הרב ישראל זלמנוביץ מזל טוב! 'ב"ה נולד לנו בן זכר ראשון, 'בכור'! פונה רבקה לבעלה שלוימי בחיוך רחב ובקורת רוח גדולה... 'אתה מאמין... ?! מעתה אתה תקרא: 'אבא' ואני אקרא 'אמא'... אתה מעכל את העניין... ? שלומי שואף אוויר מלא ריאותיו, ו'זורק' לחלל חדר הלידה את המשפט הבא אל עבר רבקה רעייתו, האם הטריה, הוא לא מאבד זמן, שמא יפספס... מנסה להוביל את המהלכים הבאים... פותח בקול סמכותי מצד אחד וחנפני מצד אחר: 'עוד שמונה ימים נציין לו את טקס ברית המילה בהכנסתו תחת כנפי היהדות..... ועלינו לבחור שם ל'בחור'. את מבינה... ישנו לחץ מצידה של אמי לתת שם אחר סבי...מקווה שאת מבינה... אין ברירה... את לא תעשי מזה סיפור?... נכון? בעזרת ה' יהיו עוד ילדים... סיטואציה מוכרת...? בפרשתינו, פרשת 'ויצא' יש פתיחת 'צוהר' למבט פנימי בכוח הניתן להורים בקריאת שמות ילדיהם... הבה ננסה לטעום ולו במעט, מעניין נעלה וקדוש זה. אמותינו הקדושות הקפידו לתת לכל שם של ילד טעם פנימי... בכך נסכו כוח רוחני וגשמי בעולליהם.. עד כדי זכות לגדול לשנים עשר 'שבטי י–ה'. האם גם לנו ניתנו הכוח? מיהו שנתן את שמות ילדי יעקב? מהן המשמעויות שעומדות מאחוריו? אין ילד בחיידר שאינו מכיר את רמאותו של לבן הארמי. כל ינוק יודע לספר באריכות 'בצבע' ופס –קול את אותו אירוע רמאות של התכנסות ליל המשתה שבו יעקב מקבל לאישה את לאה במקום רחל... אז מגיעים לפסוקי הטומנים בהן את מרכז הכובד שנקלעה מערכת הנישואין של יעקב עם שתי נשותיו – שלא ברצנונו:' אחר הולדתו של בנה הראשון, לאה נותנת את השם ולאחריו מכן מביעה את הטעם לנתינת השם הזה דווקא. וַיַּ֤רְא ה' כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה... וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי־רָאָ֤ה ה' בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי...' לאחריו זוכה לאה לבן נוסף: 'וַתַּ֣הַר עוֹד֘ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי־שָׁמַ֤ע ה' כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּתֶּן־לִ֖י גַּם־אֶת־זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן'. אצלו בשונה מראובן, נותנת לאה את הטעם לקריאת השם ורק לאחר מכן קוראת בשמו. אם נעיין בפשוטם של דברים נגלה רגשות של קיפוח מצד לאה, הפיצוי לכך הוא היפקדותה על ידי ה' וליידת הבנים. בדברי לאה ישנו גילוי של רגשות באופן מוצהר לעיני כל של תסכול, קשיי יחס מצד יעקב ובקשה שאכן דרך אותם ילדים יהיה סוף כל סוף שינוי... הפרשן – ה'כלי יקר' מטיב לתאר את הדברים: כִּֽי־שָׁמַ֤ע ה' כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי. אף על פי שבלידת בן ראשון אמרה כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי וכל שכן שלא ישנאה, ולמה זה אמרה כי שנואה אנכי? מכל מקום נראה שהיא סברה (ציפתה, קיוותה)שיהיה כן ולא עלתה בידה, כי היא סברה מאחר שאין אשה אלא לבנים והבן אהוב בלי ספק, ... על כן אמרה: כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי..., ואחר כך ראתה שהלכה בטעות שהרי מן הדין היה שאחותי תלד בן שני ומה נתן לי ה' גם את זה אלא לפי שגלוי לפני ה' יתברך שעודנו בשנאתו, לכך אמרה: 'כִּֽי־שָׁמַ֤ע ה' כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי' - כי שמע ה' הוא יתברך לבדו בוחן לבו ושמע כל דבריו שעם לבו, אבל אני לא ידעתי זה כי חשבתי שכבר סרה שנאתו(ע"כ דברי הכלי יקר) מדברי הכתוב והפרשנות נראה כי טעם קריאת השמות הן כעין רצון שהילדים הנולדים יהיו מקום של ברכה ומרפא לשינוי האווירה בבית יעקב... נתינת השם קשורה לרצון לקבל את הייחס הנאות בתוך משפחת בית יעקב... רש"י בעקבות רבותינו נותן פאן אחר לסיבת קריאת השם 'ראובן'! מדוע נצרך רש"י ל'דעת רבותינו' ולא מסתפק בפשט הכתוב?
רש"י מביא את דברי 'רבותינו' בטעם לקריאת השם ראובן! 'ותקרא שמו ראובן - רבותינו פירשו, אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב, וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו אלא שביקש להוציאו מן הבור'. רש"י מביא בשם רבותינו טעם מעניין המאיר באור יקרות את דמותו הנעלית של ראובן! בשמו של 'ראובן' טמונות המילים – 'ראו' כלומר הביטו כולם איזה בן נולד ליעקב ולי! וראו את ההבדל בינו לבן של חמי - בנו של חמי(יצחק)- עשיו - שהיה בכור, זלזל בבכורה ומכרה... בני ראובן הנולד... הרי הוא בכור... ובעתיד(ראתה בנבואה) תילקח ממנו הבכורה על ידי אביו( כמסופר בהמשך הפרשיות) ותינתן ליוסף בכור רחל. למרות זאת ראובן לא ישמור ליוסף טינה ונטירה. כאשר ייזרק יוסף לבור, עוד יעשה מעשה אצילי, ויציל את יוסף. (עד כאן הסבר דברי רבותינו שברש"י) הרבי בליקוטי שיחות כרך י' מסביר את ההכרח של רש"י מלסטות מדרכו המסורתית להיצמד לפשוטו של מקרא ולהביא כאן את פירוש רבותינו הנ"ל: הרבי מעלה כמה וכמה תמיהות על פירוש הטעם על פי הפשט והן: אמנם הולדת בן ובפרט בכור גורמת לקירוב של הבעל לאישתו(כצפיית לאה), אך אם חשבה לאה ששנואה היא, מי אמר שהדבר השתפר לאחר הולדתו של ראובן(וכמו שרואים שאצל שמעון אמרה: כִּֽי־שָׁמַ֤ע ה' כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי)? מהיכן ללאה הביטחון שבנה הבכור ילך בדרך הישר, בפרט שעל פי הניסיון אצל הסבא אברהם הבכור ישמעאל לא הלך וכן אצל חמיה הבכור, עשו לא הלך בדרך הישר, אולי זה מה שיקרה חלילה גם אצל בנה הבכור ראובן? א"כ מה המעלה שילדה לו בן בכור, דבר שלא יגרום ליעקב קירבה ואהבה אליה? הרבי מסביר בעקבות תמיהות אלו את והטעם לכך רש"י נאלץ לסטות מדרכו ולהביא את פירוש 'רבותינו' והוא: דווקא על פי הנבואה מודגשת גדלותו של בנו הבכור של יעקב. שלא מכר ואת בכורתו ולא שמר טינה כלפי יוסף, בנה של רחל אלא אף הציל אותו... בטעם זה ודאי גרמה לאה, לחיבתו של האב יעקב לבנו הבכור ראובן... דבר שאמור להוסיף אהבה וחיבה לאמו לאה... עלינו ההורים להעצים ולהעריך את הכוח הנעלה והיקר, כי ביכולתנו להעניק מהות חיובית בשמם של ילדינו זכינו למתנה יקרה, ילד נולד לנו... זכינו לחבר נשמה עילאית עם גוף גשמי, למשך שנים ארוכות וטובות .. בכוחנו להשפיע על חיבור זה של 'אור יקרות' של ברכה ושפע בגשמיות ורוחניות ובכך יגרמו לבנם וביתם הצלחה ולנו ההורים רוב נחת רוח חסידי לאורך ימים ושנים... הבה נעצור... ולפני קריאת שמו של 'אדם' ניתן את הדעת על אחריותנו וגדולה הברוכה לה זכינו... מזל- טוב!