהודי סיפר, כי אלו ספרי היהדות היחידים שהיה להם לתת לילדים".

מה התגובה שזכורה לך הכי טוב - שקיבלת מאדם כלשהו, במשך השנים, על הסדרה?

"בחג הפסח האחרון, כאשר שהינו ביישוב מירון שבצפון, הנכד של הרבי מויז'ניץ אמר לנו - שהסבא, הרבי, אומר, שספרוני 'מחניים', מביאים את הילדים ליראת שמיים".



מה אתה זוכר מאותה 'פרשיית הספרים', והמשפט? 

"זכורני ההתוועדות של י"ב תמוז, כאשר הרבי גילה את פרשת היעלמות הספרים מהספרייה, וזעק מקירות ליבו - שידעו, כי מי שמחזיקם בביתו - את הספרים או חלקיהם, "דוס איז א בומבה", זו פצצה מתקתקת. בתוך ליבי האמנתי שהספרים יוחזרו. אני לא יודע עד היום מנין היה הביטחון בכך".

עבור יהודי שזכה להוציא עשרות אלפי ספרונים, שדורות גדלו עליהם - מהו עבורך ה' טבת ו'דידן נצח'?
 
"תקופה מסוימת לפני היוודע ה'פרשייה', ראיתי באחד העיתונים שמפרסמים על מכירת ספרים מקוריים של כתבי חב"ד. היות ורעייתי אספנית ואוהבת עתיקות, תכננו שבאותו מוצאי-שבת, כאשר תתקיים המכירה, אנו ניסע לשם ונקנה אפילו משהו קטן, וכך נוכל לתת בפעם הבאה שניסע ל-770, מתנה לרבי,  שוודאי ישמח על התגלית.

"אך רבות מחשבות בלב איש. כבר היינו לפני היציאה מהבית, ולפתע הבחנו שאחד מהילדים שלא הרגיש טוב בשבת, קיבל חום גבוה מאוד. אז ויתרנו על הנסיעה.



"למעשה, התברר שהיו עוד חסידי חב"ד שראו את המודעה וחשבו כמונו.  אחד מהם הרב שמואל חפר מכפר חב"ד. הם קנו חלקים מהספרים וכמובן שהביאו אותם לרבי במתנה. כך לאט לאט התגלה משהוא חשוד, בנודע לספרים חב"דיים - והשאר היסטוריה.
 
"היות והיינו שותפים באותה ההתוועדות שהזכרתי, וראינו את הצער של הרבי, כאשר הסתיים לו המשפט - השמחה הייתה הרבה מעבר לשמחה רגילה ופרטית. זאת הייתה שמחה של כל עם ישראל".