מערכת COL
|
יום כ"ח חשוון ה׳תשע״ט
06.11.2018
מהו סוד ההצלחה של 4700 שליחי חב"ד? • טור
הם בכלל לא מרגישים גיבורים גדולים. הם בסך הכל עושים את מה שהרבי ביקש - שבכל יהודי תאיר הנשמה שניתנה לו מלמעלה • הרב יוסף יצחק אהרונוב בטור דעה המתפרסם באתר 'בשבע' • לסיפור המלא
אמש הסתיים בניו יורק הכנס העולמי המסורתי של שליחי חב"ד. 4,700 שליחים, הדואגים לשמר את נקודת היהדות במאה מדינות שונות על פני הגלובוס, הגיעו כדי לקחת חלק בכנס הזה המתקיים מסורתית בסמיכות לבית מדרשו של הרבי, 770.
ובמילים "לקחת חלק" הכוונה היא קודם להתחבר לבסיס האם. למשלח - הרבי מליובאוויטש שהצליח לגרום לאנשים מן השורה לוותר על אורח חיים יהודי כפי שהיה נהוג לאורך אלפי שנים - לצד קהילה תומכת, עם כל השירותים והצרכים של אנשים יראי שמיים - ולצאת למקומות בהן יש מחסור חמור במזון כשר, במוסדות חינוך לילדים, בבתי כנסת ובמקווה טהרה, בכסף ולא פעם גם באמפטיה ובהערכה.
כל זה לא חשוב בזמן שהדבר המונח באמת על כף המאזניים הוא זהותם היהודית של מיליוני יהודים.
יצא לי להיות עד לשיחה בין מספר שלוחים צעירים. אחד מהם שליח במזרח הרחוק וילדיו לומדים, באין בית ספר יהודי מקומי, בבית ספר של חב"ד הפועל ברשת האינטרנט. בלי חברים, ללא טיולים שנתיים, גם בלי שקית יום הולדת.
השני הוא שליח בעיר קרה במיוחד בערבות סיביר. כמה קרה? בחודשי החורף לא דבר נדיר עבורו לגלות כי הטמפרטורה צנחה לאיזור המינוס 40 מעלות מתחת לאפס. והוא בכלל גדל בישראל, עם שמש כמעט נצחית. אבל מידי שבת, גם כשעשרות רבות של סנטימטרים נערמים מהשלג המקפיא הוא לא מוותר על הליכה רגלית ממושכת לבית הכנסת המקומי, שם הוא כמובן גם הרב, גם בעל הקורא, גם עורך הקידוש וגם בעל התפילה. שחרית, מנחה וערבית.
השלישי הוא שליח במדינה אפריקנית. ההתעוררות הכלכלית של המדינה הביאה לפתחה מאות רבות של אנשי עסקים יהודים והוא משמש עבורם ככתובת למזון כשר, לתפילות במניין, למקווה טהרה שהוא מגייס עכשיו דולר לדולר כדי לבנותו, וגם פשוט כדי לדבר. לדבר עם מישהו שמוכן להקשיב, לביזנס מן הצעיר בזמן שמשפחתו הגרעינית נמצאת הרחק באמריקה או בישראל.
הרביעי היה שליח מישראל. ארץ הקודש. לאחר חתונתו ולימודי רבנות בכולל הוא סיכם עם אשתו ש"לא יכול להיות שדווקא כאן, היכן שיש מיליוני יהודים, יווצר מצב שילד לא יודע מה זה מודה אני, שמע ישראל או איך נראים ארבעת המינים ומצות".
בקיצור, שמו את פעמיהם ופתחו בית חב"ד בעיר ידועה ומפורסמת במרכז. את הילדים הוא מסיע מידי יום שעות ארוכות למוסדות חינוך שיתאימו לאורח חייהם, בערבים אשתו מקיימת סדנת זוגיות ולימודי הבית היהודי לשכנות, שבכלל לא חושבות להתחתן, או להיפך, כבר חולמות על גירושין.
בין לבין הוא עובר בעסקים ובבתים של תושבי שכונתו, לזה מניח תפילין, עם זה לומד פרשת השבוע ולשלישי הוא בכלל צריך לארגן בביתו את ה"שבעה" כי האימא נפטרה ואין ליהודי היקר יותר מידי ידע על קדיש, נר נשמה ולימוד משנה. מול הבניין של האבלים מחכה לשליח שלט גדול המזהיר מפני "ההתחרדות של העיר ושצריך להצר ולנטר את כל צעדיהם של החרדים. במיוחד שליחי חב"ד - הם הכי מסוכנים".
אני מקשיב לשיחתם של השליחים הצעירים ונדהם לשמוע את מה שהם אומרים האחד לשני כאילו תיאמו זאת מראש: "האמן לי, לא הייתי מתחלף איתך". אז מה אם אצלי לילדים אין חברים, חושב הראשון. אז מה אם לי קצת קר ברגליים, מהרהר השני. לא נורא שאני לפעמים מרגיש שהמינוס כבר ממש חונק, מסכם השלישי. וזה באמת לא נורא שמתייחסים אליי כאל מישהו "מאיים ומפחיד" כי פשוט לא באמת מכירים, יודע הישראלי.
אצל החבר שלי, שם באמת יש אתגרים...
זה מרגש, זה מפעים, וזה אולי סוד ההצלחה הפנומלית של שליחי חב"ד. הם בכלל לא מרגישים שהם גיבורים גדולים. שמגיע להם איזו מדליה. הם בסך הכל עושים את מה שהרבי ביקש - שבכל יהודי תאיר הנשמה שניתנה לו מלמעלה.
היום הם כבר נסעו חזרה למקום שליחותם. עד מתי? זה קל - עד שהמשיח יבוא.
ובמילים "לקחת חלק" הכוונה היא קודם להתחבר לבסיס האם. למשלח - הרבי מליובאוויטש שהצליח לגרום לאנשים מן השורה לוותר על אורח חיים יהודי כפי שהיה נהוג לאורך אלפי שנים - לצד קהילה תומכת, עם כל השירותים והצרכים של אנשים יראי שמיים - ולצאת למקומות בהן יש מחסור חמור במזון כשר, במוסדות חינוך לילדים, בבתי כנסת ובמקווה טהרה, בכסף ולא פעם גם באמפטיה ובהערכה.
כל זה לא חשוב בזמן שהדבר המונח באמת על כף המאזניים הוא זהותם היהודית של מיליוני יהודים.
יצא לי להיות עד לשיחה בין מספר שלוחים צעירים. אחד מהם שליח במזרח הרחוק וילדיו לומדים, באין בית ספר יהודי מקומי, בבית ספר של חב"ד הפועל ברשת האינטרנט. בלי חברים, ללא טיולים שנתיים, גם בלי שקית יום הולדת.
השני הוא שליח בעיר קרה במיוחד בערבות סיביר. כמה קרה? בחודשי החורף לא דבר נדיר עבורו לגלות כי הטמפרטורה צנחה לאיזור המינוס 40 מעלות מתחת לאפס. והוא בכלל גדל בישראל, עם שמש כמעט נצחית. אבל מידי שבת, גם כשעשרות רבות של סנטימטרים נערמים מהשלג המקפיא הוא לא מוותר על הליכה רגלית ממושכת לבית הכנסת המקומי, שם הוא כמובן גם הרב, גם בעל הקורא, גם עורך הקידוש וגם בעל התפילה. שחרית, מנחה וערבית.
השלישי הוא שליח במדינה אפריקנית. ההתעוררות הכלכלית של המדינה הביאה לפתחה מאות רבות של אנשי עסקים יהודים והוא משמש עבורם ככתובת למזון כשר, לתפילות במניין, למקווה טהרה שהוא מגייס עכשיו דולר לדולר כדי לבנותו, וגם פשוט כדי לדבר. לדבר עם מישהו שמוכן להקשיב, לביזנס מן הצעיר בזמן שמשפחתו הגרעינית נמצאת הרחק באמריקה או בישראל.
הרביעי היה שליח מישראל. ארץ הקודש. לאחר חתונתו ולימודי רבנות בכולל הוא סיכם עם אשתו ש"לא יכול להיות שדווקא כאן, היכן שיש מיליוני יהודים, יווצר מצב שילד לא יודע מה זה מודה אני, שמע ישראל או איך נראים ארבעת המינים ומצות".
בקיצור, שמו את פעמיהם ופתחו בית חב"ד בעיר ידועה ומפורסמת במרכז. את הילדים הוא מסיע מידי יום שעות ארוכות למוסדות חינוך שיתאימו לאורח חייהם, בערבים אשתו מקיימת סדנת זוגיות ולימודי הבית היהודי לשכנות, שבכלל לא חושבות להתחתן, או להיפך, כבר חולמות על גירושין.
בין לבין הוא עובר בעסקים ובבתים של תושבי שכונתו, לזה מניח תפילין, עם זה לומד פרשת השבוע ולשלישי הוא בכלל צריך לארגן בביתו את ה"שבעה" כי האימא נפטרה ואין ליהודי היקר יותר מידי ידע על קדיש, נר נשמה ולימוד משנה. מול הבניין של האבלים מחכה לשליח שלט גדול המזהיר מפני "ההתחרדות של העיר ושצריך להצר ולנטר את כל צעדיהם של החרדים. במיוחד שליחי חב"ד - הם הכי מסוכנים".
אני מקשיב לשיחתם של השליחים הצעירים ונדהם לשמוע את מה שהם אומרים האחד לשני כאילו תיאמו זאת מראש: "האמן לי, לא הייתי מתחלף איתך". אז מה אם אצלי לילדים אין חברים, חושב הראשון. אז מה אם לי קצת קר ברגליים, מהרהר השני. לא נורא שאני לפעמים מרגיש שהמינוס כבר ממש חונק, מסכם השלישי. וזה באמת לא נורא שמתייחסים אליי כאל מישהו "מאיים ומפחיד" כי פשוט לא באמת מכירים, יודע הישראלי.
אצל החבר שלי, שם באמת יש אתגרים...
זה מרגש, זה מפעים, וזה אולי סוד ההצלחה הפנומלית של שליחי חב"ד. הם בכלל לא מרגישים שהם גיבורים גדולים. שמגיע להם איזו מדליה. הם בסך הכל עושים את מה שהרבי ביקש - שבכל יהודי תאיר הנשמה שניתנה לו מלמעלה.
היום הם כבר נסעו חזרה למקום שליחותם. עד מתי? זה קל - עד שהמשיח יבוא.
הוסף תגובה
0 תגובות