'טיסת השבת' הזכירה לי סיפור ממש דומה, שקרה בדיוק לפני מאתיים ועשרים שנה.

זה לא היה מטוס, זו הייתה עגלה רתומה לסוסים; זה לא היה בניו יורק, זה היה ברוסיה. אבל גם אז הנושא היה לעשות 'סטופ', לעצור את הגלגלים ולשמור על קדושת השבת.

מה הסיפור?

אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן שניאורסון, נעצר ונלקח לחקירה על ידי השלטון של רוסיה הצארית. כתב האישום האשים אותו במעשי חתרנות ובגידה בכתר הרוסי. אנחנו החסידים יודעים שהסיפור האמתי היה אחר לגמרי: זה היה 'קטרוג' מהשמיים. מישהו רצה לעצור אותו מלהמשיך ולגלות את סודות התורה, את תורת החסידות של חב"ד – אבל לא זו הנקודה.

בקיצור, כוח חמוש עצר את הרבי והוביל אזוק אל "העגלה השחורה", משהו כמו ה'זינזאנה' של ימינו. זה היה אות לחומרת המעשים שיוחסו לו.

היעד היה פטרבורג, עיר הבירה של הממשל הצארי. שם הוא היה אמור להיחקר ולהמשיך בהליכים הפליליים.

בינתיים הדרך התארכה, והשבת כמעט נכנסה.

הרבי ביקש ממפקד הכוח לעצור את הסוסים ולחפש פונדק דרכים שיוכלו לשהות בו במהלך השבת. המפקד לא רצה לשמוע.

הרבי שוב ביקש: "אל תכריח אותי לחלל את השבת". אבל הוא שוב סירב להקשיב, רק צחק ולגלג על הרבי שלא מבין שהוא עציר ואת אף אחד לא מעניין מה הוא רוצה ומה הוא מתכנן.

הרבי לא ויתר. הוא לא אמר אף מילה, אבל פתאום התחילה להתרחש סדרת תקלות מוזרה. אחד הצירים של העגלה נשבר, אחר כך גלגל נפל, אחר כך אחד הסוסים מת. כל מה שיכול להשתבש – קרה.

בסוף המפקד הבין שזה לא צירוף מקרים אלא יד ההשגחה. הוא קלט שאין לו ברירה אלא לכבד את רצונו של היהודי הקדוש, של הרבי.

יש כאן מסר פשוט ומדהים: כשיהודי עומד על העקרונות שלו ולא מוכן לוותר על שמירת המצוות, אפילו הטבע מתכופף. זה לא שהרבי השתמש בכוחות מאגיים כדי לשבור את העגלה. הוא החליט שהוא שומר את השבת ויהי מה – והתוצאה כבר קרתה. מהשמיים גלגלו את זה כך שזה מה שבאמת יקרה, שהוא ישמור על קדושת השבת.

אז לא הייתי אחד מהנוסעים ב'טיסת השבת'. כמה חבל. איזו זכות זו, להוכיח את הנכונות שלנו לשמור על השבת בכל מחיר. לסבול כמה שעות של אי נוחות, ולוותר לכמה שעות על המזוודות – אבל מה יותר חשוב מהשבת?

הלוואי שאזכה לעלות על רכבת התפילין או אוטובוס המזוזה...