מישאל אלמעלם


מהו שינוי ומהו מעבר? מה משמעותם בחיינו? ואיך הם משפיעים עלינו?

שינוי: מתייחס לצד החיצוני באירוע שעברנו, אפשר אפילו להגדירו כטכני.

לדוגמא: שינוי במצב המשפחתי, במקום עבודה, במקום לימודים, מקום מגורים ועוד.

מעבר: לעומת זאת מתייחס לרובד הפנימי של האירוע, כלומר: מפנה בנפש, על ידי גילוי ה-'אני' שבנפש עיצובו והגדרתו מחדש .

לשם כך אנו נדרשים להסכמה פנימית, ולהסכמה למעבר דרושה הכנה נפשית מתאימה.


א.      שינויים:

הסיבה שאנו חוששים משינויים הנה בשל התזוזה והטלטלה הנפשית הבאה בעקבותיה, גם אם מדובר על שינוי חיובי.

שינוי דורש מחויבות עצמית ל: הכרה במקום החדש, בזמן החדש, בסיטואציה החדשה (עולם, שנה, נפש) וההשלכות הבאות בעקבות שינוי זה.

שינוי הנעשה מעמדה נפשית בריאה ויציבה וכחלק משינוי בחיים ממקום למקום (עולם), מזמן אחד לזמן חדש (שנה), מסיטואציה זו לאחרת (נפש) ובנוסף נעשתה הכנה מתאימה הוא בדרך כלל יעבור בשלום.

אמנם כאשר שינוי נעשה מעמדה נפשית לא בטוחה ומעורערת וללא הכנה מותאמת השינוי עשוי להוביל לתקיעות, לקיבעון ולראקציה לשלב פרימיטיבי בחיים.

דוגמאות לשינוי  מ:

גן חובה לבית הספר

 ילד שהוריו אפשרו לו  מרחב התפתחות עצמאי יהנה מהשינוי, יחווה חוויה מיטיבה ויחוש אני כבר ילד גדול יותר.

לעומת ילד שהקשר ההורי אתו הנו סימביוטי (תלותי רגשי), יתקשה בשינוי לכיתה א'.


יסודי - לישיבה/ תיכון -  

מתבגר/ת החווה את האחריות שבגיבוש הזהות בגיל ההתבגרות כיציאה מספרציה לאינדיבידואציה (מתלות לעצמאות) ושעבר בצורה מיטיבה את שלבי החינוך לעצמאות, רואה בה הזדמנות לאחריות אישית ובין אישית ומודע לאחריות שבמעבר לגיל המצוות, יטול יוזמה ואחריות ויצלח את האתגר שבשינוי בגיל זה, הדבר יבא לידי ביטוי באחריות הן כלפי עצמו והן כלפי אחרים.

לעומת מתבגר/ת שגדל ללא אתגרי עצמאות אישיים ובין אישיים, חרד מהאחריות שבגיל ההתבגרות, הוא יעדיף להישאר מאחור כלומר ילד ביסודי ויתקשה לממש את אחריותו כלפי השינוי והתמורות החלות בגיל ההתבגרות.


ישיבה קטנה - לגדולה:

מהווה את הדרך ליציאה לעצמאות: מסמכות 'כופה' לסמכות מאפשרת. 

נער מתבגר שגדל וחווה ניסיון במשימות בהם אתגרו אותו, האמינו בו וסמכו עליו "בעיניים עצומות" יהנה מהאתגר שבהעצמת והאצלת סמכות מה שבא לידי ביטוי בעיקר במרחב הלימודי, יתאמץ להגיע לעצמאות זו ולהשיגה בכל מחיר ובכך להוכיח בעיקר לעצמו שהוא אכן ראוי לאמון והאצלת סמכות.

לעומת נער החש חרדה מאמון והאצלת סמכות, יתקשה ליהנות מהאתגר הלימודי העובר אליו, ויתקשה להכיל את השינוי שמזמין סמכות מאפשרת, מה שיזמין את השאלה מבחינתו- האם אני מתאים לזה בכלל?


תיכון – לסמינר -                                                                                                                                                                            
בת סמינר שיציבות נפשית היוותה חלק אינטגרלי מחייה, רואה בהתנסות המעשית (סטאז') את המימוש העצמי ותעשה ככל שביכולתה חרף כל הקשיים העומדים בדרכה.

לעומתה בת סמינר שתנודות וטלטלות בחיים היו חלק מהתפתחותה, חווה את ההתנסות המעשית (סטאז') כמאיימת, התחושה העוברת בה היא: "איך אוכל לעמוד מול כיתה? ממש לא מתאים לי עכשיו, אולי אחפש משהו אחר לחיים?".


מרווקות – לנישואין - 

בחור/ה שחופש הנו בתוך מסגרת חיים ואחריות אישית ובין אישית יחוו את ברית הנישואין כשיא הפסגה של חייהם הקמת תא משפחתי עצמאי ומימוש היעוד בחייהם.

לעומת בחור/ה המגיעים לחיי הנישואין מתוך תחושת ריקנות וחווים את ההזדמנות להקמת תא משפחתי ככזה השולל מהם את עצמאותם ואת חיי "החופש", יתקשו להקים או להחזיק מעמד בחי הנישואין, הטיעון שיעלה מהם יהיה בנוסח "אני בן אדם שאוהב לבחור לבד, להחליט לבד, לחיות לבד".

פערים אלו בשינויים מעידים כאמור על מצב האדם החווה את השינוי בהתאם למצבו במקום בזמן ובנפש ובהכנה שנעשתה לפני, או שלא.


ב.      מעברים:

כאמור מעבר בניגוד לשינוי הנו הרובד הפנימי שבאירוע. בכדי להבין מהותו של מעבר מהו? איך הוא נעשה וכיצד הוא משפיע עלינו? נצטרך להתבונן בחוויה העוברת על סוגי בני אדם שונים החווים מעבר בחיים וממנה נוכל להבין את כוחו של מעבר בחיים. 

החוויה בעולם של האדם היציב, העצמאי, הבטוח והשלו, לעומת האדם המעורער, התלותי, החרד והמבוהל:

כשבאים לדבר על מצבים בנפש ראשית יש לברר מהו הדבר ומה משמעות הדבר עליו אנו דנים. לאחר מכן נצטרך להבין מה הצורך העומד מאחורי הדבר אותו אנו מעוניינים לברר.

אז כשניגשים לברר מה משמעותו של מעבר בחיינו, אנו נצטרך להבין מה הצורך העומד מאחורי מעבר זה?

כלומר: השינויים בחיינו הם לכאורה הכרחיים, מתבקשים, או חלק בלתי נפרד מחיינו, אנו נסביר אותם בנסיבות או בהקשרים הרלוונטיים.

אך מה יקרה כאשר מדובר במעבר יזום? האם גם אז נחפש הסברים למצב?

כאן נזדקק לשאלה מה והצורך העומד מאחורי מעבר זה?

משום שרק כאשר נבין את הצורך במעבר נוכל לבחור האם הוא נכון ומתאים לנו.

כשמדברים על בן אדם יציב, עצמאי, בטוח, שלו - בדרך כלל המעבר יספר על צורך בחיפוש אחר פניות נפשית המובילה למימוש עצמי.

מדובר על בן אדם דינמי התר אחר מלאות נפשית אישית ותוך אישית, על מנת להגיע למלאות בן אישית, מה שמוביל אותו לחיפוש מתמיד אחר המרחב הטוב ביותר עבורו , בהתאם למצבו במקום בו הוא נמצא כאן ועכשיו (עולם), בזמן אתו הוא מתמודד כאן ועכשיו (שנה), במצב הנפשי בו הוא נתון כאן ועכשיו (נפש) כל זאת בכדי להיות פנוי נפשית למימוש עצמי.

לעומת זאת: כאשר מדובר בבן אדם המעורער, התלותי החרד והמבוהל – נגלה שהצורך העומד מאחורי המעבר עוסק בהתמודדויות השונות שלו במרחבי החיים והנפש ובניסיון להתמודד איתם.  מה שאומר שהקשיים האובייקטיביים העומדים מאחורי המעבר, מספרים לנו שהמעבר נעשה מתוך מצוקה ולא מתוך צורך אמיתי ומוכנות נפשית למעבר!

רק כאשר האדם יבחר לברר היטב, מה הצורך העומד מאחורי המעבר בו בחר, או אז הוא יוכל לחפש מענה לצורך הנפשי הזועק למעבר ולא מתוך בריחה ממצוקה, אלא מתוך הבנה שמעבר זה הכרחי בחייו או עדיין לא.

במילים אחרות: המעבר ייעשה מתוך עמדת מוצא העונה על הצורך במעבר ולא על הצורך לברוח אל השינוי וליצור תחושת אשליה שאני במעבר!

כאן בעצם טמון כוחו של מעבר בחיים. היכולת להבין שמעבר מציב אותי בעמדה אחרת לגמרי מהעמדה בה הייתי נתון לפני המעבר, ולא רק זאת אלא מגלה, מעצב ומגדיר אותי מחדש, מזמינה אותנו להתבונן על עצמנו, בניסיון לברר ולהבין מי אנחנו? ומה מגדיר אותנו?

המעבר מפגיש אותנו עם מי שאנחנו עם מה שאנחנו באמת, כך שגם בן אדם הניצב בעמדה שהמצוקה הנפשית היא זו שגרמה לו לברוח אל השינוי ויצרה אצלו תחושת אשליה שהוא עשה מעבר בחייו, יגלה בסופו של דבר שהוא רחוק מהמעבר אליו ייחל. המציאות תפגיש אותו עם עצמו ועם קשייו ותגרום לו להרהר במצבו האובייקטיבי, לבחון אותו מחדש ובסופו של תהליך אולי גם לקבל החלטה לעשות מעבר פנימי ואמיתי עם עצמו. 

העמדה לשינוי והצלחה בשינוי הנה המעבר הפנימי בנפש.

וויליאם ברידג'ס הפליא להגדיר זאת: "מעבר הנו תהליך שמתחיל עם שינוי ומסתיים עם התחלה" (ברידג'ס 2006)

*

ביבליוגרפיה: 
א, אריקסון (1986) "ילדות וחברה". ספרית פועלים, בני-ברק.

ב, וויליאם. (2006) "מעברים והתחלות חדשות". הוצאת מטר, בני-ברק.

________

כותב השורות ר' מישאל אלמעלם, פסיכותרפיסט מוסמך וחבר באגודה הישראלית הרב תחומית לפסיכותרפיה, מדריך מטפלים מוסמך, אחראי על מערך הנשירה בצפון ירושלים חט"ב וחט"ע מטעם עיריית ירושלים, מנהל מכון להדרכת הורים ולטיפול בנוער בסיכון בירושלים, פסיכותרפיסט לטיפול בנוער עובר חוק למניעת פגיעות בהוסטל בירושלים, ומוסמך בטיפול בפוסט טראומה, בהתמכרויות, בייעוץ החינוכי ובחינוך המיוחד