רווקים ורווקות מתבגרים, מה עובר עליהם? מה עומד מאחורי הסיפור שלהם?

בע"ה נפתח בסדרת מאמרים שנכתבו על בסיס מפגשים טיפוליים של בחורים ובחורות להבנת התופעה, בניסיון לגבש פתרונות מקצועיים, בנוסף לתהליך החברתי המקביל בהקמת הקרן "עדי-עד" לעזרה במציאת שידוכים.

מאמר א'


ושאינו יודע לבחור?

על חוסר הידיעה לבחור, העוברת דרך חוסר יכולת ופחד לבחור, הנובעת מחוסר אמון ומהפנמה שאני לא מסוגל ולא ראוי לבחור!

ערעור על היכולת של הילד, חוסר אמון בילד ותוצאותיהם:

אבי (28-שם בדוי) ישב מולי והשתנק מבכי, למה, למה זה קורה לי? שאל בזעקה?  
אבי נמצא בתהליך וחיפוש אחר בחירת לבו במטרה להקים בית בישראל.  זה 7 שנים שהוא יוצא לפגישות במטרה למצוא את בחירת לבו.

אבי בחור נאה, חכם, עדין נפש, ביישן, ירא שמים, הגיע אלי לאחר שהרגיש שהוא פשוט לא מצליח לבחור את הנכון עבורו, להרגיש בטוח ושלם עם עצמו, לסמוך על עצמו שהוא עושה את הבחירה הנכונה.

אבי נמצא במסע של חייו זה 7 שנים בשידוכים, אבל 25 שנה בחיפוש אחר האפשרות לבחור!

אבי מספר לי: מאז שאני זוכר את עצמי, בכל פעם שניסיתי לקבל החלטה, לבחור, תמיד ערערו על יכולת הבחירה שלי, על יכולת השיפוט שלי לבחור נכון!

מה אתה עושה? איזו חוסר אחריות זו מצדך! אתה לא מסוגל להחליט לבד! אי אפשר לסמוך עליך!  כל פעם מחדש אתה הורס! משפטים אלו היו חלק אינטגרלי מחיי! לכל אורך ילדותי ובגרותי.

בכדי להבין מה בעצם אמר לי אבי, אני אציג קטע מהשיחה שלנו באחד המפגשים:

אני: איך זה מרגיש שאתה עושה משהו חשוב לך, ומקבל ביקורת כל כך קשה?

אבי: אין יותר קשה מזה שאבא שלי לא מאמין בי.

אני: אתה אומר אבא שלי, אתה לא מזכיר את אמא, למה בעצם?

אבי: נכון, אמא שלי מדהימה, תמיד היא זו שאספה אותי אליה, חיבקה נישקה ותמכה בי, אחרי שאבא שלי היה מטיח בי קיתונות של ביקורת.

אני: אתה בעצם מספר על תחושה של חוסר אמון, אתה יכול לפרט יותר?

אבי: כן, אני זוכר איך שהייתי מתנדב לסדר את הבית, לעזור לאמא עם הקטנים, לערוך קניות, תמיד הוא היה מחפש איזה חיסרון שהוא במה שהייתי עושה ומבקר אותי קשות!

אני: נשמע נורא.

אבי: כן, (בחיוך מעושה) אני כבר רגיל לזה.

אני: רגיל?

אבי: כן, בכל פעם שאני עושה משהו אני כבר יודע שהביקורת תבוא, אז אני פשוט ממתין שהוא יאמר את דברו וימשיך הלאה.

אני: שמתי לב שאתה מדבר על אבא, אתה משתמש בכינוי 'הוא', למה בעצם?

אבי: נכון, פשוט, אני מעדיף להתנתק רגשית, כדי לא להיפגע פעם אחר פעם.

אני: סכמתי לאבי את מה ששמעתי, מה שאתה אומר לי בעצם זה:

איך אני יכול לבחור את בת זוגתי, כאשר אני לא מסוגל לחשוב שאני בוחר נכון?

הדמות המשמעותית בחיי שהייתה אמונה על טיפוחי, בניית הביטחון והערך העצמי שלי, במשך כל ימי חיי פעם אחר פעם, ערערה על יכולת הבחירה שלי, השפילה אותי, האמון שלי בעצמי נשחק, יכולת השיפוט והבחירה שלי נפגעה, אני חושב שאני לא ראוי לבחור!

ואם לא די בכך- הפנמתי מציאות מעוותת במוחי ולפיה כל בחירה שאעשה בחיים הנה טעות!

אבל הכי נורא- התנתקתי רגשית מעצמי כדי לא להיפגע יותר! אין לי תקווה אני כבר לא מצפה או מייחל לכלום! אני מעדיף להישאר במצבי העיקר לא להיפגע שוב!

אבי: אתה לא מבין עד כמה אתה מדייק את הדברים עבורי, האמת היא שאף פעם לא הסתכלתי על הדברים בצורה כזו, חיברת לי את הקשר הדברים בצורה מדהימה.

מה שאתה בעצם אומר לי זה, שיש קשר ישיר בין מה שעברתי וחוויתי לבין זה שאני לא מצליח לבחור את בת זוגתי?

אני: אי אפשר אף פעם לדעת איך הדברים פוגשים אותנו בחיים, זה תלוי בהמון פרמטרים, כמו: סוגי אישיות, עצמת הפגיעה והשלכתה עלינו, נסיבות האירועים, ועוד...

אבל בגדול אי אפשר שלא לראות את הקשר בין הדברים! אני לא יכול שלא לראות את הסבל והמצוקה שלך סביב בחירות בחיים.

אבי:
וואו...                                                                                                                                    
אז מה בעצם אתה אומר שאין לי סיכוי לבחור או למצוא את בת זוגי אף פעם, אין לי תקווה, זה ממש מייאש?

אני: חייכתי חיוך גדול ואמרתי, אתה בעצמך סיפרת מה היא התקווה שלך...

אבי: למה אתה מתכוון?

אני: סיפרת על אמא שלך, איזו דמות משמעותית ונפלאה היא בחייך, היא ממש מאמינה בך, אני חושב שמשם אפשר לצמוח, מה אתה חושב?

אבי: אתה צודק, אמא שלי באמת מאמינה בי, היא היחידה שכל הזמן מדרבנת אותי לא נורא, תמשיך הלאה, תנסה שוב, בסוף תמצא את מה שאתה מחפש!

האמת היא שרק עכשיו אני שם לב לעובדה שאותו דפוס התנהגות שהיה בילדותי חוזר על עצמו גם עכשיו, אמא תומכת ומעודדת, ואבא לא מפסיק לבקר אותי, "אתה רואה תמיד אמרתי לך שאתה לא יודע מה אתה רוצה מעצמך, נו מתי תבין שאתה לא זה שמחליט, אף בחורה לא תרצה אותך". אני לגמרי רואה את ההבדלים ביניהם!

אני: עצוב לשמוע, אבל בהחלט יש תקווה!, יש לך גב חזק להישען עליו ולהאמין בעצמך שאתה אכן ראוי לבחור, שאתה בהחלט יודע מה נכון וטוב עבורך, ושבסוף באמת תמצא את מה שאתה מחפש.

אני חושב שנצטרך עוד לעבור תהליך יחד כדי לשקם את הפגיעה העמוקה אותה חווית לאורך כל ילדותך ובגרותך ואף עכשיו אתה ממשיך לחוות אותה, אבל אני חושב שבהחלט אפשר להתגבר על הפגיעה, ולהגיע למצב שתאמין בעצמך ותבחר את הטוב ביותר עבורך!

אני חושב שחלק מהתהליך יהיה גם עם אבא ואמא, אני אצטרך לדבר איתם, בעיקר עם אבא על עצמו, בכדי להבין מניין נובעת התנהגותו והתנהלותו בחיים כלפיך, זה יכול לסייע מאוד בסגירת המעגל סביבך, ברגע שאבא יוכל לראות מה נגרם לך כתוצאה מהתנהגותו כלפיך!

* התהליך עם אבי נמשך עוד כמה חדשים, במהלכם פגשתי גם את אביו, ויחד עברנו תהליך מקביל עם אבי ואביו, כשבסופו של דבר אבי מצא את בת זוגתו הוא נשוי וממש שמח בחלקו.

גיבוש דימוי וערך עצמי וצמצום המצוקה והסבל שבתהליך הבחירה בחיים:

אחד הדברים החשובים בטיפול הוא המטרה- היעד.  כאשר אנו מבינים לאן אנו שואפים, מה מטרת הטיפול יש סיכוי טוב שהמטרה תושג!

עקרונית ישנם שתי גישות הדנות במה הוא טיפול ומה מטרתו?

1.       האסכולה האחת (הפסיכואנליטית) מדברת על נבירה 'בלא-מודע' של המטופל בניסיון לסייע למטופל להכיר את עצמו טוב יותר, להתוודע לחלקים שונים שבו, ולגבש דימוי וערך עצמי שלמים יותר.

2.       האסכולה השנייה (ההומניסטית והאקזיסטנציאליסטית- קיומית) מדברות על היכולת של המטפל לעזור למטופל לצמצם את סבלו ומצוקתו, תוך כדי גילוי 'האני-האותנטי' של המטופל. 

כמו תמיד: אין אמיתה אחת, ולכן אנו נעזרים בשתי האסכולות כדי להפיק את התועלת המרבית עבור המטופל.

הכלל יהיה: שאין כלל, תמיד נפעל לפי המצב כאן ועכשיו (אולי זה הכלל), נתייחס למטופל שמגיע אלינו ונפעל על פי מה שנכון, ומתאים לו, בנקודת הזמן העכשווית, ייתכן שבעוד זמן מה הדברים ישתנו ונחליט שצריך לפעול אחרת, אבל כעת נפעל כאמור על פי מצבו העכשווי של  המטופל.

כך גם בתהליך הבחירה בחיים: נצטרך למצוא את הדרך להעצים את המטופל ולחזק את הערך והדימוי העצמי שלו, ובמקביל לגלות את החלקים האותנטיים שבו, בכדי לסייע לו לבחור מתוך פניות נפשית ורגשית, כאשר הסבל והמצוקה הכרוכים בתהליך הבחירה יצומצמו.

בחורים ובחורות רווקים המתמודדים עם מצוקה וסבל שבבחירה, לעולם לא ידעו למה זה קורה להם, תמיד הם יאשימו את עצמם שמשהו איתם לא בסדר, שהם לא מוצלחים, מכוערים, טיפשים ועוד...

אין להם את היכולת לראות מתוך המצוקה והסבל בו הם שרויים, את נקודת האור שבחייהם, את העובדה שהקושי שלהם לא נובע מאישיותם, שמקור הסבל הנו בגורם חיצוני שהביא אל חייהם את הקושי, את המצוקה והסבל בו הם נתונים!

תפקידנו לחבר אותם עם אנשי  מקצוע  על מנת שיוכלו להאיר את דרכם, לגלות את האור שבחושך ולתת להם תקווה! זה בעיקר מה שהם צריכים מאתנו!

חשוב להדגיש:
מטפל בעיניי הוא פנסאי- (בחרתי להשתמש במטפורה של האדמו"ר הרש"ב" "למה הוא חסיד? חסיד הוא פנסאי") זה שמאיר למטופל את הדרך, אבל בשום פנים ואופן לא עושה אותה במקומו!

בהצלחה!

* במאמר הבא: אכתוב בע"ה על "הפרפקציוניזם והקשר לקבלת החלטות".

______________
כותב השורות, ר' מישאל אלמעלם. פסיכותרפיסט מוסמך וחבר באגודה הישראלית הרב תחומית לפסיכותרפיה, אחראי על מערך הנשירה בצפון ירושלים חט"ב וחט"ע מטעם עיריית ירושלים, מנהל מכון להדרכת הורים ולטיפול בנוער בסיכון בירושלים, פסיכותרפיסט לטיפול בנוער עובר חוק למניעת פגיעות בהוסטל בירושלים, ומוסמך בטיפול בפוסט טראומה בייעוץ החינוכי ובחינוך המיוחד.