הרב ישראל זלמנוביץ'

התשובה: כן! כשמתבוננים לעומק ובפנימיות ובראיה חסידית נראה ששאיפתנו התמידית הינה אכן לזכות ולהדמות לעֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה... דווקא לאדם שדרגתו "מדבר" יש מה ללמוד מדרגת ה" צומח".

פותחים בשעה טובה ומוצלחת שנה חדשה - על מה עלינו לתת את ה'פוקוס החינוכי'?
בשבוע זה זכינו שילדינו שבו לבתי אולפנה וחבשו בשעה טובה ומוצלחת את ספסלי הלימודים.

לאורך שנת הלימודים, ודאי ירכשו ידע רב בנושאים שונים ומגוונים. אף יעסקו בקניית מיומנויות לימודיות באותם תחומי דעת ומעל הכל יזכו לרכוש ערכי הנהגה נאותים בתיקון המידות, על ידי למידה ישירה ופורמאלית מספרי ההלכה ומוסר וכמובן מתורת החסידות מחד, ומאידך, על ידי שיחות התוועדויות ושיעורים מיוחדים שמוקצים במערכת השעות וכדומ'...

אלא, שכאן עולה שאלת הבירור: האם יש להשקיע בחינוך ילדנו יותר זמן ומאמץ בהקניית דרכי חשיבה, הקניית חומר למידה עם כל המשתמע ומתלווה אליו ובכך בא לידי ביטוי השגנו החינוכי בסיומה של שנה, אם צלחנו בהצלחה את רף תכנון השנתי? או - שיש להשקיע יותר בהקניית ערכי התנהגות, שינוי המידות, השפעה מרבית ותשומת לב להנהגותיהם ומידותיהם של תלמידנו ובסיומה של שנה בזאת נראה את הצלחת חינוכנו? מהו אם כן המינון ב'משקל המאזניים הכל – כך יקר?! על מנת להקל על הספק, באה התורה ומשמשת לנו כתמיד, 'מורה נבוכים'....

'...כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה..' – 'וכי אדם עץ השדה הוא'? שואל התלמוד! תמיהה שלכאורה לא מובנת..

התלמוד במסכת תענית, מעלה את התמיהה'...כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה..', וכי אדם עץ שדה הוא? לכאורה אינה מובנת תמיהת התלמוד. שהרי אכן יש דברים המשותפים ודומים בין האדם לעץ השדה. כמו שעץ צומח, כך אף האדם גדל ומתפתח לאורך שנותיו. הענפים העלים והפירות של העץ, מייצגים אצל בני האדם את מעשיהם ופעולותיהם הרבות ומגוונות, המשפיעות כענפים וכעלים 'כזרועות ארוכות המסתעפות בתחומי–החיים בהם פועל האדם. כפירות האילן ודאי קיימים באדם פירות רבים- צאצאים ועשייה רוחנית וערכית שהם תוצאה ישירה לעשייה ברכה כברכת ה' ! א"כ מהי תמיהתה של הגמרא: 'וכי אדם עץ שדה הוא'?

התלמוד מתרץ את הקושיה

הגמרא משיבה על הקושיה:'...כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת...', וכתיב:..אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ' הא כיצד? (עד- כאן לשון הגמרא)

על מנת לתרץ את הקושי מביאה (כדרך ושיטת הלימוד) סתירה בין שני כתובים. בפסוק אחד משתמע: שאין לכרות עצים בעת מצור על עיר של אויב. מאידך מפסוק עוקב, משמע הפוך! שכן ניתן לכרות ואף להשחית?

על כך עונה הגמרא את התירוץ הבא ועל ידו מתורצת הקושי הראשון :
'אם תלמיד חכם הגון הוא - ממנו תאכל ואתו לא תכרת, ואם לאו - אתו תשחית וכרת...'(עד- כאן לשון הגמרא)

הגמרא מתייחסת לראשית הדברים שמובאים בכתוב: '...כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה..'. כלומר: עלינו לקחת את ההשוואה בין האילן לאדם וליישמה באורך חיינו. הכיצד? בדרך הבחירה של משפיע ורב.

כאשר אתה בא לבחור משפיע עליך לבחון האם הוא תלמיד חכם הגון . אם כן הוא אזי "תאכל ממנו" -תלמד ממנו. ואם חלילה אינו... אזי אל לך ללמוד ולקבל ממנו.

ההשוואה שעורכת התורה בין ה"עץ" ל"אדם" אינה רק כמשל, אלא מצביעה על למידה איכותית מהותית שיש ללמוד מעץ השדה!

הרבי בליקוטי – שיחות כרך כ"ד (מתורגם עמ' 135) מעלה את הבירור הבא: בקשר לשאלה ותירוץ הגמרא שראינו לעיל מתלמוד, מעלה מספר שאלות בירור:

א. מנוסח השאלה: וכי אדם..? משמע שהגמרא הבינה שבהשוואה שעורכת התורה בין 'עץ ל'אדם' אינו מתבטא בכך 'עץ' כמשל שממנו ניתן ללמוד ולהסיק לגבינו, בני – האדם.
אלא, ודאי מכך יש להסיק שהבנת הגמרא המתבררת מתוך תמיהתה היא שכל מהותו של האדם הינו 'עץ השדה' ויש לברר מהי אותה מהות המשותפת ונלמדת מהעץ.

ב. גם במענה הגמרה בהבאת הדוגמא של למידה מאישיותו של המשפיע- ת"ח- אינה מצביעה על השוואה מהותית הקשורה לפנימיות האדם? אם כן, עדיין שבה ועולה הקושיה על ההשוואה שערכה התורה בין 'עץ ל'אדם' במה אכן יש כאן דמיון מהותי ופנימי?

ג. כיצד בכלל ניתן לערוך דמיון בין שתי רמות של סוגים המובדלים כל- כך, בין המין 'מדבר' הנעלה, לבין דרגת ה'עץ' שהינו רק בדרגת 'צומח'?

'עץ השדה' - מתאפיין בתכונה נעלית שאינה קיימת לא בדרגת 'החי' ואפילו לא בדרגת 'המדבר'

מחדש הרבי:
המעלה שישנה ב'עץ' ואותה יש לקחת אלינו בני אדם מן ה'מדבר' הינה: הצומח מתייחד בתכונה נעלית אשר אינה קיימת לא בדרגת ה'חי' ואף לא ב'מדבר' : הצומח אינו מסתיר את מקום חיותו. ה'עץ' וכל המינים מהצומח, מראים לעיני כל, קבל עם ועדה: 'אנחנו מחוברים למקור חיותנו מעת היווצרותנו לאורך כל זמן חיותנו. מה שאין כן ה'חי' ו'המדבר': הם ניזונים מאותו מזון שמקורו מהאדמה, אך הם יכולים להיפרד מאותו מקור ועלולים לשכוח חלילה מהיכן הגיעו ומהיכן חיותם...

בדרגת ה'אדם' ישנם את כל ארבעת סוגים המרכיבים את ה'עולם –גדול', אך דווקא דרגת 'הצומח' הינה החלק הקשור לפנימיותו ומהותו.. כ'עץ השדה'

מבאר הרבי: ידוע על פי החסידות שמידותיו של האדם הן החלק 'הצומח' שבנפש האדם. במידותיו וברגשותיו של האדם מהולדתו קיים תהליך של צמיחה- מקטנות לגדלות, מה שאין כן ב'שכלו' הנחשב על פי החסידות, לחלק ה'חי'. השכל הינו בחיות, כל הזמן מצוי הוא בתנועה מתמדת ובשינויים עד כדי כך שעל פי שכלו יכול הוא להעלות סברות הפוכות ורחוקות מאישיותו ,רגשותיו ומידותיו.

כשם שה'עץ' והצומח ב'עולם הגדול' מתייחד בקשר והחיבור בל- הנתק לשורשו מקור חיותו, כך גם חלק 'המידות' ש'בעולם- קטן'- ה'אדם', מעלתן על פני השכל, בהיותן מחוברות תמיד לשורשן.

בכך אנו מסבירים את המציאות באופיין של סוגי בני- אדם. אדם שהוא בעל חסד תמיד יהיה בעל אופי זה וכן בשאר המידות...

יש להבהיר: למרות זאת הצפייה היא שלאורך שנות חיינו נשנה את מידותינו: '..וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֘ אֶל־לְבָבֶךָ֒...'(דברים פרק ד' פסוק ל"ט), על על ידי השלטת השכל על הרגש...
כמו שנמצא באילן שייעקר ממקום אחד ויינטע במקום שני. דווקא שם יצליח יותר ויתן פירות טובים מאשר מקום גידולו הראשוני.

שלימות ה'אדם' מתבטאת דווקא בתיקון המידות!

מכאן מובנת ההשוואה שעורכת התורה בין 'עץ' השדה' ל'אדם'. ראינו עד כה: שדווקא במידותיו מתבטא הקשר אל מהות ופנימיות נפשו, שהם משמשים כשרש ויסוד.

על כן המסקנה הנלמדת היא: שעבודתו הרוחנית העיקרית של האדם הינה בחלק ה'צומח'- מידותיו והנהגותיו.
קובע הרבי:
העבודה הרוחנית העיקרית של האדם אינה כל – כך בשכל אלא בעיקר בתקון, זיכוך ובירור המידות.
נשים גם אנו מחנכי ישראל, תלמידיה, את הדגש לא רק על הישגים לימודיים החשובים ובעלי ערך יקר מפז!
עלינו לבדוק כל פעם מחדש האם אנו אכן דומים ל'עץ השדה'? האם אנחנו מיטיבים את הנהגותינו ומידותינו?
רק כך נהיה מחוברים לשורש נפשנו האמיתית והפנימית!
כתיבה וחתימה טובה !