ערב 'יום-הדין': ממי אנשי התקשורת החב"דיים מבקשים סליחה?
מאת: מערכת COL
***
ר' מענדי זילברשטרום, מעורכי חב"ד-און.ליין COL:
אני רוצה לבקש סליחה מהגולשים החב"דיים, ולכן: שִׁמְעוּ נָא רַבּותַי דַּיָּנִים מוּמְחִים: במשך שנות עבודתי בתקשורת החב"דית, נחשפתי לדברים רבים אשר לא הגיעו אל קהל הגולשים. נמחקו, צונזרו, נדחו, או סתם לא עלו. דְּעוּ נָא רַבּותַי, כִּי רַבִּים הֵם ואִי אֶפְשָׁר לְפָרְטָם. הן אם מדובר בגלריות, כתבות, סקופים וחדשות. והן בטורי דעה, מאמרים ושאר רעיונות. אמנם, מִתְחָרֵט אֲנִי עַל זֶה שֶׁלּא אָמַרְתִּי. אך מה ניתן לעשות, עבודתנו (החיובית) היא לקחת את ההשתדלות ולהביא את החדשות והידיעות הטובות יותר, ללא נפגעים בדרך. ידיעות אשר יועילו לכם - אנ"ש חסידי חב"ד - הן אם מדובר בפרויקטים מיוחדים, כתבות תוכן ייחודיות ועסיסיות, או ראיונות בלעדיים. אַךְ דְּעוּ נָא רַבּותַי, כי כָל מוצָא שפָתַי שֶׁיָּצָא מִפִּי, אמת הוא. מה שכן נכתב, נחשב ונבדק. לפני ואחרי - ככתוב: "עלה במחשבה". ועל-כן: הֲרֵי אֲנִי מוסֵר מודָעָה לִפְנֵיכֶם: כי את עבודתנו האמתית, נשתדל לכל הפחות - להמשיך ולעשות, הן אם לעזור לשליח חב"ד ההוא, או לחסיד חב"ד כלשהוא. העיקר, ש: הַקְּלָלות יִתְהַפְּכוּ עָלֵינוּ לְטובָה וְלִבְרָכָה...
ר' מנחם כהן, עורך עיתון 'כפר חב"ד':
"מהאנשים שנאלצתי לסנן בטלפון ביום שלישי בשל סגירת העיתון, מהחברים שתכננתי לחזור אליהם ולא הצלחתי בשל טרדות העבודה, משלוחים שהמתינו שהכתבה על פועלם תפורסם ונדחו שוב ושוב בשל מצוקת מקום, מהעסקנים שביקשו הבלטה בשער לאירוע החשוב שארגנו וקיבלו הפנייה קטנה, ממנהלי המוסדות שציפו לקבל כתבות ענק על פעולותיהם ונאלצו להסתפק באייטם בעמודים האחרונים, מהקוראים שלא תמיד השבענו את רצונם, מהמפרסמים שהופתעו לראות שינוי אחרי ההדפסה בשל דרישת הוועדה הרוחנית, ממשפחות שאיבדו את יקירם ונעצבו לראות שאין כתבה מקיפה על המנוח, מאנשים שהציעו את מאמרם לפרסום והוא נשכח בתיבת המייל, מהחברים שהציעו נושאים לכתבות וקיבלו תשובה שלילית, ומהעמיתים לעבודה שנענו לעיתים בקוצר רוח.
וְעַל כולם סְלַח לָנוּ. מְחַל לָנוּ. כַּפֶּר לָנוּ...
ר' שרון גושן, עו"ד ועיתונאי:
מטבע הדברים ולאור עיסוקיי הרבים, שאין כאן המקום לפרטם, ואין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, אני מוצף בפניות רבות בכל האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו כיום, 24 שעות ביממה, 6 ימים בשבוע.
לא תמיד קל למצוא את הזמן לענות לכל אחד ולהקדיש לכל אחד את הזמן הנדרש בכדי לסייע לכולם. מטבע הדברים קורה שלא תמיד עונים ומתייחסים בזמן ואולי היה מי שנפגע.
קיבלתי על עצמי לפנות עוד זמן לצרכי הציבור במטרה לסייע לכמה שיותר אנשים, ובכך לזכות בברכה המיוחדת: "וכל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם".
זו גם הסיבה שבחרתי גם לקצר בבקשת הסליחה, ולא להאריך בדברים, ובכך לפנות עוד כמה דקות לעזור ולסייע לעוד יהודי שזקוק לעזרה, לעוד שליח שפונה בבקשת יעוץ, ולעוד יהודי שזקוק לשירותיי המקצועיים בשעות לא שעות. לא קלה היא דרכנו, אבל זו השליחות שגדלנו על ברכיה: לעזור ולסייע לכל יהודי בכל שעה.
ר' חיים גיל, סופר כפר חב"ד, אסטרטג ויועץ תקשורת:
אני רוצה לבקש סליחות רבות. לא סליחה אחת. הרבה סליחות מהרבה אנשים. מאנשים שלא טרחו להגיב לי בזמן ולענות כאשר פניתי אליהם לצורך כתבה כזו או אחרת, ורטנו מאוחר יותר בקול כאשר שמם נפקד מהכתבה. מקוראים שלא "הספיקו" לקרוא את כל הכתבה אך הספיקו גם הספיקו להעביר עליה ביקורת. מחברים שלא הבינו מדוע אני לא מגיב להודעות בימים מסוימים בשבוע. מהעורך שלא הבין מדוע אני מאוכזב כשהוא לא מגיב להודעותיי בימים מסוימים בשבוע. מעצמי על שדרשתי ממני יותר מדי והחמרתי איתי פחות מדי.
ובנימה רצינית: רגע לפני מלאות השלושים להסתלקותו של אבי מורי השליח הרה"ח ר' שלום גמליאל ע"ה, אני רוצה לבקש ממנו סליחה שלא השכלתי לנצל כל רגע במחיצתו כדי לדלות עוד ועוד אוצרות ממאגר הזיכרונות, המכתבים והמענות של כ"ק אדמו"ר אותם לקח עמו אלי קבר. ולאחל לעצמי ולכולנו שבקרוב ממש, עוד לפני יום הכיפורים הבא עלינו לטובה, נזכה לראות בהתגלות מלכנו משיחנו כאן, למטה מעשרה טפחים, בגוף גשמי, לנצח נצחים. גמר חתימה טובה!
ר' מענדי ריזל, מגיש "הבוקר" ברדיו 101.5 והכתב הצבאי של קול ברמה:
בכל בוקר כשאני פותח את המיקרופון ומשדר, אני משתדל לברור את המילים. אבל זה לא תמיד מצליח. פעמים שאני יוצא מהשידור ומרגיש שעלי לבקש סליחה.
"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן", אמר החכם באדם - וזה היה עוד לפני המצאת גלי האתר.. כמראיין, בתכניתי "הבוקר" ברדיו 101.5, אני חש חובה לשאול את השאלות, לא להניח לחמוק מתשובות.
אבל לפעמים, אני חש אשמה. קיבלתי את התשובות, הוצאתי כותרת שקיבלה בפולו-אפ בעיתונים ובאתרים ובטלוויזיה, אבל כבודו של האדם שהיה מהצד השני נרמס. אם מישהו משקר בראיון - שישא באחריות; אם מישהו מסובב בכחש - שיתן את הדין, אבל זה לא נעים לשמש בתפקיד ה"תליין"..
אז סליחה.
סליחה גם מאותם שלא יכולתי לעזור להם: בקרב אנ"ש, עיתונאי הוא גם סוג של עסקן. אלוקים שבשמים עדי שתמיד ניסיתי ורציתי לסייע לכל פנייה. לפעמים הצלחתי, לעיתים נכשלתי. ועל כך סליחה.
ר' הרצל קוסאשוילי, עיתונאי:
הסליחה שלי היא מתבקשת, ואני אפילו חושב שבעוונותיי אני מדבר בשמם של רבים וטובים. את הסליחה שבין אדם למקום כולנו נאמר החל מה'על חטא' הארוך בתפילת מנחה שלפני הסעודה המפסקת ובכל תפילות החג הקדוש.
אני מדבר על סליחה שבין אדם לחברו כמובן. ועניות דעתי, אין מי שלא חוטא בזה כיום בצל הקידמה. אני מדבר כמובן על הנוהג הפסול להציץ בנייד החכם (חכם מאוד אפילו) בזמן שאנחנו בשיחת רעים או אפילו לצערי בשיחה עם האישה. אומרים שמכורים מתחילים את הטיפול בעצמם בהודאה הראשונית שהם אכן מכורים...
יצא לי לצפות בקטע סאטירי מכמיר לב, שבו מגולל הבדרן את התמכרותו למכשיר הסלולארי ולקבוצות הוואטסאפ הרבות אליהן הוא נשאב. הוא תיאר כיצד בנו הקטן בן החמש ראה שהוא שקוע בכורסא יחד עם הסמארטפון, כשהוא מנסה לשווא להסב את תשומת ליבו למשחק שהחזיק ביד... לאחר כמה ניסיונות כושלים הילד החל לבכות וניגש אליו אומר לו ביבבה: "אבא, אתה אוהב את הסמארטפון שלך יותר ממה שאתה אוהב אותי?", הבדרן סיפר שהוא חיבק את בנו בחום ואמר לו: "מה פתאום בני היקר, אני אוהב את שניכם שווה בשווה..."
זו הייתה ללא ספק הבדיחה הכי עצובה ששמעתי בימי חלדי. אבל מה שעצוב באמת שלעתים זו המציאות של רבים מאיתנו. וכאן אני בא בסליחתי ובבקשתי.
אני מבקש סליחה מכל אלה שהפניתי את מבטי מהם בזמן השיחה אל הנייד, סליחה שעשיתי את עצמי מקשיב ולא באמת הייתי שם. סליחה שסדר העדיפויות שלי היה משובש ומוטעה, כזה שלא הבחין בנכון ובמתבקש אלא ברוצה ובאני.
אני מקווה שיהיה לי את האומץ לשנות את ההרגל הרע הזה בשנה הקרובה. פחות סלולרי ויותר חיים אמיתיים. מה שאומר, שגם את הסליחות מהאנשים היקרים והקרובים לנו, היה כדאי שנבקש פנים אל פנים, או בשיחת טלפון לכל הפחות, אבל בטח לא באמצעות מסרון או העתקבק קבוצתי שממש מחטיא את המטרה. פה מתבקשת פשטות ולא תחכום.
גמר חתימה טובה לכולם.
ר' שלומי ריזל, עורך חדשות החוץ ברדיו 'קול חי':
התפקיד התקשורתי שאני אמון עליו מחולק בעיקר לשניים: סיקור חדשות החוץ והעולם הערבי ברדיו קול חי, ודובר יד לאחים. מטבע הדברים בשני הכובעים התקשורתיים שלי, בפרט בראשון - האקטואלי יותר לנושא שלשמו התכנסנו כאן, אין לי את היכולת להניח גופים או אישים שונים "על השולחן" לעיני כולם ולדבר עליהם, כך שאין בי הצורך לבקש סליחה בהיבט הזה. (אציין רק כי מהיכרות, עמיתיי העיתונאים החב"דיים שאכן עושים זאת, מלווים בתחושת שליחות ולא מתכוונים לרדת או לפגוע במישהו, חלילה).
למרות זאת, הסליחה שאני מבקש נובעת בעיקר מעבודתי התקשורתית. את הסליחה הזו אני מבקש מהקב"ה. לעיתים, שלל הידיעות התקשורתיות שאני מוצף בהן, גורמות לי להתחשב בגדרי העולם ולחשוב שאישים או אירועים כאלו או אחרים מנהלים את חיינו. כחסיד, אני מבקש סליחה על כך שאני נשטף בזרם החדשות הזה ושוכח מי באמת מנהל את העולם. סליחה גם מהמאזינים שלי, שאת המסר הזה אני לא מצליח תמיד להעביר להם.
ועל כולם אלו-ה סליחות, סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו.
אין ספק, המחר יהיה שונה.
***
מאפשרים לכם לקבל
