הרב ישראל זלמנוביץ

הנמשל לתיאור העלייה במעלה התלול והחלקלק של ההר וההצלחה לכבוש את פסגתו הינו בעצם מראה ותשקיף להוויית חיינו הרוחנית לה זכינו בימי תשרי עד כה.

בשבועיים אחרונים אכן עברינו במספר 'ציוני דרך' רוחניים נעלים. ראשיתם היו ימי חודש אלול ימי הסליחות והרחמים, ובהם זכינו להארת פנים צהובות ממלכו של עולם, המשכנו לימיו של חג 'ראש השנה' בו המלכנו עלינו את מלכו של עולם. המשכנו בניסקתנו הרוחנית, לעשרת ימי תשובה קראנו אל בוראנו בהיותו קרוב.... עד שהגיענו לשיאו של ה'טיפוס 'הרוחני' הלא קל והמפרך אל ה'פסיגה' - 'יום הכיפורים' יום כפרה וסליחה, שגולת כותרתו הכרזתנו בקול ניחר:'ה' הוא האלוקים'...!

האם בכך אכן מימשנו את התקדמותנו וטיפוסינו הרוחנית? התשובה היא לא! אכן ישנה 'תחנה' רוחנית נוספת שממנה ניתן לעלות לגבהים רוחניים שעד עתה לא הגענו ואף לא טעמנו בחגי תשרי...

ב'תחנה הרוחנית' הבאה ישנן שלוש מצוות

המצווה הראשונה הינה מצוות בניה וישיבה בסוכה. כל ישראל זוכים לשבת בסוכה ולקבל במדורם את האושפיזין עילאין קדישין ואף אורחים קרוצי חומר: בני משפחה ומקורבים הסועדים בצוותא ובאחדות.

מצווה נוספת וייחודית ישנה בחג הסוכות והיא נטילת ארבעת המינים. במצווה זו אוגדים אנו את ארבעת המינים ומברכים עליהם כשהם אגודים כחטיבה אחת.
והמצווה השלישית שזוכים בחג הסוכות זמן שמחתנו, הינה השמחה בטהרתה איסוף של שימחה והמשכתה לשנה כולה.

אפיונן של שתי המצוות המאחדות והמלכדות, האם קיים גם שוני ביניהן?

לגבי מצוות ישיבה בסוכה באחדות התורה דורשת מכל אחד ואחת מאתנו: 'בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת'.(ויקרא פרק כ"ג) בפסוק זה התורה נקטה בביטוי ייחודי – 'כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל' תואר המציין את הנאספים בסוכה אחת, צדיקים לצד גרים...אחדות מושלמת כולם בשווה- אזרחים!

גם מצוות 'ארבעת המינים' ידועה לכל ב'אחדותם, אחדות הנלמדת בדברי חז"ל כיצד מתאגדים סוגים שונים ומובדלים אם בטעם ואם בריח וכמובן בצורתם ומקום גדילתם הגורם לבידולו אחד, אך הם מתאחדים, כאילו 'מכרזים': 'לימדו מאתנו כיצד ניתן לגשר- לוותר ולהתאחד...למרות....'!

אך האם קיים שוני בין שתי סוגי המצוות? הבה נעיין במדרש ההלכתי שמובא לפנינו:
רבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חברו כך אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בסוכתו של חברו שנאמר:'... חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖...'(דברים פרק ט"ז)

חכמים אומרים בלולבו של חברו אינו יוצא שנאמר:' וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל (ויקרא פרק כג) לכל אחד ואחד! (לעומת זאת) יוצא(אדם) בסוכתו של חברו שנאמר:'... כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת - כל ישראל ישבו בסוכה אחת'.(ספרי דברים פרשת ראה פיסקא ק"מ).

אכן לפי דעת חכמים המופיעה ב'ספרי' קיים הבדל בין מצוות נטילת ארבעת המינים לבין ישיבה בסוכה. במצוות נטילת לולב חייבים כל ארבעת המינים להיות ביום הראשון של חג 'שלו' ממש, אין הנוטל יכול לצאת בארבעת המינים שאולים ודאי לא שנגזלו!

לעומת זאת, לדעת חכמים אדם אכן יכול לצאת ידי חובה במצוות ישיבה בסוכה השאולה מחברו.

השאלה שצצה ועולה מה היא סברתם חכמים? הרי גם במצוות ישיבה בסוכה, דרישת התורה: '...חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖..' שתהיה שלך ולא שאולה?

התשובה לשאלתנו טמונה בשלושה עניינים נעלים ופנימיים שקיימים בשלושת חגי תשרי!

על מנת להסביר את דעתם של חכמים העורכים הבדל בין מצוות נטילת ארבעת המינים ביום הראשון האסורה בלקיחה בהשאלה, חה שאין כן במצוות ישיבה בסוכה, על מנת להשיב על שאלתנו, נסתייע בהסברו הבהיר של הרבי המובא בליקוטי שיחות כרך י"ט(מתורגם עמוד 397)

הרבי מוצא שלושה עניינים רוחניים המתקבצים בשלושת חגי תשרי.

נמנה את הדברים אחד לאחד.

בראש השנה – ניכר בגלוי עניין המלכת המלך על ידי שופר ואמירתן של מלכויות – המליכוני עליכם...!.

יום הכיפורים - הינו יום התשובה, קץ ומחילה וסליחה לעובר על מצוות המלך, ומתגלה בו הקשר העצמותי הקיים בין מלכו של עולם שרק המלכנו בראש השנה לבין נתיניו, שהוא נעלה אף יותר בהתניה של קיום מצוותיו.

חג הסוכות – 'זמן שמחתנו', מתגלה בו 'הכיסוי' שהיה נכסה בימי ראש השנה ויום הכיפורים, כנזכרת בתהילות דוד – '..בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנו'(תהלים פרק פ"א) ביושבנו בסוכה מתוך שמחה ואחדות מתגלה ומוסר אותו כיסוי ואז פורץ החוצה אותו אור יקרות של כל עבודתנו... אור נעלה של שני העניינים שהשגנו בעמל וביזע, בימי ראש השנה ויום הכיפורים.

נשאלת השאלה: האם עד כאן ולא יותר? האם ישנה 'פסגה רוחנית' גבוהה יותר שניתן לנסוק אליה למעלה אף מאותו רגע עילאי ומרטיט: 'ה' הוא הוא האלוקים'! בסיום יום כפרה ומחילה?

בחג הסוכות אכן ישנן ההתכנסות של שלוש הפסגות הרוחניות

הרבי ממשיך ומבאר:

לגבי הישיבה בסוכה התורה מתארת את העובדה: 'בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל'- בעת ישיבתנו בסוכה אין אנו מובדלים איש מרעהו מרמתו הרוחנית ומידת צדקתו בקיום המצות ודבקותו בלימוד התורה. על כך התבטאה תורתנו: 'כָּל־הָֽאֶזְרָח֙' באחדות ואחת!, 'שהרי כל ישראל ראויים ליישב בסוכה אחת'!

מצב רוחני זה מקביל בהיותנו בעצמן של תפילות ראש השנה, שהעתרנו בתפילה והמלכנו עלינו ברצון את מלכו של עולם ,מעמד שנעשה באחדות ללא הבדל מעמד רוחני בין מתפלל לרעהו.

המצווה השנייה שמקיימים אנו בחג - הינה 'נטילת ארבעת המינים'. אנו אוחזים בידנו את הלולב ככידון הצועדים עלי קרב...

תיאור הדברים מובאים במדרש תנחומא:

כך אין אדם מישראל צריך להלל בלולב גזול אלא א"כ לוקח אותו בדמים שנאמר: 'וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן ... במי הכתוב מדבר? בישראל ובעכו"ם?

שהקב"ה דן אותם ביום הכפורים אלו ואלו נכנסים לפני המלך לדין ואין אנו יודעין מי היה מנצח, משל למה הדבר דומה?

לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך ולא היה יודע אדם מה ביניהם אלא המלך בלבד, דן המלך אותן ולא היו יודעין הבריות מי נוצח לחברו?

אמר המלך כל מי שהוא יוצא ובידו אגין (כדונים המגינים) הוו יודעין שהוא נצח כך ישראל ועכו"ם נכנסין לדין ביום הכפורים ואין הבריות יודעין מי נצח, אמר הקדוש ברוך הוא טלו לולביכם בידכם שידעו הכל שאתם זכיתם בדין...'(מדרש תנחומא פרשת אמור).

ביום הכיפורים נידונים גם אומות העולם ולהבדיל ישראל ואין אנו יודעים מי יצא זכאי בדין? הדבר מתגלה בעיצמו של חג הסוכות, בעת שעם ישראל יוצאים עם לולביהם בידיהם ככידונים ומכריזים שאנו המנצחים!

בכך מתגלה הכיסוי של יום הנעלה , יום הכיפורים.

המצוות השלישית של סוכות- 'שמחת החג' :'וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ...שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַה' אֱלֹקיךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר ה' כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ ה' אֱלֹקיךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ'(דברים פרק ט"ז)
בשמחה נעלית זו שישראל חוגגים שמחים 'בשמחת בית השואבה' מבטאים הם בגלוי את עצם התקשרותם העצמית שהייתה בכיסויה בימי ראש השנה ויום הכיפורים ועתה פורצת אותה התקשרות שהיא למעלה מהבקשה שה' ימלוך עלינו ואף למעלה מבקשת התשובה והסליחה בעיצמו של יום הכיפורים. ישנה כאן התגלות ה'יחידה' ב'יחידה' קודשא בריך הוא וישראל חד הם!

בכך נמצאנו למדים שבחג הסוכות מגוללים אנו את מעלתם של כל שלוש המעלות שישנם בחגי תשרי, עד לקשר עצמותי שנעלה אף מעיצומו של יום התשובה שאז הקשר של ישראל היה רק באופן הנכסה וגילויו הינו בעת וזמן שמחתנו...

האחדות והקשר העצמותי הקיים בין ישראל לבורא העולם, אחדות שאין אחדות גדולה ממנה גורמת: 'לסוכה שאולה' כאילו שלו ממש!

עתה נחזור לראשית דברנו:

העלנו את הצורך בהסבר דעת חכמים, בהבדל ההלכתי הקיים בין מצוות ארבעת המינים שפסולים בשאילה, ביום הראשון של סוכות, לבין ישיבה בסוכה שאולה הכשרה ביום הראשון- שאלנו מה ההבדל?

התירוץ והביאור מצוי בדברינו הקודמים.

בעת ישיבתנו בסוכה מתוך אחדות גמורה ללא מעמד בבחינת 'ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת', דבר זה גורם לאחדות ושותפות ייחודית לאהבת ישראל כזו שאף השייך ממונית לזולת, הופך להיות בעקבות אחדותנו השלימה לרכוש משותף- כאילו היא הופכת להיות של רעהו!

מצויים אנו בעיצומם של ימי חג הסוכות, עלינו ל'חטוף' כפשוטם של דברים את הרגעים והשעות והימים הנעלים של ימות החג. זמן המגלה ומממש את תמצית עבודתנו המפרכת בשאיפתנו להגיע לפסגות רוחניות נעלות.

השמחה הפורצת כל 'גדר', ישיבה בסוכה מתוך אחדות במחיצתם רבותינו נשיאנו ובראש רבנו, וזיכויים של אחינו היהודים ביציאתנו ל'מבצעים' עם ארבעת המינים יביאונו ללא ספק – לקבלתם של 'דליים' ואף 'חביות' שפע והשפעה של גשמיות ורוחניות לקראת השנה החדשה המאירה פניה לקראתנו... מתוך בריאות ושמחה אמתית ובבניין הבית השלישי – 'מקדש ה' כוננו ידך...' אמן!

גוט יום טוב!