מאת: הרב משה אורנשטיין

זה אירע לפני ארבע שנים. זו הייתה חוויה מסעירה לשמוע אבחנה קולעת וחזקה מפיה של אישיות בכירה, גויה, שמנתחת בבהירות מפליאה את צי'אלי של מעלה.

אך בל נקדים את המאוחר.

שנת השבעים להסתלקות כ"ק הרלוי"צ. תשע"ד. במשך שנה תמימה עמדה הישיבה בסימן ר' ליוי'ק. במסגרת מבצע "יגיעה בתורה" תובעני, היה על הבחורים להגות גם בתורת ר' ליויק. מידי שבוע היה יוצא לאור ליקוט מתורתו ואף נערכו על כך מבחנים. בסיום השנה כתבו הבחורים חיבורים, הערות ופלפולים בתורת ר' ליויק. הדברים ראו אור בספר עב כרס (כריכה קשה), כולו בתורת ר' ליוי'ק. הספר קיבל את השם 'אב מלך'.

הפרס הגדול על ההשתתפות במבצע היה השתתפות במסע לקזחסטן, לר' ליוי'ק. בעצם היה זה מסע בעקבות רשימת הרבנית חנה. למדנו יחד את רשימותיה. כאשר קוראים את הזיכרונות ונפגשים עין בעין עם אותם המקומות, זו חוויה והפנמה מסוג אחר לגמרי. ס'איז לייענט'זיך אנדערש. זו הדרך היפה ביותר לכבד את זיכרונותיה ואת רשימותיה.

סימנו את היעדים ויצאנו לדרך.

גולת הכותרת הייתה הטיסה לצ'יאלי, מקום גלותו של ר' ליויק. באוטובוסים וברכבות הייתה הנסיעה עורכת 26 שעות נסיעה, בתנאים לא נוחים בעליל. 26 שעות כל צד, כמובן. ב"ה, בעזרת הר"ר שעיה כהן, הצלחנו לשכור מטוס מיוחד שהטיס אותנו מאלמא אטא לקזיל ארדה, הממוקמת כ-3 שעות נסיעה באטובוס מצ'יאלי.

זו הייתה טיסה ייחודית ובהחלט לא שיגרתית. מהרמקול בקעו קולות של התוועדות וניגוני דביקות. במקום עלוני 'דיוטי פרי', כל נוסע קיבל חוברת שבה היו מרוכזים כל קטעי צי'אלי מתוך פרקי זיכרונותיה של הרבנית

היסטוריונית מאלמא אטא, גויה, נשלחה עם דף משימות לבלות ארבעה ימים בצי'אלי, על מנת לנסות ולהתחקות אחר כל המקומות עליהם מדברת הרבנית ברשימותיה. היא עמדה ב- 85 %מהמשימות. היא הצטרפה גם למסע שלנו וסייעה רבות.

אתקשה לתאר בפניכם את החום הנוראי ששרר שם. "היום יש רק 50 מעלות חום", ניחמו אותנו מקומיים. "מזל שלא באתם אתמול". באמת מזל.. בצ'יאלי לא שמעו על ההמצאה שנקראת מזגן. האוטובוסים הממוזגים שליוו אותנו השאירו אותנו שפויים. ברחנו אליהם אחת לכמה דקות.

הגענו לתחנת הרכבת של צי'אלי. ר' ליויק והרבנית הגיעו לכאן מידי יום. התחנה נשארה כמו שהייתה, ללא שינוי. היה נראה לנו שגם הספסל נותר מאז. חזרנו בכל מקום על תורותיו של ר' ליויק שאולי הגה במקומות אלו ממש. ניגנו יחד בעוז את ניגונו של ר' ליויק, שהיה להמנון המסע.

ניסינו לאתר את הקברים שכרה ר' ליויק במסירות נפש עבור מספר יהודים. אמרנו קדיש והייתה התרגשות גדולה. נכנסנו לבית הרפואה בה הייתה הרבנית מאושפזת. הגענו לבית הספר אליו הגיעה הרבנית לקבל תרגום למברק הרבי. זה באמת לא יאומן, אך כל הבניינים הללו נותרו על מקומם.

הגענו אף למאפייה. אפילו פתח החלון נשאר שם באותו המקום. לכאן הגיעו ר' ליוי'ק והרבנית מידי שלושה ימים ועמדו בתור לקבל לחם. בחישוב מהיר יצא שהם הגיעו למקום כ-500 פעם.. המשכנו למשרדי הנ.ק.וו.ד. ר' ליויק נאלץ להגיע (רגלית, כמובן) למקום, מרחק של ארבעה קילומטר כל צד, מידי עשרה ימים. קשה לקרוא את תיאורה של הרבנית באיזו תשישות היה שב לביתו.

גולת הכותרת היה המקום שבו התגוררו ר' ליויק והרבנית. הבקתות איומות ונוראות. בקתות חימר. חדרים קטנטנים, מחניקים מאד. חום נוראי. ולא פחות נורא; שכנים קאזחיים מגושמים באורח לא אנושי. שקצים ועיזים מסתובבים מתחת לרגליים. גם בהיבט זה לא נשתנה דבר. מה זה 70 שנה עבור הצי'אליים. כאילו רק אתמול..

אבל אני מבקש לחזור לקזיל ארדה. גם שם הסתובבנו לא מעט בעקבות רשימות הרבנית. אך על כך בפעם אחרת. אני מבקש לשים את הפוקוס על הקבלת פנים המיוחדת, אולי אפילו משעשעת.

התברר שהדמיון הקאזחי מפותח מאד. מטוס מלא תיירים בדרכו לקזיל ארדה השוממה, הצית בהם זיק של תקווה. הזיק, כך נראה, התפתח למימדי להבה גדולה.

משלחת של הממשל קידמה את פנינו בשדה התעופה על יד כבש המטוס. צלמי העיתונות המקומית לא הפסיקו לתקתק. ומרגע הנחיתה ועד לרגע ההמראה חזרה, ליווה אותנו רכב משטרתי שהסיט את כל הרכבים לצידי הדרך על מנת לאפשר לנו לעבור. כאשר הגענו לפאתי צי'אלי, המתין לנו ראש העיר עם סגנו וליוו אותנו לאורך כל היום הארוך בצי'אלי.

אם תניח את צי'אלי בסמוך לקזיל ארדה, תקבל קזיל ארדה, ציור של עיר נורמאלית ואפילו מתורבתת. עיר גדולה. כשנחתנו על אדמתה, הובהר לנו שסגנית המושלת תגיע לקבל את פנינו בבניין העירייה. הם יצאו מגדרם לארח אותנו. עיתונאים רבים הגיעו לסקר את המעמד. סגנית המושלת למדה היטב את החומר. ניכר היה שאף קראה את רשימת הרבנית (בתרגום לרוסית, כמובן). היא דיברה בלהט על דמותו של ר' ליויק ועל דמותה של הרבנית, ואף טרחה להתנצל על כל מה שהם עברו על אדמתם. היא עשתה אכן רושם של אישה חכמה.

לאחר האירוע הרשמי הוזמנו, המבוגרים שבינינו, לחדר צדדי, שם ניהלנו שיחה קצרה נוספת עם סגנית המושלת. בידי היה הספר 'אב מלך' הנזכר. יום קודם לכן הביאו התלמידים את הספר לאוהל של ר' ליויק והשאירו אותו שם. זה היה מרגש והחלטתי להביא עותק נוסף לכל המסע. אולי אפגוש את ר' ליוי'ק באחת מסמטותיה האפלות של צי'אלי, תהיה לי הפתעה עבורו..

הראיתי לה את הספר. היא הביעה רצון עז להבין על מה מדובר. הסברתי לה שר' ליויק היה כותב רעיונות תורניים על בדילי סיגריות בצי'אלי. אותם רעיונות גאוניים ראו את אור הדפוס, וכל התלמידים הגו ברעיונות הללו, ובספר הם שואלים, ומתרצים, ומלבנים. הספר הזה, אמרתי לה, מרכז את ההגיגים המובחרים של התלמידים בהגותו של ר' ליויק.

היא ביקשה שאחזור שוב על הדברים. היא תפסה את ראשה בשתי ידיה, קמה ממקומה והחלה ללכת הלוך וחזור בחדר תוך שהיא אומרת לנו את המשפטים המדהימים הבאים, מדברת באיטיות כאילו בוררת את המילים, אך אומרת אותן בלהט ובערה, כאילו חשפה סוד גדול:

"ר' ליויק", היא אמרה, "הורחק עד צי'אלי, ואף לא הורשה להגיע לעיר קזיל ארדה, כדי שלא תהיה לו כל השפעה על אנשים, אפילו לא על אינם יהודים, ותראה איזה פלא; איזו השפעה עמוקה הותירה שהותו בצי'אלי עד עצם היום הזה". היו ניכרים דברי אמת. היא נרעשה מאד.

יכולת ראייה מעמיקה. היא בהחלט הייתה אישה עם פוטנציאל להגיע גבוה יותר מסגנית מושלת קזיל ארדה..

היום התפרסם שוב כתב יד קודשו של הרבי: ".. עלי החוב והזכות גדול להציע ולבקש וכו' – ללמוד בההתועדות מתורתו..". נזכרתי בסגנית המושלת. נזכרתי ושיתפתי.