הרב ישראל זלמנוביץ'

עם התחדשות העולם, טכנולוגית המקלה על חיינו תודה לא-ל, חושב 'העולם' המתחדש שיש גם להיפרד מ'הרוח' של בית אבא וסבא, משב רוח זה נכנס אף למחננו הטהור, באידאה הכרתית, שאל לנו להלהות, את ילדנו, תינוקות של בית רבן הרכים והטהורים, במעשיות חז"ל שאין הגיונם של ילדנו מסוגל ויכול להכילם ובפרט בגיל כל – כך 'רך' וצעיר...

פרשתנו, פרשת 'עקב', מזמנת לידינו הזדמנות יקרה במינה, להעמיד את הדברים על דיוקם ולקבוע 'ביתדות ברזל' אחת ולתמיד את העבודה: לא רק שאותן מעשיות שיסודן בהררי קודש אינן מזיקות לנפשו הרכה והעדינה של ילדינו, אלא להיפך, הן תהוונה עבורו 'חומת מגן' מעולה מפני 'רוחות הפרצים' המנשבות ברחובותינו והן יהוו עבורו את הצידה לדרך בהתפתחותו הרוחנית..

'וְהָיָ֣ה עֵ֣קֶב... עֵ֣קֶב, - משמעות כפולה: תיאור מצב ותיאור זמן

פרשתנו, פרשת 'עקב' פותחת היא בהתניה:

'וְהָיָ֣ה עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ ה' אֱלֹהקיךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ'. הקדוש ברוך הוא מתנה את קבלת הברית והחסד, בשמיעה ושמירת המשפטים. עלינו לתת את הדעת לדיוק לשון הכתוב במילים: 'עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן', למה מרמז הכתוב במילה 'עֵ֣קֶב'?

המדרש תנחומא מבאר את משמעות המילה עֵ֣קֶב כ'תיאור מצב'!

'וְהָיָ֣ה עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן וגו' (דברים ז יב). זה שאמר הכתוב: 'לָ֣מָּה אִ֭ירָא בִּ֣ימֵי רָ֑ע עֲוֹ֖ן עֲקֵבַ֣י יְסוּבֵּֽנִי'. (תהלים מט ו). יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שנתן תורה לישראל שבה שש מאות ושלש עשרה מצוות קלות וחמורות, ואין בני אדם משגיחים בהן(אינם מתייחסים), אלא משליכים אותם תחת עקבותיהם, כלומר שהן קלות לכך(בגלל שחושבים שהן לא חשובות)! דוד היה מתירא מיום הדין, והיה אומר ריבון העולמים איני מתיירא מן המצות החמורות שבתורה שהן חמורות, ממה אני מתיירא מן הקלות, שמא עברתי על אחת מהן, אם עשיתי אם לאו, מפני שהיא קלה, ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה, לכך אמר למה אירא בימי רע.( מדרש תנחומא (בובר) פרשת עקב)

על פי ביאור המדרש, המילה: 'עֵ֣קֶב', מקבלת משמעות של 'תיאור מצב', מצוות שהאדם מעריכן כמצוות שאינן חשובות – כמו עקב רגלינו, לשון אי חשיבות ולכן טועה הוא ואינו מייחס להן את החשיבות הרצויה, ועל פי המדרש, אפילו דוד, מלכא משיחא, חשש שאולי יטעה בהן ולא ייתן להן את המעמד הראוי, ועלול הוא חלילה, להשליכן תחת עקביו. על כך נשא תפילה בספר תהילותיו: 'עֲוֹ֖ן עֲקֵבַ֣י יְסוּבֵּֽנִי'.

לעומת המדרש, המילה 'עֵ֣קֶב' בביאור פנימיות התורה, מקבלת משמעות של 'תיאור זמן'.
'אורות התורה' בראש פרשתנו מבאר שהמילה 'עֵ֣קֶב', רומזת היא לזמן של עקבתא דמשיחא. אז בסוף ימי גלותנו, בודאי יהיה המצב של – 'תִּשְׁמְע֗וּ'! כפי שהתורה הבטיחה בפרשת 'אתם ניצבים':'וְשַׁבְתָּ֞ עַד־ה' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם...'(דברים פרק ל') וכך גם פוסק הרמב"ם בידו החזקה:

'כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלקיך ושב ה' אלקיך וגו'.(רמב"ם הלכות תשובה פרק ז' הלכה ה')

פרשנות המילה עֵ֣קֶב... מייחדת את דור עקבתא דמשיחא, שאז תקוים ההבטחה: 'וְשָׁמַר֩ ה' אֱלֹקיךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ...'

ראינו, כי התורה מבטיחה כי סוף ישראל לשוב בתשובה ומיד נגאלין. דווקא בתקופת סוף גלותנו, בעקבתא דמשיחא, מעלת עבודתם הרוחנית של היהודים שיזכו לחיות אז, תהא נעלית לעין ארוך, מאותם אלו שזכו לחיות בעת שהמקדשות היו מכוננים בהדרתם.

מעלת עבודת היהודים באחרית הימים תתאפיין בהתבטלותם לאלוקות, לא מתוך ראיה של האור אלוקי הנראה לעין, כבזמן הבית. קיום המצוות שלהם משולה לעבודתו של 'עבד פשוט' (ולא 'של עבד נאמן', כמוסבר בהערה שם), 'עבד פשוט' עובד את אדונו לא מתוך השגה, או הבנה של מטרת שימושו, עבודתו נעשית מתוך קבלת עול מוחלטת לאדונו, ללא הבנה וללא השגה.

כך גם היהודים, שיחיו בזמן עקבתא דמשיחא, יקיימו את מצוות הבורא יתברך, תוך היותם בעוצמת חשכת הגלות הנוראה, לא בגלל שרואים את אור ההשגחה האלוקית הנעלה המשתלשל עליהם ממנו יתברך. ההיפך, הם יקיימו את המצוות מתוך התבטלות וקבלת עול. למרות שיהיו מצויים בהסתר פנים וחשיכה, במסירות הגוף והנפש, דבר שוודאי ייקר את פעולת המעשה ויביא את התוצאה המיוחלת, שמובאת בהמשך הפסוק: שָׁמַר֩ ה' אֱלֹקיךָ לְךָ֗ אֶֽת־ הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד... כל ייעודי הגאולה העתידיים בביאת משיח צדקנו.

דווקא על ידי קיום המצוות שאדם דש בעקביו, זוכים ישראל ליעודים הגדולים בזמן עקבתא דמשיחא

נשוב לתפילתו ובקשתו של דוד המלך בספר התהילים,: 'לָ֣מָּה אִ֭ירָא בִּ֣ימֵי רָ֑ע עֲוֹ֖ן עֲקֵבַ֣י יְסוּבֵּֽנִי'(תהלים פרק מ"ט) דוד המלך על פי ביאור המדרש, אינו ירא מן המצוות 'החמורות' שבתורה אלא ירא וחושש מהמצוות הנחשבות ל'קלות'.

בליקוטי שיחות כרך י"ט (מתורגם עמ' 95) מדייק הרבי בדברי המדרש ושואל: ודאי דוד המלך נזהר, בקיומם של כל המצוות. כפי שבעצמו כותב בספרו: 'גַּֽם־עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בְּ֝שָׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב'(תהלים פרק י"ט), גם את המצוות הנחשבות 'עקב' שמר הוא שמירה רבה, אם כן כיצד יש לבאר את העלאת חששו: 'עֲוֹ֖ן עֲקֵבַ֣י יְסוּבֵּֽנִי''?

מבאר הרבי:

דוד המלך ודאי לא נחשד בעשיית חשבון של קיום מצוות 'חמורות' מול קיומן של מצוות הנחשבות 'קלות'. אלא, שכאן העלה דוד את החשש של העלאת סדר עדיפויות של זמן הקיום. כלומר: אדם עלול לערוך חשבון מוטעה. עליו קודם להשלים את קיום המצוות הנחשבות 'לראש' ורק לאחר מכן אם יוותר לו זמן יבצע את המצוות הנחשבות ל'עקב'.

על כך משיב הרבי: שאין נכון לנהוג כך גם עם ההיגיון ואפילו השכל של קדושה מעלה טענה מעין זו- שיש לו לקיים קודם את המצוות הנחשבות בעיני המקיים ל'ראש'.

האמת, קובע הרבי: עבודת ה' וקיום המצוות צריכה להתחיל אצל כל יהודי מתוך אמונה וקבלת עול פשוטה ולא להתעסק עם חישובים של שכל והגיון.

רק כיהודי פועל מתוך אמונה, קבלת עול והתבטלות אזי, אין חשש שאכן יטעה בקיום מצוות. זהירותו תהיה במשנה הקפדה בקיום מצוות 'קלות' כחמורות והוא לא ישליך את 'קלות', חלילה תחת עקביו...

ומה נאמר אם יעלה סברא אדם כי הסדר שיש לקיים קודם את המצוות ה'חשובות'?

על כך כבר צווח הנביא ישעיהו: 'מִ֤י עִוֵּר֙ כִּ֣י אִם־עַבְדִּ֔י...'( ישעיהו פרק מ"ב) מבארים הפרשנים: היו מלעיגים על הנביאים ואנשים תמימים המקיימים מצוות ה', ללא שכל והגיון אלא מתוך אמונה וקבלת עול. על כך כינו אותם – מִ֤י עִוֵּר֙', 'עיוורים'! עושים את מעשיהם ללא מחשבה ושיקול דעת.

התוצאה: דווקא בדור של עקבתא דמשיחא שאז עם ישראל יתקיים תוך 'חשכת הגלות' ו'חושך יכסה ארץ', כהגדרת דוד המלך: 'בִּ֣ימֵי רָ֑ע', דווקא אז, שישראל יהיו מצויים 'ככבשה בין שבעים זאבים' למרות כל קשיי - הפרנסה הגשמיים ונפילת ערכים והתפרקות כמעט מוחלטת מכל דבר שנוגע ליידישקייט, בכל אופן יעמדו מתוך מסירות ויקיימו את כל המצוות. אז גם יזכו 'כמים פנים לפנים' גם להארה של שפע נעלה ומיוחד השמור לדור הגאולה: 'וְשָׁמַר֩ ה' אֱלֹהקיךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ...', כי עבדו את ה' ללא התחשבנויות ...

גם בדרך חינוך ילדנו מגיל הינקות עלינו להתחיל מתוך החדרת אמונה פשוטה- 'סיפורי - סבתא'

מביא הרבי באותה שיחה כי כמו שיש לנהוג בקיומן של המצוות, כך עלינו לעבוד את ה' - מתוך אמונה תמימה. על אותו קו חשיבה חייב לזרום בעורקנו בעת שאנו משמשים כמורי- דרך בחינוך ילדנו כבעוד בהיותם כבר בגיל הינקות.

נביא בלשוננו את דברי הרבי בהקשר למעשיה שהתרחשה בימי כ"ק אדמו"ר הרש"ב
'מורי וחמי סיפר: כאשר היו ילדי הרבי הרש"ב (הרבי הריי"צ בתוכם) קטנים ורכים, שכר עבורם מלמד. מלמד זה סבר - שלילדים רכים בשנים אין לספר עניינים ביהדות שהם(חלילה) עלולים לגרום לפחד ובהלה מצד אחד או מפלאים(שאין מתקבלים על פי הגיון ושכל של הילד הרך),מאידך, כמו מופתים וכיוצא בהן. טען הוא: מעשיות אלו מתאימות למבוגרים שיבינו את העניין וכדומ' על פי שכלם והבנתם. אך לילדים רכים, דברים אלו עלולים לשבש את הגיון שכלם ולהרע את התפתחותם- טען המלמד! מסיים הרבי הריי"צ: מיד כשנודע לכ"ק האדמו"ר הרש"ב הדבר, מיד פיטר את אותו מלמד!

מכאן עלינו להסיק: על המחנכים דווקא להתחיל במעשיות וסיפורי תנ"ך העוסקים באמונה וקבלת עול לאו דווקא המובנים על פי שכל והגיון. יש לספר לילדינו הרכים עניני מופתים שמעל השכל.
כמו בעניין קיום מצוות התורה דווקא קיום הנובע מתוך קבלת עול ללא חישובים הוא זה שמאפיין את דורנו, דור עיקבתא דמשיחא,, שדווקא על ידי הנהגה זו, דורנו יזכה לכל היעודים, כנזכר בפסוק הראשון של פרשתנו.

כך דווקא יש להמשיך ולחנך את ילדי צבאות ה', על ידי הקראת והשמעתם של סיפורי האמונה מן התנ"ך, חז"ל ורבותינו נשיאנו וכדומה!

בדרך זו זוכים אנו ל'תמימים שמפעילים בגאון, בקדושה ובמסירות נפש, את כל 'מפעלי הקיץ' בארצנו הקדושה ובכל רחבי הגלובוס וכך יהפכו הם בקרוב לחילי צבא שלוחי הרבי מתוך בריאות ונחת חסידי! אמן!