מערכת COL
|
יום י"ט חשוון ה׳תשע״ט
28.10.2018
נמסים מול העוצמה: שבת עילאה ומיוחדת ברוסטוב / יומן מסע
קבוצת חסידי חב"ד המריאה בסופ"ש אל העיר רוסטוב שברוסיה - שם התפללו, אכלו והתוועדו בעיר שבה התגורר והפיץ את החסידות, בעל ההילולא (כ"ף חשוון) הרבי הרש"ב נ"ע • בטור מיוחד העלה על הכתב ר' יוסף גורביץ' רשמים מיוחדים מהמסע - ומשתף את גולשי COL בחוויה ובסיפורים שריגשו את כל חברי הקבוצה • לקריאת הטור - חלק א' >>>
ערב שבת עם הצדיק מלנינגרד; צילום: COL
מאת: ר' יוסף גורביץ
***
השבת הייתה כצפוי גדושת חוויות. מיד עם כניסתה התכנסנו בזאל שבו התוועדו ולמדו בעבר חסידים גדולים ומפורסמים, שבה היה מתוועד הרבי הרש"ב נ"ע ובו גם עלתה נשמתו לגנזי מרומים, באומרו: 'איך גיי אין הימל און די כתבים לאז איך אייך'.
למדנו מאמר חסידות: 'ואשה אחת מבני הנביאים צעקה אל אלישע', שבו מסביר הרבי איך מעבר לסיפור המתואר, שהרי אין מקרא יוצא מדי פשוטו, הרי עצם העובדה שהנביאים בחרו להכניס אותו לתנ"ך הופך אותו לחלק בלתי נפרד מהתורה שבה אין הבדל בחשיבות ובקדושה בין הנושאים, והוא מהווה גם הוראה נצחית בעבודת השם.
האשה היא הנפש אלוקית הצועקת שהאש שבערה בה בהיותה תחת כסא הכבוד כבתה, וגם האהבה והיראה שפיעמו בה מתו, בגלל הנפש הבהמית, ובגלל חומריות הגוף והכניעה וההשתעבדות לתאוותיו.
וההוראה מהסיפור היא התבוננות והכרה בכך שעצם הצעקה והעובדה שזה כואב ומפריע לה לנפש האלוקית, מוכיחות שהם לא באמת מתו, האש לא באמת כבתה, וגם הדחילו והרחימו ניתנות להצתה והתגלות מחודשת. צריך רק ללבות את הגחלת ואז הלהבה תתפרץ מחדש, ובאופן עוצמתי יותר, כיתרון האור מתוך החושך דווקא. וחשיבות העבודה הזאת שהיא חזקה מכל.
לא היה מקום ועיתוי מתאים יותר ללימוד המאמר.
***
לאחר מכן צעדנו לבית הכנסת, היחיד מתוך הרבים שהיו בעבר בעיר, לקבלת שבת. בית הכנסת הזה השתייך בעבר לקונטוניסטים שהרבי הצמח צדק, כידוע, עסק רבות בענייניהם וכל כך אהב וקירב אותם, מה שמזכיר לי את הסיפור המצמרר שאולי איני מדייק בפרטיו, על החסיד שנקלע פעם לתפילת כל נדרי לאחד מבתי הכנסת שלהם, וראה איך יהודי מבוגר ניגש לעמוד התפילה ומכריז שלקרוא את מילות התפילה מתוך הסידור הוא לא יודע (אנשי הצאר הרוסי היו חוטפים אותם הישר מהרחוב או מסנורי אמותיהם הזועקות מרה, כשעדיין היו ילדים קטנים והם נותרו בשירות הצבאי כחמישים שנה), לבקש על בריאות המשפחה גם אין טעם מהסיבה הפשוטה שאין לו כזאת.
כשהוא השתחרר כבר היה מאוחר מדי עבורו להקים אחת. ומבחינתו גם התפילה על פרנסה מיותרת, כי בשביל להתקיים די לו בקצבה הממשלתית, והבריאות? ב"ה היא בסדר יחסית, אבל ממילא חייו אינם שווים. אבל 'רבונו של עולם', הוא נאנח והרים את החולצה שתחתיה התגלו צלקות המגלב מהמכות שהוא חטף על הגב מהמפקדים הגויים, צלקות שהותירו סימנים שלא הגלידו, 'בזכות המכות האלו שקיבלתי רק בגלל היותי יהודי אנא תן שנה טובה ומבורכת לבניך, בני ישראל'. 'יתגדל ויתקדש שמיא רבא'.
***
שמחנו לפגוש שוב את בני הקהילה שמצידם שמחו לראות אותנו. את הזוג דוד ויהודית פיינברג המנהלים את תכנית מפגשי הצעירים שכזכור לאחר התוועדות שנמשכה שבת שלימה, לפני כשלוש שנים, שוכנעו לבוא בקשרי השידוכין, ואף השתתפנו יחד עם כל הקהילה היהודית, בחתונתם שנערכה על גדות נהר הדון, ועתה הם הורים לשני ילדים חמודים.
לאחר התפילה שהייתה שמחה במיוחד ומלווה בריקודים, נשא דברים השליח הראשי הרב חיים דנציגר שי'. הוא סיפר בהקשר של פרשת השבוע המספרת על הברית של אברהם אבינו, את הסיפור על הרבי הרש"ב שבהיותו בן ארבע הוא הגיע בוכה אל סבו הצמח צדק ושאל למה השם נגלה אל אברהם אבינו ואליו לא. ותשובת הצמח צדק שכאשר יהודי בן תשעים ותשע מצווה לעשות ברית מילה והוא, במסירות נפש, עושה זאת, ובשמחה, ראוי הוא שהשם יתגלה אליו.
וכאן בעיר, המשיך הרב, רואים באופן מוחשי את הכח שאברהם אבינו הוריש לבניו. רק לפני מספר חודשים הם ערכו ברית מילה ליהודי בן למעלה מחמישים שלמרות מצבו הרוחני הוא החליט שהוא רוצה להיות יהודי כשר. המוהל הגיע בטיסה אחה"צ והשמועה פשטה שיש הזדמנות למי שרוצה לבוא עכשיו בבריתו של אברהם אבינו, למוהל יש כרגיל ערכה נוספת וניתן להספיק עד השקיעה לבצע עוד ברית.
והנה ילד אחד בן כשלש עשרה מגיע כולו מתנשף בריצה הישר מהכיתה, ומכריז שהוא רוצה. הרב הסתכל עליו קצת בתימהון שכן בהזדמנות קודמת הילד הזה פחד וסרב לעבור את הטקס וגם עכשיו למען האמת הוא נראה רועד ומפוחד. הרב התקשר כנדרש לאמא כדי לקבל את אישורה והיא אמרה שאם הילד רוצה היא לא מתנגדת והיא בדרך.
לאחר הטקס, כשהוא עדיין על ברכי הסנדק, השליח הרב שמואל סטולין שי', הרב שאל אותו שוב מה הניע אותך לעשות לפתע את הברית והוא ענה שלפני כמה חודשים, בקיץ, הוא השתתף בקעמפ שבו המדריך הכריז על פרס מסוים למי שיקבל על עצמו איזו החלטה טובה, ומכיון שהפריע לו שהוא אינו מהול, והוא גם השתוקק לפרס, הוא הכריז שעד גיל חמש עשרה הוא יעבור ברית מילה, והמדריך שאל; הפרס הרי ניתן לך כבר עכשיו ומי ערב שתעמוד בהבטחתך? והילד ענה, שולם, המרכז, הוא יהיה ערב עבורי.
שולם הזה, ילד מרוסטוב שגילה את יהדותו בגיל צעיר והקדיש לה מאז את כל כוחותיו והפך לתמים נמרץ ואהוב בישיבה קיבל הצעות מפתות מקעמפים בערים אחרות, גדולות יותר מרוסטוב, עם משכורות גבוהות יותר, לבוא לנהל שם את הקעמפ, אך התעקש לחזור לעיר בה גדל ואליה הוא חש מחויבות מיוחדת. והילד שהיה קשור אליו בעבותות אהבה ישר אמר, בלי לשאול אותו בכלל, שהוא בודאי יסכים להיות ערב עבורו. ואכן שולם לקח על עצמו את הערבות והילד קיבל את הפרס.
מספר שבועות לאחר מכן, באסון מחריד שעד עכשיו המשפחה והקהילה טרם התאוששו ממנו, שולם נהרג בתאונת דרכים חזיתית יחד עם ילד יהודי נוסף.
ועכשיו, אמר הילד, עדיין רועד בכל גופו, חשבתי לעצמי מה שולם היה רוצה שאני יעשה? ומה אני יכול לעשות עבורו? ובלי לחשוב יותר מדי רצתי מהר לעשות את הברית.
נו, למשמע הסיפור הזה, כשרואים עם איזה נשמות יש לנו עסק יש עדיין מקום לשאלה מה מביא אותנו אל העיר הזאת שוב?! גם הציניקנים, ובינינו, ובגילנו, כולנו כאלה, נמסים מול העוצמה הזאת, אבל אנחנו מתביישים לגלות. ולכן אני כותב זאת רק בינינו.
***
השתתפנו גם בקידוש שנערך בבית הכנסת לאחר התפילה. הרב שמעון רבינוביץ שי' דיבר על פרשת השבוע, על השם שניגלה אל אברהם אבינו כדי לקיים מצוות ביקור חולים, ועל האורחים שהגיעו בעיצומו של הביקור, מה שגרם לו לעזוב כביכול את השם ולהתפנות אליהם, ולכאורה: היתכן?! לעזוב את הקב"ה למען אורחים? והתשובה: וההוראה הנצחית מכך גם עבורנו, שמה שחשוב לקב"ה חשוב באותה מידה גם לאברהם, ומכיון שכל יהודי יקר וחשוב אצל השם כבבת עינו, כך גם זה היה אצל אברהם שהוריש את התכונה הזו לנו, וכך עלינו לנהוג תמיד כלפי כל יהודי גם אם לכאורה הוא זר לנו, שכן כולנו נשמה אחת. הוא הודה לציבור ולשלוחים בשם כולנו. וברך את הקהל הקדוש ואת השלוחים בהצלחה רבה.
הייתה גם יהודיה מבוגרת אחת מן הקהל, בת למעלה מתשעים, שפגשנו בה כבר בשנה שעברה, שסיפרה בהתרגשות ובאידיש רצוצה כמה היא מאושרת מהמצב הנוכחי של היהודים לעומת הפחד ששרר כאן בעבר.
גם דוד סיפר על ההצלחה של הפעילות שלו ושל זוגתו יהודית עם הצעירים. הוא הצביע על בחור צעיר עם כובע וזקן שהגיע מחופשה מהישיבה בה הוא לומד בארץ, שרק לפני תקופה קצרה הוא היה חלק מחבורת הצעירים הזאת שישבה עכשיו סביב לשולחן, וכדי לנסוע לישיבה הוא פרש ממשרה מבטיחה בבנק, ועל זוג שהכירו במועדון שלהם ולא מזמן הם נישאו בחתונה יהודית כשרה, והנה הבעל הולך כבר עם גרטל. ועל השיעור השבועי בפרשת השבוע שזוגתו יהודית מוסרת לבנות בביתם, וגם על ההחלטה שלה מלפני כמה חודשים לכסות את שיער ראשה בפיאה.
בבית הכנסת פגשנו את חברנו מנוער איציק לרנר שמגיע במסגרת עסקיו מספר פעמים בשנה לרוסטוב. לפני כחודשיים במפגש בארץ סיכמנו שניפגש השבת ברוסטוב. והוא אכן לא אכזב והופיע.
מלונו היה קרוב לישיבה. הוא הגיע לאכול איתנו את סעודת השבת שהייתה כיד המלך והוכנה בידי צוות הטבחיות בפיקוחו של יעקב שתחת ידיו יוצאים מעדני גורמה ערבים לחיך בלבד.
מנחם הביא איתו עוד מניו יורק סוגים שונים של בשרים ושוקולד וחלווה. ובראש חלפה המחשבה אילו כל השפע הזה היה כאן גם אז בשנות הרעב האיום שהתחולל כאן, ממש בבנין הזה וברחובות שבהם צעדנו, כשהבחורים היו מסתובבים שדופים כדחלילים וקופאים מקור ועטויי סחבות.
בבוקר טבלנו במקווה ששלושת רבותינו נשיאנו טבלו בו, והתפללנו שחרית, מוסף ומנחה יחד עם הצדיק מלינגרד הרב יצחק קוגן שי׳ וקבוצת היהודים שבאה איתו ממוסקווה.
הנגידים אשר בינינו קנו גם עליות לטובת תיחזוק המקום כיד השם הטובה עליהם. איציק לרנר קרא בתורה בכשרון שנותר בו מהימים הבלתי נשכחים בישיבה. בסעודת השבת המשקה נשפך כמים, וההתוודעות נמשכה עד שעה מאד מאוחרת אחר הצהריים.
***
הדברים הללו נכתבים במוצ"ש, במטוס שהמריא לפני כשעה מרוסטוב ולוקח אותנו אל החלק השני של המסע, לסט. פטרבורג.
המשך בעז"ה יבוא!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
