חני ירס, יהוד

בעקבות הטור החשוב של הרב זלמן רודרמן עלה בי צורך להגיב בטור משלי.
מצטרפת לכל הנאמר בנוגע לזעקה המרה על התוצאות ההרסנית שהביא הסמרטפונים לחיינו.
אכן הסמרטפון מרוקן ומשחית, כלי משחית, מייצר רעות וחוליים ופוגע קשה בדור הצעיר.

רוצה להוסיף פן נוסף ובהקדים הידע שלי על ממצאי השטח;
הרבה יותר מחצי הנוער שלנו מחזיק בסמרטפונים או חשוף אליהם דרך הוריהם וחבריהם.
צריך להבין שעיקר משאבי המלחמה שלהם נתונים למלחמה עם הוריהם והממסד אליו הם שייכים
ולא נשאר להם פניות בנפש לגייס את כל האנרגיות שלהם להילחם עם ההרס אותם הם חווים בעצמם.

אם היו נותנים לנוער ולמחזיקי הסמרטפונים לכתוב על הנזקים ועל האמביוולנטיות בנוגע לאחזקה שלהם, הם היו כותבים חריף יותר, קשה יותר וממקום של בעלי נסיון רב יותר מאשר כותב הפוסט.

אך הם לא כותבים כי הם עסוקים בלהתגונן מפני השדר העולה מדמויות הסמכות והמבוגרים האחראיים סביבם.
השדר הוא: תזרקו.
והם לא יזרקו.

המסר כנראה הגיע ויגיע לאותם אלה שנמצאים על תפר הניתוק בינם לבין עולם המתמודדים (נוער ומבוגרים) ועוזר לשמר את הפערים, להעמיק אותם ולא להנגיש עזרה קריטית ומשמעותית עבור המתמודדים.
הפוסט הנכתב חשוב ומשמעותי כי הוא מעלה לדיון תכנים חשובים סביב ההרסנות וההתמכרות ההרסנית והמחירים הרוחניים והנפשיים שהוא גובה מאתנו ומעודד העלאת מחשבות על שינוי ויצירת דרכי שינוי.

ואם יש מישהו אחד שבעקבות הפוסט ייצור שינוי בעצמו, היה שווה כל ההדים והגלים שנוצרו.
הפוסט הנוכחי בא להרחיב את התמונה ולבקש מאבות ואימהות, ממחנכים והנהלות רוחניות, מרבנים ומשפיעים, לראות ולהבין את הנער והנערה שלהם קצת יותר.
אנא! הקדישו מאמצים בהקניית עזרה ודרכי התמודדות בסמארטפונים.
לא לתת לגיטימציה או לשחרר לחופשי את הנאבקים להיכנע למצב, אלא לפקוח עיניים ולראות שהמצב קיים ובמקביל למלחמות נגד, לעזור למי שכבר שם!

בפוסט הנלחם בתופעה יש רווח יקר לאנשים מסויימים במקומות מסויימים הנפגשים בדינאמיקות חיים מסויימות ולאנשים אחרים עלולים בעקבותיו לשלם מחיר יקר.
כי בדור של בין השמשות
בו חושך נראה אור ואור נראה חושך
צריך לשים לב שלא נשפוך את המים עם התינוק.

מחזיקי האייפונים, נוער ומבוגרים כאחד רוצים עזרה בהקניית שליטה. מבקשים ידע וכלים להתמודד עם ההרס שהורס את חייהם שלהם.
הם זקוקים לשחרור מהמאבק החוצה כדי למקד את כוחותיהם למאבקם הפנימי המשמעותי הרבה יותר.

הנפש שלהם לא זועקת איך לעצור את הנפילה, אלא איך לקום מנפילות כשהם מתרחשים.
כשאומרים "לא" ו"נו נו נו" אי אפשר לדבר על קימה מנפילות כי מי שנופל אומרים לו: "אמרנו לך".

צריך להבין שהאשמה עצמית וסביבתית בהכרח גוררת את הנפילה הבאה.
הרבה ממחזיקי האייפון שאני מכירה לא יתלבטו אם לזרוק את המכשיר או לא
אבל בהחלט יתלבטו אם לשים חסימה או לא.

אני קוראת בפוסט הזה:
בואו נרכז את המאמצים וגיוס הכוחות לעזור למצב הקיים.
בואו נפקח עיניים ונכיר בעובדה של איפה המלחמה אבודה ומה צריך לעשות לשפר את עולם המאותגרים.
 נשחרר את הנוער מהמאבק הכפול וניתן להם כוחות להתמודד עם המאבק הפנימי הקשה מכל.
בואו נוסיף הנגשת ידע ועזרה למי שמבקש אותה.
בואו נעזור לקבל החלטות טובות בדבר החסימה ורמת החסימה.

הפוסטים המנענעים וצועקים לשינוי חייבים לכלול את שני צידי המפה. את התמונה השלימה.
רוחב המבט הכולל נתינת כח וחיזוק ידיהם של אלה שזכו להיות רחוקים מהזבל הזה,
ומאידך נתינת מקום, הבנת הקונפליקט והאמביוולנטיות והושטת יד לעזרה לכל אותם המתמודדים, מחזיקי המכשיר.

כתוב שהיום אנחנו מספרים סיפורי צדיקים
וכשמשיח יבוא נספר את הסיפורים על המאבקים וההתמודדויות ההירואיות של זמן הגלות.

בטוחה שכולנו, מחזיקי האייפונים ושאינם, גיבורים מעצם ההתעמתות היום יומית על שאלות של שליטה והוספה באור, ניכנס להגדרה זו, של סיפורי גבורה המתרחשים ברגעים האחרונים לקראת הפצעת אור הגאולה.

*
הכותבת, חני ירס - שליחה ביהוד, מטפלת בפסיכודרמה ועורכת עיתון 'קונקשין' לנערות