הרב ישראל זלמנוביץ

אדם הפוגע בדרכו בקן ציפור ורואה אם רובצת על האפרוחים או ביצים. אותו רגע ממלאת אותו תחושת סיפוק של השגחה פרטית. הנה מונחת על 'מגש כסף' קיום של אחת ממצוות התורה, ששכרה לא ייפלא מפז... ! האמנם זה המבט היחיד והאבסולוטי שניתן להסיק ממצוות שילוח הקן?

הרי ידועה מאידך המעשייה עם אלישע בן אבויה, ('אחר'), שדווקא בעטיו של מפגש אקראי עם מקיים מצוות שילוח הקן והשלכותיה , 'נטרד מעולמו'...

אכן, חז"ל והפרשנות עסקו בפיצוח 'הצופן' הטמון במיוחדותה של מצוות שילוח הקן ואחת התהיות שהעלו :

מדוע בחרה התורה דווקא במצוות שילוח הקן, כדוגמה למצווה מחוננת וקלה ליישום שבצידה נכתב גם השכר: '...לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים...' ואמורה לשמש 'מקפצה' והגברת מוטיבציה למציאות של 'שרשרת' מצוות- מצווה גוררת מצווה?

מספר הסברים על מהותה של מצוות שילוח הקן- ותובנה הנלמדת

פרשתנו, פרשת 'כי תצא ' רוויה ומרובה במצוות. אחת המצוות הפלאיות והמופלאות הינה: מצוות שילוח הקן:

'כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־ הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים'..'שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים'.

רבינו בחיי מביא מספר טעמים פרשניים ודרשנים, על מהותה של המצווה!

א. ע"ד הפשט: יצוה הכתוב בקיום המין ושלא לעקרו, שאע"פ שהתירה תורה שחיטת בעלי חיים לתועלת האדם לא תתיר ההשחתה והעקירה בהם, ואילו לקח האם עם הבנים כאחד הוא כאילו הכרית המין ההוא. ואמר: למען ייטב לך, שהשם יחמול עליך והארכת ימים, כאשר לא הכרתת כל המין ועזבת האם ולא עקרת המין.

ב. והרמב"ם ז"ל: נתן טעם במצוה בפרק מ"ח מספר המורה שהוא כדי שלא תצטער האם בראית לקיחת הבנים, שאלו לקח הבנים בפני האם היתה האם מצטערת,... ואם בבהמות ועופות חסה התורה כל שכן בבני אדם, ואם כן זה וזה כדי שנתרחק ממדת האכזריות ושנתנהג במדת הרחמנות.

ג. וע"ד המדרש: (תנחומא ב) שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ, אין לך קלה בכל המצות משלוח הקן! ומה שכרה? '...שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים..'

משל למה הדבר דומה, למלך שהכניס פועלים לשדהו לנטוע ולא גלה להן שכר נטיעתן, לערב כל מי שנטע אילן אחד נתן זהוב אחד, התחילו הכל תמהין, ומה זה שלא נטע אלא אילן אחד קל ופחות נותן לו זהוב אחד אנו שנטענו הרבה על אחת כמה וכמה, כך שלוח הקן שאין בו חסרון כיס שכרו כך, שאר מצות שיש בהן חסרון כיס וטורח והצלת נפשות על אחת כמה וכמה...

ד. ומצינו שלמה המלך שהשוה שתי מצות אלו כאחת, הוא שאמר: (משלי ל, יז) 'עַ֤יִן תִּֽלְעַ֣ג לְאָב֘ וְתָב֪וּז לִֽיקֲּהַ֫ת־אֵ֥ם יִקְּר֥וּהָ עֹרְבֵי־נַ֑חַל וְֽיֹאכְל֥וּהָ בְנֵי־נָֽשֶׁר: פ ", ואמרו בירושלמי פ"ק דפאה: עין תלעג לאב, זה כבד אב ואם, ותבוז ליקהת אם, זה שלוח הקן, שהתורה פירשה שכרן ובא שלמה ופירש עונשן.

ה. וע"ד השכל: שלח תשלח את האם, טעם המצוה ללמדנו על מדת הרחמנות, ושנתרחק מן האכזריות שהיא תכונה רעה בנפש, וכענין שאסרה תורה: (ויקרא כב, כח) "לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד", וכענין שנצטוינו בתורה שבעל פה דרך רחמנות לא דרך אכזריות בשחיטה בצואר ולא מן העורף, והוא דעת הרב בספר המורה, וכבר הזכרתיו למעלה.

ו. ומצאתי במדרש באלה הדברים רבה (ו, ג): מצות שלוח הקן שכרה בנים, אמר הקדוש ברוך הוא: אם אין לך בנים, אני נותן לך בנים, מנין, שנאמר: שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, שלח תשלח את האם, ומה שכר אתה נוטל, את הבנים תקח לך..., לכך חתם מצוה זו בשכרה למען ייטב לך והארכת ימים. ואמרו במסכת נדה (ע ב) פרק תינוקת: מה יעשה אדם ויחכם, יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר: (משלי ב, ו) "כי ה' יתן חכמה". מה יעשה אדם ויהיו לו בנים, יבקש רחמים ממי שהבנים שלו, שנאמר: (תהלים קכז, ג) "הנה נחלת ה' בנים". (ע"כ ציטוט מדברי הבחיי)

רבינו בחיי כמנהגו מביא בפרשנותו הבטים שונים וכיווני ראיה המפרים את היכולת לראות דבר מן הכתוב במבט רחב המעורר בעקבותיו חשיבה רחבה ומעמיקה.

אכן גם בעניינו, הבחיי נתן בפנינו כיוונים רחבים של השקפה תורנית במיוחדותה של המצווה. ומספר תובנות עולות מקריאת הדברים:

התובנה הראשונה: מצוות שילוח הקן הינה קלה לקיום וביצוע ולמרות זאת, שכר רב צפון למקיימה.

התובנה הנוספת: במהות המצווה ישנו מסר ברור העולה וצף כמעט בכל ששת הטעמים שבדברי הבחיי - חינוך לרחמנות. עלינו לסגל את דרך הרחמנות כמוטיב פנימי ומהותי בהנהגתנו ולהנחילה לילדנו.

האם השכר המובטח למקיימה הינו שכר מידי וארצי גשמי? או רק הבטחה עתידית לעולם הבא...?

בעניין חלות שכר מקיים מצוות שילוח הקן : '...לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ...'- הינו רק לעולם שכולו טוב – עולם הבא!

במדרש רות מובאת דעתו של גדול התנאים רבי עקיבא- השכר : '...לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ...'- הינו רק לעולם שכולו טוב – עולם הבא!

רות רבה (לרנר) פרשה ו

ומהיכן היה לו המעשה הזה(מה גרם לאלישע בן אבויה לפרוש?)? אמרו, פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר, וראה אדם אחד שעולה לראש הדקל ונטל את האם על הבנים וירד בשלום. ובמוצאי שבת, ראה אדם אחד עולה לראש הדקל ושלח [את] האם ונטל [את] הבנים וירד והכישו נחש ומת. אמר כתוב: 'שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים (דברים כב: ז) היכן הוא טובו של זה? והיכן אריכות ימיו של זה? ולא ידע שדרשה ר' עקיבא בצבורא למען ייטב לך - בעולם שכולו טוב, והארכת ימים - בעולם שכולו ארוך.(ע"כ המדרש)
רש"י סובר שהשכר של מצוות שילוח הקן, הוא עכשווי ומציאותי למקיימה, כאן בעולם הגשמי!
לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ - אם מצוה קלה שאין בה חסרון כיס, אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר למתן שכרן של מצות חמורות:

כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ - אם קיימת מצות שלוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה, שמצווה גוררת מצוה, ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים. לכך נסמכו פרשיות הללו (ע"כ פירוש רש"י)

וכך כותב הרבי במפורש בליקוטי שיחות בכרך ט' (מתורגם עמוד 139) בהערה שם כותב: 'וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים'- הינו מאותו סוג – 'לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ' הינו בעולם הזה!

האם יש בגדרי המצווה חיוב לקחת את הבנים?

ראינו א"כ כי מבטו של הרבי בדברי רש"י הלומד את הדברים בדרך פשוטו של מקרא, כי מסמיכות שני העניינים: 'שילוח הקן' ובניית בית חדש: '..אם קיימת מצות שלוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה..'

מוסיף בעניין זה הרבי את חקירתו של בעל 'החוות יאיר'(עמ' 144)
החקירה – האם מצוות: 'שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם' חלה כחובה רק כאשר לוקחים את הבנים? או שבכל פעם שנקרים לקן שהאם רובצת על הבנים, חל החיוב גם כאשר לא מתכוונים לקחת את הבנים?

הרבי קובע את שיטתו לפי דברי רש"י הסובר כי מצווה קלה היא משמע שישנו תנאי בחיוב המצווה והתנאי הוא-אך ורק אם הנך מתעתד לקחת את הבנים! כי בכך באה לידי משמעות חז"ל- 'מצווה קלה' שאין בה חיסרון כיס, (שהרי זכית בביצים או באפרוחים)

השכר הגשמי בעולם הזה 'מתגלגל' במצווה גוררת מצווה... ו'בבית חדש' ישנם שני סוגי – שכר..!

השכר הגשמי של מקיים מצוות שילוח הקן אינו מסתיים בלקיחת הביצים או האפרוחים, כאמור מסמיכות הדברים לנושא: 'כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ..' כוונת הדברים 'מצווה גוררת מצווה' היא כי 'בבית חדש' ישנם שני סוגי שכר. הראשון יעוד גשמי- תזכה לבנות בית חדש משלך(מי מאתנו בדורנו, לא מבין את המעלה של דירה משלו).

כמו כן, ישנו שכר נוסף: זוכה הוא לקיום מצווה רוחנית והיא: '...וְעָשִׂ֥יתָ מַעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ'. בזה ישנה הלימה ושוויון בין שתי המצוות. כמו במצוות שילוח הקן השכר בתוכו(כלול בה) קבלת האפרוחים כך גם בזכיה בבית חדש אז בדווקא מתחייב במעקה!

הרבי מוסיף חידוש נוסף בהשוואה בין שתי המצוות. כמו שב'בית חדש' החיוב במצוות בניית המעקה הינו סילוק של דמים- מניעת אכזריות(חלילה) '...וְלֹֽא־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי־יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ'. כך במצוות 'שילוח הקן' ישנו חינוך למניעת אכזריות!

התורה מחנכת אותנו מקיומה של מצווה קלה – לחיינו! להיגרר לתנועה של עשיית עוד ועוד מצוות...

דווקא על ידי קיום מצוות קלות ועלייתן למודעות הפנימית, יתעורר בעזרת ה' הרצון לקיומן של מצוות חמורות. גילוי הרצון בקיומן של מצוות מעורר את עצם הנשמה להעלותה על מסילת 'רכבת המצוות' ודווקא בעת זו, חודש אלול, היא עת של התעוררות , של קבלת החלטות טובות, לקראת הבאות.

עצם ההחלטה להיטיב מכאן ולהבא את התנהלותנו, בבחינת: 'מצוה גוררת מצוה', תביא את כלל ישראל לזכות לכתיבה וחתימה טובה ולשנה טובה ומתוקה!