מערכת COL
|
יום י"ב אלול ה׳תשע״ח
23.08.2018
"שהבנים והבנות ילכו בדרך השם? תתמודד עם מציאות" / טור
ישנם נושאים שאני כותב ולבי בוכה מכאב. הכתבה הזו היא אחת מהם • "נפגשתי לפני כחודש עם אבא, בנו בן ה-17 עזב את הישיבה לפני כשנה והחל לאט לאט להידרדר ברוחניות. הילד שרצה להכניס את האייפון לבית החסידי - נזרק מכל המדרגות - וכך איבד את דרכו ביהדות" • מרדכי רוט, ממציא שיטת רוט הייחודיות לשיקום הגוף והנפש בטור מיוחד למגזין שישי ב-COL • לקריאת הטור המלא
ארכיון COL
מאת: מרדכי רוט, 'מרכז עלומים'
***
ישנם נושאים שאני כותב ולבי בוכה מכאב. הכתבה הזו היא אחת מהם.
נפגשתי לפני כחודש עם אבא, בנו בן ה-17 עזב את הישיבה לפני כשנה והחל לאט לאט להידרדר ברוחניות.
וכך סיפר לי האבא: יש לי חמישה בנים ושלוש בנות, זה הוא בני הבכור. תמיד היה לנו אתו בעיות וסיפורים. הוא לא הסתדר ב'חיידר' שבו למד, לא בישיבה וגם לא בבית שלנו. היה לנו איתו בעיות של גבולות, הוא היה פורץ כל גדר וגבול ששמנו לו. כמעט בכל יום היה לי ולאשתי ויכוחים איתו.
הוא היה ילד טוב, אך הוא סובל מהפרעת קשב וריכוז חמורה והיה לנו קשה עם האימפולסיביות שלו ופריצת הגבולות. אני שגדלתי לתוך בית שכל מה שאבא אומר זה קודש קדשים, ואף אחד לא מעז להגיד הפוך מאבא או מאמא, פתאום מגיע הילד שלי ועושה מה שהוא רוצה, לא שומע לי ומתחצף.
אולי זו הייתה טעות שלנו שלא הלכנו אף פעם לטיפול מקצועי אני ואשתי, כדי ללמוד איך שמים גבולות לילד. לקח לי שנים להבין שכמו שילד צריך אהבה, הוא צריך לא פחות מזה גם גבולות. גם לשלוח את הילד לטיפול - אף זה לא נעשה. אל תחשוב, המשיך האבא לספר, היה לנו המון זמנים שהיה כיף ביחד. הבן שלי לא ילד רע. הוא היה עוזר לנו הרבה בבית, אולי לנו הייתה בעיה איך לתקשר איתו... אבל ככל שהשנים עברו, הוויכוחים ופריצת הגבולות של הילד הלכו וגברו. לפני כשנה הוא עזב את הישיבה בה למד, אתה לא מבין כמה מלחמות היו לנו איתו, אך הוא נשאר איתן בדעתו שלישיבה הוא לא חוזר. בשום פנים ואופן.
***
לפני כחודש הוא קנה מכשיר סלולארי לא כשר והכניס אותו הביתה, איימתי עליו וזרקתי לו את הסלולארי החדש לפח, אך שום דבר לא עזר. הלכתי לאדמו"ר שלי והוא יעץ לנו להציב אולטימטום לבן שלנו, שאם הוא נכנס הביתה עוד פעם אחת עם המכשיר הזה אנחנו נזרוק אותו מהבית. אני הולך היום להגיד לו את זה בנחרצות, אמר האבא. עדיף לזרוק תפוח אחד רקוב, למרות שהוא הבן שלך, בשביל שלא יהרוס לי את שאר הילדים. בעצם אני מגיע אליך שתיתן לי אישור שאני עושה את הדבר הנכון.
לא הייתי ממליץ, אמרתי לו בעדינות, לא הצלחתי להמשיך את דבריי והאבא ישר דפק באגרופו על השולחן ואמר: הוא לא יהיה אצלי בבית, אני לא אחזיק אותו בבית אם הוא יחזיק את האייפון הזה. קיבלתי הוראה ברורה מהאדמו"ר שלי, אם הוא מחזיק את האייפון בבית להעיף אותו. הוא יחזור אחרי חצי יום בתחנונים הביתה, לא הצלחנו ללמד אותו גבולות כל החיים, הגיע הזמן לכך. האדמו"ר אמר שרק כך הוא ילמד. אתה תראה שהוא עוד יתחנן לחזור הביתה.
הסתכלתי בעיניו, תפסתי את ידו ואמרתי לו, אני לא יודע מי זה האדמו"ר שלך, אבל אם אתה רוצה לרחם על הילד שלך ולהציל את נפשו ונשמתו, תשמע לי ואל תעשה את הצעד הזה. אני מבקש ממך ברחמים, תציל את הילד שלך, תן לי לדבר איתו. אם הוא לא יחזור הביתה אחרי שתעיף אותו מהבית, אתה מוכן באמת לאבד את הבן שלך? אתה לוקח פה הימור מסוכן.
***
יש לי קצת ניסיון בתחום, אמרתי לו, ב-99 אחוז מהמקרים שאני נתקלתי, למרות הקושי והכאב שבדבר אצל הורים שאחד מילדיהם נשר מהדרך. אם הם התמידו ונתנו אהבה לילד, כיבדו אותו ואהבו אותו איך שהוא, בסוף הילד חזר בחזרה לשורשים שלו, אולי לא תמיד כמו החלום שחלמו ההורים שהוא יהיה חרדי לחלוטין. אבל בסוף הם תמיד חוזרים לשורשים, לעומת זאת הורים שלא ממשיכים לתת אהבה לילדם ולקבל אותו, הסיכוי של אותו נער או נערה לחזור לכור מחצבתם הוא קלוש ביותר.
אני באופן אישי כשהתייעצתי עם הרבה רבנים ומשפיעים, כולם אמרו לי את אותו דבר, להמשיך לאהוב ולחבק את הילד ולא לזרוק אותו - רק כך יש סיכוי שהוא יחזור.
אוהבים אותי. לא התחצפתי אליהם ולא כלום, אם הם היו מסוגלים להעיף אותי מהבית רק בגלל שאני לא חרדי - אז הם לא ההורים האמיתיים שלי".
הייתה לי שיחה ארוכה עם האבא ולצערי הוא לא היה מוכן לשמוע בקולי. תן לי צ'אנס, תן לי לדבר עם הבן שלך לפני זה, התחננתי. על זה אין מה לדבר, אצלי הוא לא יהיה אם הוא יחזיק את האייפון בכיס, הוא אמר בסיום השיחה.
התפללתי ואיחלתי בליבי שבנם לא יעזוב את הכל. אך כנראה שתפילתי לא נענתה ואני מקבל טלפון מאותו אבא וקולו נשנק מבכי, צדקת, איבדתי את הבן שלי. לא שמעתי בקולך ואמרתי לו שאם הוא חוזר הביתה עוד יום אחד עם האייפון אחליף מפתח בבית והוא לא ייכנס הביתה יותר. הוא כמובן לא שמע בקולי והחלפתי מפתח, וזהו, מאותו לילה בני לא חזר הביתה, עברו יום יומיים, הייתי בטוח שהוא יחזור, אבל זהו. שמעתי שהוא שכר דירה בתל אביב עם חברים ופרק מעליו כל עול תורה אפשרי.
***
כל כך כאב לי, אני לא יכול לתאר לכם איך ליבי שבור לשמוע את זה מהאבא. יש צעדים בחיים שעושים ומשלמים עליהם מחיר כבד.
אני מאחל לכל יהודי באשר הוא שהבנים והבנות שלו ילכו בדרך השם, אבל אם יש התמודדות לאחד מהבנים שלכם, חובה לחרוק שיניים ולהתאמץ לאהוב להכיל ולקבל, למרות הקושי הגדול שבדבר. רק כך תצילו את הבן שלכם ואת כל הדורות הבאים אחריו.
השבוע התחלתי בס"ד להיות בקשר טלפוני עם אותו בחור ואני מקווה בעזרת השם שהמצב ישתפר, ושהשי"ת יעזור לו וכל עם ישראל.
שבת שלום לכל עם ישראל!
לתגובות: [email protected]
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
