שאלה: מה המשמעות ההלכתית של 'קשרי שידוכין', 'תנאים' וכדומה?

תשובה: חז"ל קבעו שאסור לאדם לקדש אישה אלא לאחר 'שידוכין', מושג שמשמעותו יצירת קשר של הידברות והסכמה בין האיש והאישה על נישואיהם. ההסכם, הכולל גם תנאים כלכליים שהוסכם עליהם, מקבל תוקף על-ידי פעולת קניין ('קניין סודר'), 'תקיעת כף' בין ההורים, 'שטר תנאים', או על-ידי עצם חגיגת השידוכין (הנחשבת סעודת מצווה), וכן על-ידי הרישום לנישואין.

בימי חז"ל היו עורכים סמוך לשידוכין את האירוסין, שהיא פעולת ה'קידושין'. מרגע זה הייתה האשה מקודשת לבעלה, ונחשבת אשת איש, אם כי עדיין לא התקיימו הנישואין (החופה).

מכמה וכמה סיבות, בעיקר כדי שלא ליצור מחויבות רבה מדיי טרם זמנה (שהרי כדי להיפרד מ'קידושין' דרוש גט), הונהג ברוב תפוצות ישראל שה'קידושין' ייערכו תחת החופה, בשעת הנישואין. לכן יש שאינם עורכים שטר 'תנאים' בשידוכין, ומסתפקים ב'קניין', ויש העורכים שטר 'תנאים' לפני החופה ממש.

עם זה, אסור לבטל שידוכין באופן חד-צדדי, אלא אם כן יש סיבה מוצדקת על-פי ההלכה, וגם אז יש לעשות זאת ברוח טובה ובמחילה גמורה, שאם לא-כן עלול הדבר לפגוע בהצלחת הנישואין האחרים.

יש להימנע מלכנות את קשר השידוכין 'אירוסין' (כפי שנפוץ בטעות), וכמו-כן החתן צריך להימנע מלתת לכלה טבעת קודם הנישואין – כדי להבהיר שעדיין אין כאן קשר קידושין.

אחר השידוכין צריכים בני הזוג לעתיד להיזהר מכל קירוב שלא במקומו, שעלול להביא לעתיד ריחוק שלא במקומו! אין להיפגש או ליצור קשר אלא במידה ההכרחית להכנת הנישואין.

מקורות: 'הנישואין כהלכתם' פ"ג, ובהערה רפ"ה, וש"נ. שלחן מנחם ח"ו (אה"ע) סי' כז-לה. וע"ע ב"י אה"ע סו"ס מו רד"ה כתב הרא"ש.