חסידים יקרים!

כל מי ששמע - ביום רביעי בשבת - את הבשורות הקשות על פטירתם של תמים ושל שליח עומד המום וכאוב ושואל את עצמו שאלה אחת: מה קורה כאן? איך זה קורה לנו?

לא. איננו בעלי מוסר או חכמולוגים למיניהם שמנסים להסביר כל אירוע וכל תופעה. זה יהיה טפשי ואפילו מביך לעשות את זה. מה שכן, אסור שנשאר אדישים. כתית למאור...

בשנת תש"י, סיפר רבנו שחוקר אחד נכנס לרבי הקודם ושאל אותו - אם עם ישראל הם העם המובחר, מדוע ה' נותן שיעלו אותם על המוקד, ועוד המובחרים שבהם? וענה לו הרבי הקודם: "כשרוצים להכות אדם במקום כזה שכל הגוף ירגיש לא רק את הכאב אלא גם את הביזיון, אזי סוטרים לו בפנים". וסיים רבנו באומרו זאת: "את הסטירה בפנים צריכים אנו להרגיש בכל הגוף, וכתוצאה מזה להוסיף כוח ואומץ בכל העניינים שהרבי תובע".

אולי ניקח על עצמנו כמה החלטות טובות:

א. לפני שבת, לצאת יחד עם המשפחה למבצעים: מבצע תפילין ומבצע נש"ק.
ב. לפני שבת נלמד יחד עם בני הבית, עניין בתורתו של הרבי.
ג. נשפיע על לכל הפחות יהודי אחד, שיבוא לתהלים בשבת מברכין בבוקר.

והמרחם ירחם עלינו, ועוד היום נזכה לראות כיצד מתקיים היעוד: "הקיצו ורננו שוכני עפר, והתמים והשליח בתוכן ובראשם . בהתגלות רוח אפינו משיח ה', מיד ממש נאו"!