בנימוקים לזכיית הרב ישראל מאיר לאו נכתב: "הרב הוא דמות מרכזית ומוערכת בחברה הישראלית ובעולם, ואישיותו משמשת דוגמה לקירוב לבבות בין דתיים לחילוניים, בין יהדות ישראל ליהדות התפוצות ובין דתות שונות. מאפיינים חשובים באישיותו ובהתנהגותו הם פתיחות, סובלנות ומתינות. השנה כאשר אנו מציינים 60 שנה לשואת יהודי אירופה מסמל הרב לאו, צעיר ניצולי מחנה הריכוז בוכנוואלד, שעלה לארץ עם אחיו, את כוחות ההשרדות של העם היהודי ואת המעבר משואה לתקומה.

הרב לאו מתנדב לפעילויות ציבוריות שונות למען יהודי ברית המועצות, במועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים, במועצה לארץ ישראל יפה ועוד. הרב לאו הוא מרצה מחונן והוא מייצג במשימות הסברה שונות את מדינת ישראל בעולם. בצד כל אלה לא עזב הרב לאו את הלימוד והכתיבה והוא פרסם ספרים רבים ביניהם 'יהדות הלכה למעשה' שתורגם גם ללשונות אחרות, שלושה כרכים של הספר 'יחל ישראל' ולאחרונה ששה כרכים על פרקי אבות".

הרב לאו נולד בשנת 1937. בן 8 שנים היה בהגיעו ארצה, יתום מאב ואם, צעיר הניצולים ממחנה הריכוז בוכנוואלד, ששרד את מאורעות מלחמת העולם השניה, את חורבן יהדות אירופה, וביחד עם אחיו עלה לארץ ישראל והמשיך שושלת רבנים עתיקה.

הוא נולד בפיוטרקוב שבפולין לאביו, רב העיר. בארץ גדל בבית דודו הרב מרדכי פוגלמן, רב העיירה קריית מוצקין. למד בישיבות קול תורה כפר חסידים ופוניבז', אצל גדולי הרבנים, והוסמך על ידם לרבנות. לאחר נישואיו עם חיה-איטה, ביתו של הרב יצחק ידידיה פרנקל, שנודע כרב השכונות – לימים רב העיר תל אביב, עבר לגור בתל-אביב.

הרב לאו החל ללמד תורה, תנ"ך ותושב"ע בבתי הספר התיכוניים הכלליים "ברנר" ו"אחד העם" בפתח תקוה. הוא חינך בתיכון הדתי "צייטלין" בתל אביב, ונבחר לכהן כרב קהילת "תפארת צבי" בעיר. הרב לאו התנדב במשך השנים לפעילויות ציבוריות שונות, וכחבר המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות, ביתו הפך לאחת הכתובות הראשונות אליה מגיעים אסירי ציון, שזוכים לעלות ארצה, כתחנה ראשונה.

כסמכות תורנית התבקש הרב לכהן בוועדת הלסינקי, ועדה המאפשרת השתלות להצלת חיים וניסויים רפואיים, המאשרת הפריות חוץ-גופיות שהביאו מזור ומרפא למשפחות רבות.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים התנדב הרב לאו לעזור לצוות הרפואי בבית החולים "איכילוב" בתל אביב. באותן שנים הגיש הרב לאו בצהרי יום שישי את תוכנית הטלוויזיה "שלום לבוא שבת", בה סופר סיפור פרשת השבוע.

בשנת תשל"ט נבחר הרב לאו לרבה הראשי של העיר נתניה. בתשמ"ג נבחר הרב כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. כחבר המועצה כיהן הרב בוועדה שקבעה כללים ואפשרה השתלות לב וכבד, לראשונה. בתשמ"ח נבחר הרב לכהן כרב הראשי וראב"ד תל-אביב יפו. בשנת תשנ"ג נבחר הרב לאו לכהן כרב הראשי לישראל וכנשיא בין הדין הרבני הגדול.