זלמן רודרמן

הטור שנתפרסם כאן בשבוע שעבר, עורר הדים נרחבים. אלפים קראו אותו פה ורבים נוספים נחשפו אליו במסגרות תקשורתיות אחרות בהן צוטט. תדפיסים שלו נתלו בכמה בתי כנסת או הועברו מיד ליד. רבנים, ראשי ישיבות, משפיעים ועמך ישראל הגיבו עליו בדרכים שונות. כמה עשרות מהם פנו ישירות אליי – פנים אל פנים, בטלפון, בדוא"ל או בהודעות סמס (ווצאפ אין בטלפון המקשים שברשותי).

הסיבה לתהודה הרבה של הדברים היא לא החידוש שבהם. בדיוק להפך, דווקא משום שלא היה בהם כל חידוש. משום שהכול מודעים זה מכבר לתחלואי הסמארטפונים (טוב, הבנתי כבר שאייפון הוא רק סוג מסויים של מכשיר בעוד השם הכולל הוא סמארטפון...). אנשים מכל קשת הסגנונות, הדעות והרמות החסידיות חוזים במו עיניהם מה המכשיר הזה מעולל להם, לנשותיהם, לבניהם, לבנותיהם, לחתניהם ולכלותיהם. וכולם תמימי דעים ש"ככה זה לא יכול להימשך!".

התחושה אפוא הייתה שהדברים נופלים על אוזניים קשובות ועל לבבות פתוחים, ושבסך הכול הם ביטאו מחשבות ותחושות של (כמעט) כולם. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא התגובות מהשטח, המעידות על הרבה מאוד גברים ונשים שכבר הודיעו על החלטתם להכניס שינויים בהרגלי השימוש שלהם בטלפונים הניידים לסוגיהם.

בעקבות הנ"ל התנקזו אליי בשבוע החולף, שלא בטובתי, הרבה מאוד סיפורים ועדויות. ומחובתי לומר בצער, כי לאור הדברים שנשמעו, הטור הקודם היה עדין מדיי והוא עשה חסד עם המצב. כי המידע שהצטבר על התהומות שאליהם התדרדרו ממיטב בננו ובנותינו הצעירים, ועל הנזק העצום שנגרם ללא מעט זוגות נשואים – מסמר שיער.

לא, אין בכוונתי להפוך מעתה מזוהה אישית עם המלחמה בטכנולוגיה המסוכנת הזו. לא קוראים לי מוטקה בלוי ולא בחרתי לשמש זרוע חב"דית של 'משמרת הקודש והחינוך'. הטיפול בתחום זה (כבתחומים ציבוריים אחרים) נתון לסמכות בית דין רבני חב"ד. אך בגלל העובדה שהדברים נכתבו ושימשו פה לזעקת הנשמה של רבים כל כך, נוצרה ציפייה שתהיה גם התייחסות לצד החיובי. "אז מה בפועל צריך לעשות", שאלו אנשים. "הטור הסביר יפה מה לא ואנחנו מסכימים עם תוכנו, אבל כעת צריך לכתוב מה כן". והם צודקים.

לאור זאת אבקש לשקלל את אין ספור התגובות וההצעות שנתקבלו כאן באתר, בצד אלה שקיבלתי ישירות, חלקן כאמור מאנשי חינוך בני סמכא. ברשותכם אציגן לפניכם מן הכבד אל הקל (או מן הלכתחילה אל הבדיעבד):

1) ההמלצה הראשונה במעלה היא להיפטר לגמרי ממכשירי הסמארטפון למיניהם. לחזור אל הטלפון (הנייד) הישן והטוב, המשמש לתפקיד המקורי שלו: דיבור (ולכל היותר גם הסתמסות) בין אנשים. ותתפלאו, אבל כמה אנשים 'התוודו' באוזניי שאין להם כלל מכשיר נייד. וראו זה פלא, הם חיים ונושמים ומתפקדים.

2) מי שבכל זאת חייב להחזיק ברשותו סמארטפון, לצורכי עבודה או לצרכים התנהלותיים חשובים אחרים, חייב לעשות לו סינון של רבני חב"ד (או של אחת מחברות הסינון האחרות הפועלות בשוק).

3) גם מי שחייב סמארטפון והתקין לו סינון (על אחת כמה וכמה מי שמסיבות אלו ואחרות לא התקין לו סינון) יגביל את השימוש בו, למידת המתחייב בלבד. וההגבלה תהיה – בזמן ובמקום. כלומר, לא יחזיק אותו בכיסו כל שעות היום ולא ילך איתו לכל מקום, אלא ישאיר אותו במשרדו או במגירת חדרו הפרטי. יתייחס אליו כאל מחשב נייח. עובדה זו תבלום את ההתמכרות למכשיר ותייצר אווירה כללית רגועה וראויה יותר. אווירה שבין השאר תמנע מחזות מבישים של אברכים השקועים בסמארטפוניהם – במהלך התפילות בבית הכנסת, במסיבת החומש של הילד בחיידר או בחתונות ובר מצוות של בני משפחה וחברים.

4) הצד השני של המטבע בסעיף הקודם הוא, החזקת טלפון מקשים פשוט – נוסף על הסמארטפון (המסונן שבמשרד או בבית) – אשר ישמש לנו כלי תקשורת בכל מקום ובכל שעה. בעבר היו שלגלגו על כל אותם "חרדים צבועים" שיש להם שני מכשירים. אבל במחשבה מעמיקה יותר, יש בכך הגיון מעשי רב: סמארטפון לשימוש מוגבל ומבוקר וטלפון פשוט לשיחות שוטפות ולהתנהלות במקומות שבהם יש חשש לחילול ה' ולפגיעה חינוכית בדור הצעיר.

5) בכל מקרה: מוכרחים להוציא את הסמארטפונים אל מחוץ לתחומי בתי הכנסת ובתי המדרש. נאמר זאת במילים חדות יותר: כשם שלא יעלה על דעתנו להוציא את הסמארטפון מכיסנו בכל בית כנסת בירושלים או בני ברק, ביודענו לאיזו תגובה חריפה אנו צפויים (ולכן מראש נתבייש לעשות זאת), כך צריך להיות יחסנו למכשירים אלו בבתי התפילה והלימוד בקהילותינו.

6) סעיף חשוב, אולי החשוב ביותר: אין שום היתר כלל וכלל לבחורים לפני החתונה להחזיק ברשותם סמארטפונים. זה לא נצרך, אין בו מיליגרם של הצדקה, ולעומת זאת יש בו טונות של סכנות מוכחות. חובה להבהיר לבחורינו הטובים וכאן תבוא פנייה ישירה אליהם: בחור המחזיק סמארטפון (וכנ"ל טאבלט) איננו בחור חסידי, נקודה. ואל תספרו לנו סיפורים על שיעורים של ר' יואל, על התוועדויות של הרבי ועל ניגונים חסידיים. לילה אחד של שיטוט באתרים אסורים מוריד לטמיון אלף התוועדויות של הרבי.

7) לגבי בנות לפני חתונה. גם כאן ההמלצה הגורפת היא להימנע כליל מהחזקת סמארטפונים. אין לכך הצדקה אמיתית (ומכאן גם תצא הקריאה להנהלות הסמינרים: אנא מצאו דרכים חלופיות להעברת מידע שוטף לתלמידותיכם ואל תאלצו אותן להחזיק סמארטפונים). כך או כך, אין לבנות לפני חתונה כל היתר להחזיק מכשיר שאין לו סינון. וחשוב ביותר (!) שמדבקה המעידה על קיומו של סינון לטלפון תופיע בצורה בולטת על גב המכשיר.

8) הערה-המלצה שאפשר אולי להתווכח איתה, אך רבים מאוד (ואני הקטן בתוכם) מסכימים איתה. אצטט אותה מילה במילה כפי שקיבלתיה במייל מאחד המשפיעים בישיבות חב"ד: "להשתדל מאוד להפריד בין הסמארטפון השלילי לבין ענייני קודש. כלומר, להשתדל ביותר ללמוד את החת"ת והרמב"ם ולהתפלל וכו' שלא מתוך הסמארטפון. לכאורה זה לא מאוד קשה, כי יש היום 'דבר מלכות' וכו'. כך נתרגל לשלילת הלגיטימציה הניתנת כביכול לסמארטפון, ולצמצום השימוש בו אך ורק לענייני חול וכו' המוכרחים (לפי דעתנו...)".

אחתום בפנייה נרגשת שנתקבלה מרבים, והפנייה הזאת היא אל כבוד חברי בית דין רבני חב"ד שליט"א:

הרבי העניק לכם הרבה מאוד כוח וסמכות. חסידי חב"ד מכבדים אתכם ומחשיבים את מוצא פיכם. אנא השתמשו בזה. אנא עשו סדר בתחום הכאוב והבעייתי הנדון. ארגנו כנסי הסברה לאנ"ש. הפעילו אנשי מקצוע במוסדות החינוך. קיימו פעילות הסברה בישיבות הקטנות והגדולות וגם בתיכונים ובסמינרים. עסקו בזה ואל תרפו!

אם וכאשר בעז"ה נצליח לחזור (בתחום הזה) אל דרך המלך, הדבר ימנע מהרבה מאוד יחידים ומשפחות חורבן רוחני וגשמי. והוא ירומם את חב"ד למקום שבו היא אמורה להיות, למה שהיא באמת: משפיעה ולא מושפעת, נושאת בגאון את דגל תורת החסידות, סמל ליראת שמים פנימית.