מערכת COL | יום י"ב תמוז ה׳תשע״ח 25.06.2018

איך נהייתי לחסיד • בצלאל שיף

זה היה גן עדן, ממש גן עדן. פשוט לשבת ולשוחח עם ר' חיים זלמן בכל נושא שהוא – כמה חכמה, איזה עניינים עמוקים! מניין תלמיד חכם גדול זה היה לוקח סובלנות ואהבה לשוחח כמו שווה עם שווה איתי, עול בימים, לענות לשאלות שלי! הודות למשפחת קוזלינר הלכתי בדרך של חסיד של הרבי" • לרגל חג הגאולה י"ב תמוז, משתף ר' בצלאל שיף בזכרונות ילדות מסמרקנד ואיך 'נהיה לחסיד' • וגם: הנגטיב עם צילום הרבי הריי"ץ, שמסר ואמר: "בשביל אנ"ש" • לקריאה
איך נהייתי לחסיד • בצלאל שיף

בצלאל שיף

הבית שלנו בסמרקנד היה גדול מאוד, עם חצר גדולה. הבית עמד במרכז העיר, אבל בסימטה, לפי הכתובת רח' ווזרוז'דניה, סימטת ברבטני מס' 20. בבניין מס' 10 גרה משפחת לרנר, ומולם גר דוד שלי בצלאל חודוס.

הבית תמיד היה פתוח ליהודי סמרקנד. הם היו באים לסבא שלי רחמיאל חודוס, לאבא שלי, והעיקר ילדים היו באים לאחים שלי אריה לייב וגרשון בער ולאחותי דבורה. הם היו כמעט בני גיל אחד ומאוד אהבו נוער. בבית שלנו הסתתרו אנשים שאותם חיפשה משטרה, כמו ר' משה גולדיס, קרוב משפחה שלנו הדוד בוריה שיין. תקופה מסויימת גרו אצלנו לייזר ננס ואישתו רוזה. בבית למדו תורה, חגגו חגים, אירועים שונים – חתונות, בריתות. תמיד ידענו כל החדשות של הקהילה היהודית, חדשות טובות ורעות.

מוקדם בבוקר הייתי חייב לרוץ לחליבת פרה (חלב ישראל), אח"כ להביא לחם (פת ישראל), לעתים קרובות היו מתפללים אצלנו בבית, אח"כ לבית בספר, אחרי בית הספר – ללמוד תורה.

בבוקר אימא הייתה מעמידה במטבח שני סירים: בסיר אחד מים רותחים, בשני – מרק. תה מתוק וחזק עם פיתה חמה היה מאוד אהוב, ומרק היה עבור אימא מאכל מאוד חשוב. תמיד אפשר היה להוסיף מים רותחים וירקות למרק ולהאכיל את כל האורחים.

בשנת 1961 אחי אריה לייב התחתן ועבר למוסקווה. גרשון בער גם כן התחתן וקנה לו בית. אחותי התחתנה ועברה לטשקנט. אבא נפטר וחודש לאחר מכן נפטר הסבא רחמיאל. הבית התרוקן. אני עברתי לטשקנט. צריך היה לרכוש מקצוע. עברתי מבחני כניסה קשים והתקבלתי לפקולטה למשפטים של אוניברסיטת טשקנט. בחרתי במקצוע כזה כדי להיות עצמאי ולא להיות תלוי באיש (עורך דין).

הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר. גרתי אצל דודה שלי ביילה ור' מענדל גורליק. הם קיבלו אותי טוב מאוד. גם עבדתי בבית חרושת באגף של שלום בער גורליק. באותו מקום – מתנה מן השמיים – עבד גם ר' יצחק זילבר. אני, אלעזר גורליק ור' יצחק זילבר עבדנו בחדר אחד, בהפסקה רצנו לבית של משפחה גורליק ושם למדנו בעיון עם ר' יצחק זילבר.

אבל הייתי מאוד לא מרוצה מהלימודים באוניברסיטה. למדתי בפקולטה הומניטרית, ולכן בשנתיים הראשונות המון זמן הוקדש ללימוד מרקסיזם-לניניזם. זה היה מאוד מרגיז ולקח המון זמן.

וכך בשנה השנייה של הלימודים עזבתי הכל, קרעתי את מסמכי הסטודנט שלי וחזרתי לסמרקנד. באתי לר' חיים זלמן קוזלינר ואמרתי לו שהגעתי אליו כדי לגור אצלו. ר' חיים זלמן היה חסיד חכם, בעל נפש רחבה. הוא קרא לאישתו דודה ציפה. הם העמידו בחצר מיטה מתקפלת ושלחו אותי לישון.




למעלה: משמאל, ר' חיים זלמן קוזלינר, ר' פייביש גנקין, ר' אריה לביוב. למטה: כותב השורות בצלאל שיף (בין ר' יעקב ברושנסקי, ור' גולדמן)

כנראה שבזמן שישנתי הם טילפנו לאחי. בבוקר בשעה חמש וחצי ר' חיים זלמן העיר אותי, והתיישבנו לשעתיים ללמוד. אח"כ הייתי רץ לבגישמל לר' יעקב בורושנסקי, קופץ למקווה, רץ חזרה. אנחנו התפללנו, אח"כ דודה ציפה הכינה ארוחת בוקר, אחר כך שעור גמרא. בצהריים הייתי ישן שעה קלה, אח"כ ארוחת צהריים ועוד פעם שעור, וכך עד הערב.

זה היה גן עדן

זה היה גן עדן, ממש גן עדן. פשוט לשבת ולשוחח עם ר' חיים זלמן בכל נושא שהוא – כמה חכמה, איזה עניינים עמוקים! מניין תלמיד חכם גדול זה היה לוקח סובלנות ואהבה לשוחח כמו שווה עם שווה איתי, עול בימים, לענות לשאלות שלי! ומניין לקחה כוחות דודה ציפה לדאוג לי, להאכיל, להחליף סדינים, לכבס! תודה רבה להם! הודות למשפחת קוזלינר הלכתי בדרך של חסיד של הרבי.


ריקודים בהתוועדות בסמרקנד: במרכז, בחולצה הלבנה: הנער בצלאל שיף (כיום, כותב השורות)

הזמן רץ והיה צריך לחשוב על עתידי. ר' זלמן קרא לי והסביר שלעזוב הכל סתם כך – זה לא נכון. אני יתום וחייב לסדר את חיי. הסכמנו שאני אסע להדיץ' לקברו של האדמו"ר הזקן. (אני פעם סיפרתי ששנה לפני זה יעקב הולנד שכנע אותי לנסוע לאומן.

הנגטיב עם צילום הרבי הריי"ץ. "בשביל אנ"ש"

אני זוכר שהגיעו לשם פחות מעשרה אנשים והיינו צריכים לשכנע יהודים מקומיים להצטרף למניין. הציון נמצא בגינת הירק של איזו אישה נוכרית. נכנסנו למספר דקות, תקענו בשופר והלכנו.

כשנפרדנו ר' חיים זלמן נתן לי צילום של רבי הריי"ץ. אחר כך נודע לי שהרבי הריי"ץ הצטלם בשביל דרכון לפני שעזב את רוסיה ואת הנגטיב נתן לר' חיים זלמן ואמר לו: "בשביל אנ"ש". ולכן אני גאה מאוד שר' חיים זלמן שייך אותי לאנ"ש.




הרבי הריי"ץ הצטלם בשביל דרכון לפני שעזב את רוסיה ואת הנגטיב נתן לר' חיים זלמן ואמר לו: "בשביל אנ"ש". התמונה המקורית שקיבל ר' בצלאל

להדיץ' טסתי דרך מוסקווה. בתקופת שנה זה משפחות החסידים היו עוברות לגור למעונית קיץ. שם גרו נשים וילדים והגברים היו מגיעים לשבת. היו שוכרים את מעונות הקיץ קרוב אחד לשני, והחסידים היו עורכים פארברענגענים הרבה יותר גדולים מאשר בעיר.

ר' אברהם קוגן נתן לי כסף כדי שאארגן י"ב תמוז. כאשר הגעתי לבית הכנסת דיווחתי שמצאתי הכל מלבד בשר. למחרת היום ר' געצ'ה וילנסקי קרא לי הצידה והוציא מהכיס פולקע של עוף שהייתה עטופה בעיתון. לא הספקתי להגיד מילה, כאשר ר' געצ'ה אמר: "שמע, מפולקע אחת אפשר לעשות סיר גדול עם תפוחי אדמה ובשרי".

חג שמח! לחיים!

בצלאל שיף
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.