מערכת COL
|
יום א' טבת ה׳תשע״ט
09.12.2018
'חנוכה געלט' לנשמה • והיום: סיפור מאיר עם הרב עֶנדֶע
במהלך ימי החנוכה מגיש מרכז התקשורת COL מדי יום 'דמי חנוכה' תוכניים בדמות טור-התוועדות משלוחים נודעים, בקשר עם מבצע עבודת השליחות הענק שכובש את ישיבות תות"ל ובתי הספר העל-יסודיים ברחבי ארץ הקודש • והיום: התוועדות מרתקת עם הרב שמאי עֶנדֶע, ראש ישיבת תות"ל בברזיל • היכנסו, והתחממו גם אתם מאור השליחות • הרב שמאי ענדע> לכניסה לאתר המבצע לחצו כאן
הרב שמאי עֶנדֶע
ראש ישיבת תות"ל בברזיל
פרטי חייו של כל אדם מחולקים לרמות שונות: ישנם דברים עיקריים והכרחיים, ישנם דברים שבבחינת תוספת, ויש אף דברים מיותרים.
הרבי פעל שמסגרת חייו של חסיד, של מי שגדל ב"תומכי תמימים", תהיה כזו בה ייצא לשליחות באופן אוטומטי. זו תהיה ברירת המחדל שלו והעדפתו הראשונה.
כלומר: השליחות היא לא פרט נוסף בחיינו, היא עצם, יסוד ועיקר החיים.
וכאשר מעיינים בשיחותיו הקדושות של הרבי המבארות את עניין השליחות ועוסקות בפרטיה, מבינים עד כמה יקרה השליחות אצל הרבי, ועד כמה מוכרחת היא.
כל אחד שייך לזה וכל אחד זקוק לזה. אין אפשרות אחרת. אם רוצים להיות קשורים אל הרבי, שייכים אליו. אם רוצים לחיות עם הרבי ולהיות חלק מהרבי, מוכרחים לצאת לשליחות. ביטוי לכך ניתן בכ"ב שבט תשמ"ח, כאשר הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא נ"ע הסתלקה, והרבי הורה להודיע על כך לבנים, לשלוחים.
השלוחים הם הבנים! האין די במאורע זה כדי לעורר כל אחד לעסוק בשליחות?
הרצון להיות קשורים לרבי הוא לא דבר נוסף, אלא עיקר חיינו. האם נשעה בדברי הבל, או אף בענייני קדושה, אך מבלי למלא את עיקר ייעודנו בעלמא הדין, ובכך נפספס את מימוש השאיפה העיקרית של חיינו?!
מי שחפץ בקשר אישי עם הרבי צריך לצאת לשליחות!
יהפכו לששון ולשמחה
אני זכיתי לצאת בשליחות הרבי בכ"ף טבת תשמ"ו. כידוע, כ"ף טבת הוא יום הילולת הרמב"ם, ובשנת תשמ"ו היה זה יום ההילולא השני מאז יסד הרבי את תקנת לימוד הרמב"ם, באחרון-של-פסח תשמ"ו.
בתחילה, כשהוצעה לי שליחות, לא חפצתי לצאת. למדתי אז בכולל, ונהנתי מזיו השכינה במחיצת הרבי. היה לי מקום טוב בהתוועדויות, אושר ועושר רוחני, זכיתי להתפלל עם הרבי, לחיות במחיצתו, ועל כן לא רציתי אפילו לכתוב לרבי על-דבר ההצעה, וללמוד במשך עוד תקופה ב'כולל', לחיות במחיצת הרבי....
הפצירו בי לכתוב לרבי, ולציין את העובדה שאני אינני רוצה אך מבקשים ממני.
כך אכן עשיתי, וזכיתי לקבל מענה בן חמש שורות בו הדריך אותי הרבי בפרוטרוט כיצד לפעול בשליחות, עם מי לדבר, מה לדבר, מה לעשות, איך לפעול וכו'...
ממילא יצאתי לשליחות לברזיל, שם למדתי לאורך שנה ב'כולל' ולאחר שנה יצאתי לעיירה סמוכה לס' פאולו, בה פתחתי בית חב"ד.
הפעילות הראשונה שקיימתי הייתה שמיעת עשרת הדברות בחג השבועות. פרסמתי על כך בכל העיר, והכנתי קידוש בבית הכנסת לכמה עשרות אנשים שציפיתי שישתתפו.
הגיע בוקר חג השבועות, המתנתי לקהל שיתאסף, והנה הגיעו שני אנשים בלבד.
תליתי תקוות בכך שהשעה עודה מוקדמת ובוודאי אט- אט יגיעו אנשים נוספים, וכעבור זמן רב התאספו אט- אט חמשה אנשים... השעה כבר התאחרה, ביקשתי מהם שימתינו קמעא, אעבור בין הבתים ואזמין אנשים.
הסתובבתי בין בתים וחנויות, ליקטתי שלושה אנשים נוספים, אולם כשהגעתי עמם לבית הכנסת, גיליתי ששלושה מתוך החמשה שנכחו במקום כבר עזבו…
ייאוש אחזני, אך לא אמרתי די. הפצרתי בהם שימתינו עוד, ובינתיים אשיג עוד אנשים. הם ראו את הלחץ בו אני נתון ונענו לבקשתי, המשכתי להתרוצץ, השגתי עוד שלושה אנשים, אך יותר מזה לא הצלחתי.
היינו בסך הכל תשעה אנשים. עדיין לא היה מניין – – –
בתחנונים רבים הצלחתי לשכנעם שלא יעזבו, המשכתי בחיפושיי, וכעבור כמחצית השעה הצלחתי למצוא יהודי נוסף, וערכנו קריאת התורה עם עשרת הדברות.
חזרתי הביתה מיואש למדי. לשם מה הגעתי לכאן? סברתי שיגיעו עשרות אנשים, הכנתי סעודה גדולה, ולפועל – עברתי חוויה שלא ייחלתי לה.
בסעודת יום-טוב ישבתי כבסעודה המפסקת בערב תשעה- באב…
לפתע, בעודי יושב בסעודה, שמעתי נקישות בדלת. שומר הבניין הביא מכתבים, הבטתי במכתבים שהכילו חשבונות שונים וכדומה, ולפתע אורו עיניי – בין המכתבים אני רואה מכתב מהרבי!
מכיוון שהיה זה יום-טוב, ביקשתי ממנו שיפתח בעבורי את המכתב. וכך כתב הרבי: "הפ"נ נתקבל ות"ח ת"ח" – הפ"נ שכתבתי בהגיעי לעיר השליחות נתקבל, ותשואות חן תשואות חן – "ולקראת חג השבועות הבעל"ט הנני בזה לברכו בברכת רבותינו נשיאינו קבלת התורה בשמחה ובפנימיות".
הצלחת ההצלחות
אין לתאר את השמחה והאושר שהציפו את נפשי. בדיוק ברגע הזה קיבלתי מכתב מהרבי, מנשיא הדור הדואג ליהודי אחד שנמצא בסוף העולם, שולח לו מכתב. אז הבנתי מהו עניין השליחות – לא לעשות פעולות גדולות ובומבסטיות, אלא לקרב עוד יהודי ועוד יהודי.
הרבי נמצא אתנו. הרבי מרגיש שיש יהודי שנמצא בשליחות ושבור מכך שפעולה שקיים לא הצליחה. והרבי שולח לו מכתב שיגיע באותו יום ובאותו זמן, בכדי לומר לו: אני אתך.
תשובה זו מלווה אותי כל חיי. מאז, אני לא דואג מה יהיו התוצאות. צריכים לפעול כי הרבי רוצה שיפעלו. ומי שנמצא בשליחות ופועל, מבלי הבט על התוצאות - הרבי נמצא אתו, מלווה אותו וב"ת"ח ת"ח".
כשאנו עושים, אל לנו להביט על ההצלחה הנראית לעינינו. הנה, פעלתי, בגלוי לא מאוד הצלחתי והייתי שבור מכך, אך מרגע שראיתי שהרבי אתי, שמחתי שמחה עזה ועצומה.
הצלחתי גם הצלחתי. איזו הצלחה חסיד מבקש יותר משהרבי יהיה אתו?
זהו מסר לכל שליח:
הרבי מלווה אותנו בשליחות ורוצה שנעשה. ולגבי ההצלחה? העובדה שהרבי אתנו היא ההצלחה הגדולה ביותר.
ראש ישיבת תות"ל בברזיל
פרטי חייו של כל אדם מחולקים לרמות שונות: ישנם דברים עיקריים והכרחיים, ישנם דברים שבבחינת תוספת, ויש אף דברים מיותרים.
הרבי פעל שמסגרת חייו של חסיד, של מי שגדל ב"תומכי תמימים", תהיה כזו בה ייצא לשליחות באופן אוטומטי. זו תהיה ברירת המחדל שלו והעדפתו הראשונה.
כלומר: השליחות היא לא פרט נוסף בחיינו, היא עצם, יסוד ועיקר החיים.
וכאשר מעיינים בשיחותיו הקדושות של הרבי המבארות את עניין השליחות ועוסקות בפרטיה, מבינים עד כמה יקרה השליחות אצל הרבי, ועד כמה מוכרחת היא.
כל אחד שייך לזה וכל אחד זקוק לזה. אין אפשרות אחרת. אם רוצים להיות קשורים אל הרבי, שייכים אליו. אם רוצים לחיות עם הרבי ולהיות חלק מהרבי, מוכרחים לצאת לשליחות. ביטוי לכך ניתן בכ"ב שבט תשמ"ח, כאשר הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא נ"ע הסתלקה, והרבי הורה להודיע על כך לבנים, לשלוחים.
השלוחים הם הבנים! האין די במאורע זה כדי לעורר כל אחד לעסוק בשליחות?
הרצון להיות קשורים לרבי הוא לא דבר נוסף, אלא עיקר חיינו. האם נשעה בדברי הבל, או אף בענייני קדושה, אך מבלי למלא את עיקר ייעודנו בעלמא הדין, ובכך נפספס את מימוש השאיפה העיקרית של חיינו?!
מי שחפץ בקשר אישי עם הרבי צריך לצאת לשליחות!
יהפכו לששון ולשמחה
אני זכיתי לצאת בשליחות הרבי בכ"ף טבת תשמ"ו. כידוע, כ"ף טבת הוא יום הילולת הרמב"ם, ובשנת תשמ"ו היה זה יום ההילולא השני מאז יסד הרבי את תקנת לימוד הרמב"ם, באחרון-של-פסח תשמ"ו.
בתחילה, כשהוצעה לי שליחות, לא חפצתי לצאת. למדתי אז בכולל, ונהנתי מזיו השכינה במחיצת הרבי. היה לי מקום טוב בהתוועדויות, אושר ועושר רוחני, זכיתי להתפלל עם הרבי, לחיות במחיצתו, ועל כן לא רציתי אפילו לכתוב לרבי על-דבר ההצעה, וללמוד במשך עוד תקופה ב'כולל', לחיות במחיצת הרבי....
הפצירו בי לכתוב לרבי, ולציין את העובדה שאני אינני רוצה אך מבקשים ממני.
כך אכן עשיתי, וזכיתי לקבל מענה בן חמש שורות בו הדריך אותי הרבי בפרוטרוט כיצד לפעול בשליחות, עם מי לדבר, מה לדבר, מה לעשות, איך לפעול וכו'...
ממילא יצאתי לשליחות לברזיל, שם למדתי לאורך שנה ב'כולל' ולאחר שנה יצאתי לעיירה סמוכה לס' פאולו, בה פתחתי בית חב"ד.
הפעילות הראשונה שקיימתי הייתה שמיעת עשרת הדברות בחג השבועות. פרסמתי על כך בכל העיר, והכנתי קידוש בבית הכנסת לכמה עשרות אנשים שציפיתי שישתתפו.
הגיע בוקר חג השבועות, המתנתי לקהל שיתאסף, והנה הגיעו שני אנשים בלבד.
תליתי תקוות בכך שהשעה עודה מוקדמת ובוודאי אט- אט יגיעו אנשים נוספים, וכעבור זמן רב התאספו אט- אט חמשה אנשים... השעה כבר התאחרה, ביקשתי מהם שימתינו קמעא, אעבור בין הבתים ואזמין אנשים.
הסתובבתי בין בתים וחנויות, ליקטתי שלושה אנשים נוספים, אולם כשהגעתי עמם לבית הכנסת, גיליתי ששלושה מתוך החמשה שנכחו במקום כבר עזבו…
ייאוש אחזני, אך לא אמרתי די. הפצרתי בהם שימתינו עוד, ובינתיים אשיג עוד אנשים. הם ראו את הלחץ בו אני נתון ונענו לבקשתי, המשכתי להתרוצץ, השגתי עוד שלושה אנשים, אך יותר מזה לא הצלחתי.
היינו בסך הכל תשעה אנשים. עדיין לא היה מניין – – –
בתחנונים רבים הצלחתי לשכנעם שלא יעזבו, המשכתי בחיפושיי, וכעבור כמחצית השעה הצלחתי למצוא יהודי נוסף, וערכנו קריאת התורה עם עשרת הדברות.
חזרתי הביתה מיואש למדי. לשם מה הגעתי לכאן? סברתי שיגיעו עשרות אנשים, הכנתי סעודה גדולה, ולפועל – עברתי חוויה שלא ייחלתי לה.
בסעודת יום-טוב ישבתי כבסעודה המפסקת בערב תשעה- באב…
לפתע, בעודי יושב בסעודה, שמעתי נקישות בדלת. שומר הבניין הביא מכתבים, הבטתי במכתבים שהכילו חשבונות שונים וכדומה, ולפתע אורו עיניי – בין המכתבים אני רואה מכתב מהרבי!
מכיוון שהיה זה יום-טוב, ביקשתי ממנו שיפתח בעבורי את המכתב. וכך כתב הרבי: "הפ"נ נתקבל ות"ח ת"ח" – הפ"נ שכתבתי בהגיעי לעיר השליחות נתקבל, ותשואות חן תשואות חן – "ולקראת חג השבועות הבעל"ט הנני בזה לברכו בברכת רבותינו נשיאינו קבלת התורה בשמחה ובפנימיות".
הצלחת ההצלחות
אין לתאר את השמחה והאושר שהציפו את נפשי. בדיוק ברגע הזה קיבלתי מכתב מהרבי, מנשיא הדור הדואג ליהודי אחד שנמצא בסוף העולם, שולח לו מכתב. אז הבנתי מהו עניין השליחות – לא לעשות פעולות גדולות ובומבסטיות, אלא לקרב עוד יהודי ועוד יהודי.
הרבי נמצא אתנו. הרבי מרגיש שיש יהודי שנמצא בשליחות ושבור מכך שפעולה שקיים לא הצליחה. והרבי שולח לו מכתב שיגיע באותו יום ובאותו זמן, בכדי לומר לו: אני אתך.
תשובה זו מלווה אותי כל חיי. מאז, אני לא דואג מה יהיו התוצאות. צריכים לפעול כי הרבי רוצה שיפעלו. ומי שנמצא בשליחות ופועל, מבלי הבט על התוצאות - הרבי נמצא אתו, מלווה אותו וב"ת"ח ת"ח".
כשאנו עושים, אל לנו להביט על ההצלחה הנראית לעינינו. הנה, פעלתי, בגלוי לא מאוד הצלחתי והייתי שבור מכך, אך מרגע שראיתי שהרבי אתי, שמחתי שמחה עזה ועצומה.
הצלחתי גם הצלחתי. איזו הצלחה חסיד מבקש יותר משהרבי יהיה אתו?
זהו מסר לכל שליח:
הרבי מלווה אותנו בשליחות ורוצה שנעשה. ולגבי ההצלחה? העובדה שהרבי אתנו היא ההצלחה הגדולה ביותר.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
