"רעבע!רעבע! איך ידעת להגיע לכאן..?"

את הקריאה המפתיעה הזו שמעתי מקצה חדר האוכל הענק של מלון היוקרה בחלקידיקי יוון.
והנה מגיע מתנשף בחור חסון דובר רוסית ואנגלית ומחבק אותי בעוצמה.

"אני ממוסקבה... הרב בערל לאזאר שלף אותי לפני כמה שנים ממעמקי החיים הגויים בהם חייתי, והנה יש לי משפחה יהודית לתפארת וקשר חזק לרבי", וכבר הוא שולף את הנייד ומראה לי תמונות מהחופה שלהם עם מסדר הקידושין, רבה של רוסיה הרב לאזאר.
האמת שלזה לא ציפיתי.

למלון פאר זה הגעתי ביום חמישי לפי בקשת קבוצה מכובדת שהזמינה אוכל כשר למהדרין לסוף השבוע וביקשו גם ספר תורה, סידורים ואווירה של שבת.

בתקופה עמוסה זו יש הרבה בקשות מעין אלו ואנחנו עושים מאמץ גדול כדי לרצות את כולם ובמאור פנים.

לקבוצה זו היתה בקשה מיוחדת: שאשהה איתם בשבת ואדאג לכל צרכיהם מקרוב. כמובן שאינני יכול להיענות לבקשות אלו ובפרט שיש כמה וכמה באותו שבוע ובפרט שהרי מדובר בשב"ק ג' תמוז בו תוכנן התוועדות פעילה עם מאות אורחים בסלוניקי. סירבתי בנימוס, אבל הלחץ רק גבר...

לא יודע איך הסכמתי לכך אבל מצאתי את עצמי ביום חמישי מסדר את הארוחה הכשרה בחדר האוכל, מלא מחשבות על איך אבלה את השבת של הרבי באווירה כזו ומתוך אמונה שאצליח לתת מעצמי מה שאפשר לאורחים שהזמינו אותי להיות איתם על אף שהם לא כך בעניין.

בעוד המחשבות הנוגות הללו, רץ אלי ר' אריה בהתרגשות שאי אפשר לתאר.
"אני כל הזמן חשבתי לעצמי", הוא אומר "איך אני יעביר שבת ובמיוחד שבת ג' תמוז, בודד בלי אווירה ובלי התוועדות. אבל למען המשפחה יצאתי מתוך תקווה שהרעבע יתוועד איתי בשבת... והנה הגעת שליח הרעבע, עם כל הנדרש, ספר תורה, אוכל כשר ואפילו משקה"...

את השבת שהיתה - אי אפשר לתאר. ר' אריה התרוצץ בהתרגשות עם הכיפה, הטלית והסידור שאותם הוא לוקח איתו גם לחופשה, מהקידוש לתפילות ולהתוועדות מרגשת וסוחפת אליה הצטרפו במשך הזמן יהודים נוספים.

אני ור' אריה כבר 'חברותא', ואת השיעור הראשון בחסידות עשינו אתמול בהמשך להתעלות שהייתה לנו בשבת.

לחיים! הרבי לא משאיר אף אחד בודד.