חדר נשרף על ידי נר חנוכה. המדליק חייב בהוצאות? ● בעין משפט
הרב חיים הלל רסקין
בבחרותי הייתי במבצע חנוכה באוניברסיטת מישיגן וחילקנו חנוכיות לסטודנטים, למחרת נודע שאחד מהחדרים נשרף על ידי נר חנוכה, האם הסטודנט שהדליק את נר החנוכה חייב לשלם על הנזק שנגרם?
נזק ע"י אש
האש היא אחת מאבות הנזיקין כמ"ש "כי תצא אש ומצאה קוצים", דהיינו אדם שהדליק אש והיא התפשטה והזיקה - חייב לשלם את נזקיה. ולכן, מוטל על האדם להדליק את האש רק במקום בטוח.
מה הדין אם הדליק במקום בטוח ובכל זאת התפשטה האש והזיקה, האם חייב לשלם - שמצד אחד הוא הדליק במקום בטוח, אך מצד שני סוף כל סוף הוא גרם לנזק?
בשו"ע ישנם שני פסקים שלכאורה סותרים זה את זה:
בהלכות שכנים נפסק: שחייב להרחיק את התנור משכנו מרחק מסוים, ואם בכל זאת האש התפשטה והזיקה - חייב לשלם. אך מצד שני בהלכות נזקי אש נפסק: שאם הרחיק את האש מרחק ראוי, ובכל זאת האש התפשטה והזיקה, פטור מפני שזה אונס.
הש"ך כותב על סתירה זו: שבהלכות נזקי אש מדובר בהדלקה חד-פעמית ולכן מחייבים את המדליק להרחיק עד למקום שע"פ טבע האש לא תזיק, ואם בכל זאת האש הזיקה הרי זה אונס ופטור מלשלם. אבל בדיני שכנים, היות שאדם צריך תנור לשימוש תמידי, לכן נתנו חכמים שיעור הרחקה מינימלי, אלא שמנגד התנו חכמים שאם האש תתפשט ותגרום נזק - בעליה יהיו חייבים לשלם.
שריפה כתוצאה מנר חנוכה
לגבי נזק שנגרם מנר חנוכה מצאנו בגמ' מחלוקת מעניינת: חכמים סוברים שבעל הנר חייב.
ומסביר הרמב"ם שחכמים סוברים שהיה לו לישב ולשמור. ור' יהודה סובר: שפטור מפני שעשה זאת ברשות, שהרי מצוה להניח נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ משום פירסומי ניסא.
להלכה נפסק כשיטת חכמים שחייב לשלם. וכך כתוב שם: "ואם הניח החנוני נרו מבחוץ, הוא חייב לשלם אף דמי הפשתן לבעל הגמל, ואפילו הוא נר חנוכה, שהיה לו לישב ולשמור שלא יזיק"[1]
נזק כתוצאה ממצווה
אלא שלכאורה הרי ישנו דין: שאדם שרץ ברחוב וכתוצאה מכך הזיק מישהו - אם זה קרה במשך השבוע חייב לשלם, אך אם זה קרה בערב שבת בבין השמשות פטור, מפני שרץ ברשות להכין צרכי שבת וכו'.
אם כן, רואים שהמתעסק במצוות מקבל פטור, ומדוע שונה דין השריפה שפרצה מנר החנוכה?
והחילוק הוא, שבדין הרץ שהזיק, היות שכולם רצים בער"ש מוחלים הם אחד לשני על נזקים שיתבצעו מזה לזה, משא"כ בנר חנוכה הרי מוטל על המדליק לעמוד בחוץ ולשמור שלא יגרם נזק[2].
למסקנה: המדליק נר חנוכה למרות שבהדלקה זו הוא מקיים מצוה - חובה עליו לשמור על הנר שלא יזיק.
ויתרה מזו, אפילו אם הוא שם את החנוכייה במקום בטוח, עדיין מוטלת עליו החובה לשמור שלא יגרם נזק, ואם נגרם נזק יהיה חייב לשלם.
תודה להרב י. ימיני שי' על עזרתו בהכנת המאמר.
מקורות: שו"ע חו"מ סי' קנ"ה ס"א שו"ע חו"מ סי' ת"ח ס"ב , ש"ך חו"מ סי' קנ"ה סק"ב שמופיעה בביאור הרי"ף על הגמ' סוף הכונס (היצע הדברים על פי ביאור נתה"מ חו"מ סי' קנ"ה סק"א), גמ' בב"ק דף ס"ב ע"ב , שו"ע חושן משפט סי' תי"ח סי"ב, שו"ע חו"מ סי' שע"ח ס"ח.
[1] הש"ך (חו"מ סי' תי"ח סק"ה) מציין שהרי"ף (בסוגיא בשבת פ"ב) פוסק כר' יהודה שפוטר מפני שעשה ברשות, אבל מעיר שה'שלטי גיבורים' כותב שהגהה זו אינם דברי הרי"ף וכך מסכים גם הש"ך שזה לא פסק הרי"ף, וממילא למעשה לא יוכלו לומר קי"ל כשיטת הרי"ף).
[2] ובנוסף יש להעיר שהפת"ש (שם סק"ד) מביא משו"ת חוות יאיר שמצמצם את הדין הזה של רץ ברשות לדין מיוחד לער"ש בבין השמשות שאדם מאוד בהול וסה"כ מדובר על היתר רק לזמן הקצר של בין השמשות (שזה אחרת מהמשמעות הסמ"ע סקי"א שיש שהרחיבו דין זה לער"ש בכלל ולא רק לבין השמשות).
מאפשרים לכם לקבל
