שמעו את הסיפור הזה מהרב ישי אלגזי:

אני עובד בתפקיד רב במגזר הציבורי. בהפסקת הצהריים אני מציע לחבריי לעבודה להפשיל שרוול ולהניח תפילין. כמובן שיש את אלו העונים בחיוב ויש את אלו שמסרבים.

עמית היה אחד מאלו שסירבו באופן שיטתי אבל קצת יותר מזה... עם קצת יותר הפגנתיות, עם קצת יותר החלטיות וקצת יותר "אנטי". וכשהמצב הוא כזה – זה נהפך למטרת על..

באחת הפעמים אני פונה לעמית ומציע לו שוב להניח תפילין. הפעם עמית השיב לי כך: "הרב, כשאתה תסכים לראות את ה"אלוקים שלי" אני אסכים לראות את האלוקים שלך".

שאלתי אותו מיד: "מה האלוקים שלך?" והוא עונה לי: "האלוקים שלי" זה האופניים. אם אתה מגיע לרכוב אותי בשבת באופניים אני מניח אתך תפילין.

עניתי לו: "אני מוכן. אומנם לא בשבת, אבל ביום שישי יום החופש השבועי אני אתך באיזה מסלול שתרצה .."

האמת שעדיין לא ידעתי מה מצפה לי.. אני ומסלולי אופניים – מסתבר- לא מסתדרים מי יודע מה..

מיודענו עמית חובב רכיבת אופניים מושבע. הוא נוסע על אופניים של 18,000 ₪ ומיומן מאוד
ברכיבה.

וככה מצאתי את עצמי לאחר כמה שבועות של תכנון מקפץ עם אופני הרים על הג'בלאות בסמיכות ליוקנעם. קבענו להתחיל את המסלול ב 05:15 בבוקר.

המסלול אורך כ 5 שעות ואורכו 8 קילומטר מראש ההר לתחתית הוואדי ו-8 קילומטר חזרה למעלה... סה"כ 16 קילומטרים!

חייב לומר שנפעמתי מהנוף המרהיב. לא האמנתי שיש דברים כאלו בארץ.

הירידה הייתה מהנה. הקושי התחיל כשהתחלנו להעפיל את הקילומטרים חזרה למעלה. השמש הייתה כבר במעלה השמיים ושלחה לנו הרבה חום ולחות.

כמעט סחבתי את עצמי עם אלונקה לרכב בזמן שעמית שמח וטוב לב ומלא סיפוק על הטיפול שהוא עשה לרב...

הגענו לרכב ואז אני פונה לעמית ואומר: "נו עמית, עכשיו תורך להפשיל שרוול..." והוא להפתעתי אומר לי: "מה? ככה אתה רוצה שאני אניח תפילין? מזיע? מה פתאום! נגיע ביום ראשון לעבודה ונניח תפילין אצלי במשרד".

יום ראשון הגיע ואני חושב לעצמי איך תראה הנחת התפילין עם עמית. עם כל ההתרסות וההפגנתיות בטח יניח בזריזות "לצאת לידי חובה" ושלום על ישראל.

אני נכנס למשרד שלו, ומיד הוא קופץ על הבריח של הדלת ונועל אותה מבפנים.

שניה לאחר מכן הוא חוטף את מכשיר הטלפון שלי, ויחד עם זה שלו הוא מכניס אותם לתוך התיק שלו וסוגר את הריצ'רץ' היטב. להיות בטוח שלא יהיה שום תיעוד למעמד הזה.

כיפה על הראש. שרוול. מתחיל להניח את התפילין על היד ופתאום אני שם לב למשהו בעיניים שלו.

דמעות. עמית על סף בכי.

"עמית?" אני אומר לו "אני רואה שאתה מתרגש..."

"כן.. הרב, אתה יודע כמה זמן לא הנחתי תפילין, שנים". שתקתי והתרגשתי.

הוא מתחיל לקרוא את קריאת שמע. הוא קורא אותה מילה במילה. בקול. כמו ילד. לפחות 6 דק של קריאה!

כשאני מתחיל להוריד את התפילין אני רואה את הפנים שלו אדומות ואני אומר לו "עמית אני רואה שזה עשה לך טוב.."

"כן הרב, זה עשה לי טוב" הוא עונה לי בשקט.

שניה לאחר מכן אנו יוצאים החוצה והוא ממשיך בהפגנתיות מול הדת וב"אנטי" החברי שלנו.

אבל אני את האמת כבר יודע.

לצפייה בוידאו: לחצו כאן