הרב זלמן וישצקי, באזל

לפני כמה שבועות עצר אותי ברחוב אדם שאיננו יהודי בן כחמישים, להערכתי הוא מוסלמי ממוצא טורקי. האיש הביט בי ושאל בגרמנית עם מבטא: אתה הרב מהבית כנסת החדש שנבנה בבאזל בשנה שעברה? כן, עניתי ומייד שאלתי מניין לך? אתה יודע, היה על זה כיסוי נרחב בטלויזיה ובעתונות של באזל, זכרתי את פניך. רציתי לשאול אם הוא יהודי וכבר הצטערתי שאין לי איתי תפילין, אבל הוא חסך לי ואמר: אני לא יהודי, אני פשוט מאוד התפעלתי מהסיפור של מיסטר רוהר שהגיע ממיאמי כדי להקדיש בית לזכות אנשים שעזרו לו לפני כל כך הרבה שנים, למרות שהם כבר נפטרו.

רגע לפני שנפרדנו, שאל האיש: מה שלום מיסטר רוהר? בצער עניתי שהוא נפטר כבר לפני כמעט שנה. טוב, רק שאלה אחרונה הוא ביקש, מה אני יכול לעשות למענו, למען נשמתו של האיש המיוחד הזה? לא הייתי צריך לחשוב הרבה, זה היה ברור לי. תשמע, אמרתי. מיסטר רוהר כפי שאתה כבר יודע היה פילנטרופ שתרם מכיסו מליוני דולרים לצדקה, אבל מההיכרות הקצרה שלי איתו אני חושב שהיה דבר בסיסי אחד שהוביל והנחה אותו: הוא היה איש איכפתי! היה אכפת לו מה קורה סביבו, נגע לו מה המצב של אדם במדינה אחרת או ביבשת אחרת, היה אכפת לו. מכאן הדרך הייתה קצרה להתערב ולתת מכספו למען המטרה, כי היה אכפת לו!

אם אתה שואל מה לעשות למענו? היה אף אתה אדם איכפתי. פקח את עיניך, הבט סביב ותראה שיש איפה לתת יד, יש מי שצריך עזרה, יש מי שצריך מילה טובה ויש מי שצריך רק חיוך, פשוט תפקח עיניך ותהיה איש איכפתי!

המוסלמי מטורקיה היישיר את מבטו ואמר: כן, עכשיו כשאני חושב על זה, יש אנשים אפילו במשפחה שלי שאני יכול להיות יותר איכפתי כלפיהם.

חברים, יום רביעי י"ז באב ציינה משפחת רוהר את היארצייט הראשון לפטירת אבי משפחתם, ר' שמואל בן ר' יהושע אליהו ז"ל. אבל לא רק משפחת רוהר ציינה את היארצייט הזה, יהודים ברחבי העולם ציינו את היום הזה, כיון שאדם איכפתי זוכה בסופו של דבר לכך שלאנשים אחרים גם יהיה אכפת ממנו.

זו הפעם הראשונה מאז החילותי לכתוב את המכתב השבועי שלי שאני פונה אל הקוראים בבקשה, בקשה אישית: מגיע לו לסמי רוהר שנעשה משהו לזכרו, לזכותו ולעילוי נשמתו. אם הכרת אותו או לא, אני משוכנע שעל רובכם הוא השפיע, יתכן אף בלי ששמתם לב. כי אם נכנסתם לאיזשהו בית חב"ד בעולם, מן הסתם נהנתם מדברים שהוא יסד באותו בית חב"ד. אם לא מהבניין אז מהשתתפות בפעילות, ואם לא בפעילות אז לפחות הסידור שאחזתם בידכם היה קשור איכשהוא לתרומה שלו, כי היה איכפת לו.

הבקשה היא: הבה ונלמד ממנו, נפקח את עינינו ונביט סביב, אני משוכנע שבמבט איכפתי נוכל לזהות מישהו או משהו שאנו יכולים להיות לו לעזר.

הנה עוד דוגמא להיותו ״איש איכפתי״ משהו שסיפר לי בנו, ג'ורג' רוהר שיחי'. בתקופה האחרונה היה לאבא קשה להגיע בשבת לבית הכנסת והוא היה מתפלל בבית. לפני מוסף, בקטע של ה'מי שברך' בו אנו מברכים את 'כל העוסקים בצרכי ציבור', היה אבא עובר מהסידור לניירת שהייתה על ידו - היו אלו דוחות דו שנתיים שקיבל מ'השלוחים', אותם רבני חב"ד שפזורים בכל מיני מקומות בעולם שסמי רוהר היה שותף בכיר בעבודתם בכך שהיקל עליהם את העול הכלכלי של פעילותם, כל שליח שכזה השתדל לשלוח לסמי רוהר פעמיים בשנה דו"ח מהפעילות, כך יצא שבכל שבוע פלט מכשיר הפקס שלו לא מעט דוחות של שלוחים ממקומות שונים – ניירת זו הייתה על השולחן, ואבא היה עובר על שמות השלוחים ובני משפחותיהם ומבקש עבורם מהקב"ה "שישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם". היה אכפת לו!

אסיים באיחול הקבוע שלו ׳מיט געזונט און מנוחה׳.

ליום היארצייט של האיש היקר הזה.