רבה הראשי של רוסיה, הרב בערל לאזאר, מגולל בראיון ל'בקהילה' את מסכת ההכנות הרבות שנותרו לו ולרבנים הפועלים תחתיו במסגרת איגוד הקהילות היהודיות בחבר העמים, לקראת כניסתו של חג הפסח * "יש שורה של מושגים שבארץ מוכרים רק מספרי השו"ת וכאן אנו נתקלים בהן הלכה למעשה"

כל קהילות ישראל רוחשות בימים אלו פעילות שיא לקראת חג הפסח. במה באות לידי ביטוי ההכנות ברוסיה מנקודת ראותכם, כרבה הראשי של רוסיה?

אם בכל קהילה בעולם, צרכי הפסח וכל הדברים הנלווים אליהם, הם מן המוכן – כאן, ברוסיה, אין שום דבר מן המוכן ועל הכול צריך לעמול קשה מאוד. אנחנו מתחילים להתכונן לפסח עוד לפני חג החנוכה. הכול כרוך בלוגיסטיקה גדולה מאוד. בראש ובראשונה, הדברים אמורים ביחס למשלוח המצות לכל הערים והעיירות ולכל ערי השדה. כאן המקום להודות, בשם מאות אלפי יהודי רוסיה ומדינות חבר העמים, לר' לוי לבייב, על דאגתו שלכל יהודי יהיה כל הנצרך לחג הפסח ובהרחבה.

ועם כל ההתרגשות וההכנות הרבות, באיזו היענות אתם נתקלים?

יש דבר אחד שרואים משנה לשנה ואי אפשר להתעלם ממנו. כמות האנשים שרוצים לקבל מצות ורוצים לקיים סדרים כהלכתם – עולה משנה לשנה בכפל כפליים. מדי שנה הצרכים הולכים גוברים. כמה שאנו מתארים לעצמנו שאנו מוכנים דיינו וערוכים בצורה נאותה, הביקוש העצום מפתיע אותנו בכל פעם מחדש ובכוחות עילאיים מצליחים להתגבר ולספק לכולם את כל הדרוש. המילים "צרכי עמך מרובים" מקבלים כאן משמעות מוחשית בהיקף אדיר.

תוכל לנקוב במספרים? בכמה מצות מדובר לקראת חג הפסח הקרוב?

ברוסיה עצמה יותר מחמש מאות טון מצות.

איך חולשים על כזה מערך שעה שמדובר במרחקים כה גדולים ובקהילות כה רבות?

יש כאן אכן מערך גדול של לוגיסטיקה שמורכב מצוות מוגבר של כוח אדם השוקד על ההכנות לחג הפסח כבר כמה חודשים. המערך הלוגיסטי מתאפשר תודות לרבנים המכהנים בכל הערים והם אלו שמפקחים אישית על צרכי הקהילה בכל מקום ומקום. מעבר לכך, לכל אותן עיירות נידחות וקהילות שבהן לא מכהנים רבנים של קבע, נשלחים בחורי ישיבה שמרצונם הטוב מקדישים את ימי בין הזמנים שלהם על מנת לנסוע לכל אותן מקומות.

יש השנה בעיות מיוחדות מעבר לבעיות ההלכתיות שעמן עליכם להתמודד בערב הפסח?

תמיד יש קשיים רבים שבארץ בוודאי לא מכירים אותן ולא יודעים על קיומן. הבעיה המרכזית שמאפיינת את השנה נובעת מכך שליל הסדר חל, כידוע, במוצאי שבת. זה מאוד לא פשוט בייחוד בקהילות שבהן עושים מאמצי על שהכול יהיה כהלכתו. הסדר גם מתחיל השנה מאוד מאוחר. יש קהילות ברוסיה שבהן הסדר לא יכול להתחיל לפני השעה עשר וחצי בלילה. יש עוד קשיים אבל הלב מתרחב לראות שההתעניינות היא גדולה מאוד.

האם ניתן לומר שלאחר השתתפות חד-פעמית של יהודי בליל הסדר, יש המשך לפעולה הזאת?

בוודאי. זה לא מתחיל מהסדר עצמו. כל אדם שנכנס לקנות מצות, בכל אחת מהקהילות שלנו, אין מדובר בקניית מצות בלבד. אנחנו קוראים לזה יריד מצות. כל אדם שנכנס לקנות מצות, נרשם מיידית בקהילה ומוזמן להשתתף בסדר הציבורי שיתקיים בסמוך למקום מגוריו. כך מכניסים את היהודי לכל התהליך של פסח ולכל החמימות שמצפה לו בקהילה היהודית. אין ספק שהעניין לא מסתכם בהשתתפות חד-פעמית בליל הסדר. הקשר שלהם נמשך. אנשים רוצים ללמוד יותר על הקהילה. כתוצאה מליל הסדר, יהודים רושמים את ילדיהם למחנות קיץ ומאוחר יותר לבתי הספר היהודיים.

מה הסיבה שדווקא חג הפסח מהווה את ההזדמנות של ההתעוררות?

זה נכון שברוסיה ובכלל במדינות חבר העמים זמן השיא של ההתעוררות הוא בחג הפסח. במקומות אחרים בעולם, שיא ההתעוררות בקרב יהודים שאינם שייכים באופן מובהק לקהילה, הוא דווקא ביום-כיפור, אבל ברוסיה זה קורה בפסח.

מדוע זה כך?

הסיבה לכך היא, בראש ובראשונה, היסטורית. זה הדבר היחיד שנשאר בכל תקופת הקומוניזם. לבית הכנסת היה אסור ללכת אבל את החגים ציינו בבית. כשיהודים רואים שלטי ענק בכל חוצות הערים עם תמונה של מצות ונתקלים בשידורי פרסומות בכל כלי התקשורת, הם נזכרים שבבית היו אופים את המצות והיו מסבים יחד לליל הסדר. זהו החג היחיד שהצליחו לשמור בבית גם בזמנים הקשים ביותר. הפרסום על המצות מצית את הזיכרון בקרב הסבים והסבתות שסוחפים עמם את בניהם ונכדיהם.

איזה קהל נראה יותר בכל אותם סדרים ציבוריים? צעירים או מבוגרים?

רובם היום הם צעירים. זה אחד הדברים שהשתנו במרוצת השנים. אם בעבר אחת התמונות הקלאסיות של יהודים מתפללים ברוסיה, הייתה תמונה של יהודים זקנים שבצעירותם עוד הספיקו ללמוד בחיידר ובישיבות, כיום יש דור צעיר שצמא ומשתוקק לאידישקייט. רוב הקהילות מתאפיינות בצעירותן.

ואיך מתמודדים עם בעיית הזהות היהודית שקורעת את העלייה הרוסית לישראל?

לצערי, אנו עדים כיום למצב שבו הגויים הם אלו שעולים לישראל בעוד אלה שמעוניינים ביהדות נשארים פה. אני אומר את הדברים בצער גדול אבל זה המצב לאשורו. אין זה אומר שאנו פטורים לגמרי מהבעיה הזאת. גם כאן ברוסיה יש בעיה עם משפחות מעורבות. אנחנו מתמודדים עם המקרים הללו, לגופו של כל מקרה ומקרה. מנסים לקרב את החלק היהודי של המשפחה. אבל היתרון שלנו כאן על פני המצב בארץ הוא שאנו יודעים טוב מאוד מיהו יהודי ומי אינו יהודי.

איך זה שברוסיה המידע הרגיש הזה יותר אמיתי ומדויק?

כי אין כאן את כל הסיפור של סל הקליטה שאנשים רוצים לגרוף ממנו רווח כזה או אחר. אנשים כאן יותר פתוחים ואומרים: אני יהודי או לחלופין: אבי יהודי ואני יודע שמבחינת ההלכה איני יהודי. אנשים מקבלים את זה בהבנה מלאה. אין ספק שאילו היו מתקנים את הפרצה הזאת ומביאים לכך שרק יהודים יכולים לארץ, הדברים היו נראים אחרת גם בישראל.

אחרי עשרות שנות ניתוק, איך אתה מסביר את הנהירה הזאת לחג הפסח ולאידישקייט?

ליהודים רבים חסרה תחושה של קהילה. ברגע שהם באים פעם אחת לבית הכנסת, הם מרגישים שצריכים אותם. גם הם עצמם נהנים מהאווירה היהודית והם גם תורמים. אתן לך דוגמא. בשבת האחרונה דיברתי על כך שאלה שכבר שייכים לקהילה מחובתם לבוא לקראת אלו שעושים את צעדיהם הראשונים בקהילה, לעזור להם. בעצמי לא האמנתי כמה הדברים ישפיעו ובאיזו עוצמה. ביום ראשון, ראיתי אנשים לא דתיים שהקשר שלהם עם הקהילה החל רק לפני כמה חודשים. הם עמדו, חילקו תה לאנשים שהגיעו, הציגו בפניהם עלונים והכניסו אותם פנימה. כשיהודי מרגיש שהוא חלק מדבר גדול שנבנה, זה מעניק לו תחושת סיפוק גדולה.

אנחנו יודעים שהימים הללו הם ימי השאלות הרבות שמופנות אל הרבנים ומורי ההוראה. אלו שאלות אתם מקבלים בימים אלו?

יש המון שאלות. יש מקומות שאין להם את האפשרות לקיים את הכול. יש למשל מקומות שלא ניתן להשיג בהם מרור. יש עוד שאלות שבעולם לא נתקלים בהן ודווקא ברוסיה הן עולות. יש, למשל, זוג שמתקרב והבעל רוצה לשמור על הפסח כהלכתו והאשה לא מוכנה באומרה שהדבר בלתי אפשרי לנוכח העובדה שכל-כך הרבה דברים אינם זמינים. כמובן שיש נושאים הקשורים בהגעלת כלים וטבילת כלים. רק היום נשאלתי על ידי אישה יהודייה המתגוררת בעיירה קטנה ונשואה לגוי, שאלתה הייתה האם היא יכולה למכור את החמץ לבעלה או לחמיה (עיין ב'דרכי תשובה').

יש באמת הגעלת כלים ברחבי רוסיה?

בכל המקומות שבהם מכהנים רבנים, כמובן שיש הגעלת כלים. צריך לזכור שברוסיה אין את הלוקסוס הזה של קניית כלים מיוחדים לפסח. יהודים צריכים להגעיל את כל כליהם לפסח. מנגד, אותם יהודים שנמצאים בנקודות מבודדות שהקשר עמם מתבצע רק באמצעות טלפון ומכתבים, עליהם חלים דינים שונים הקשורים ל"הפסד מרובה" ו"שעת הדחק", מושגים שבארץ מוכרים רק מתוך ספרות השו"ת וכאן אנו נתקלים בהם הלכה למעשה.

מה עושים ברוסיה עם תרופות כשרות לפסח?

זאת אכן בעיה לא קלה. יש לנו צוות של רופאים שכל תפקידם הוא לסייע לנו. גם כאן ניבט השוני הגדול. בעולם הגדול, יהודי נכנס לבית מרקחת ויש לפניו מלאי גדול של תרופות כשרות לפסח ללא כל חשש. כאן אין את האפשרויות האלה. אנחנו צריכים לבדוק כל תרופה ותרופה.

מה עומד לקרות אצלכם בימים הקרובים?

ראשית, כאמור, בעצם ימים אלו יש שלטי חוצות בכל מרכזי הערים הקוראים ליהודים לקיים את מצוות החג. יש מודעות בכל כלי התקשורת האלקטרונית והכתובה. מעבר לכך, יש כבר מסורת בת כמה שנים שנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, מברך את היהודים לקראת חג הפסח. הברכה הזאת מתפרסמת בכל כלי התקשורת והיא מביאה גלים של הדים. גם יהודים שעד כה לא גילו עניין בחג הפסח, כשרואים שהנשיא עצמו משגר ברכה מיוחדת ליהודים ביום חגם, הם רוצים להיות שותפים לכך.

איזו פעילות מתוכננת לימי חול המועד?

תלמידי הישיבה כאן מקיימים כינוס תורה כנהוג וכמקובל בכל תפוצות ישראל. השנה גולת הכותרת היא ביקורו של נשיא רוסיה בארץ בימי חול המועד. כבר עכשיו נכתב כאן בעיתונים שהנשיא "הולך לחגוג את פסח בארץ". זהו ביקור היסטורי שעיני כל היהודים כאן נשואות אליו. זהו ביקור ראשון של מנהיג מהמדינה הזאת בארץ.

אתה עצמך כרבה הראשי של רוסיה תצטרף אל הנשיא בביקורו?

ככל הנראה כן. מעבר למשמעות הסמלית וההיסטורית, אני לחלוטין לא מזלזל בעובדה שהנשיא וכל הצוות שלו יאכלו במשך כל ימי הביקור אוכל כשר לפסח. יש לא מעט יהודים בתוך הממשל וזאת תהיה ההזדמנות שלהם לשמור את הפסח.

מהדברים שלך, כבוד הרב, ניתן לקבל את הרושם שבניגוד למה שמקובל לחשוב כאן בארץ על יהדות חבר העמים, יש עוד תקווה ועוד לא איבדנו את הרכבת?

אני חושב שלא איחרנו את הרכבת אבל אנחנו בוודאי ברגעים האחרונים. אני חושב כך משום שכל יום שחולף הוא לרעתנו. אסור לנו להחמיץ את היהודים הזקנים שעדיין זוכרים יהדות מהבית, מהחיידר. עלינו להגיע אליהם. אם אנחנו מעוררים את הסבא והסבתא, המשפחה כולה באה בעקבותיהם. אני יודע שמאוד פופולארי לומר שאנחנו ניצחנו את הקומוניזם וזה אכן נכון אבל לא ניתן לאמוד ולשער את הנזק האדיר שהתחולל כתוצאה מניתוק של עשרות שנים. הדבר המעודד הוא הרצון האמיתי לחזור לשורשים. עד כה נגענו בקצה המזלג. בעשרים אחוז מכלל היהודים פה. יש לנו עדיין 80 אחוז שמצפים לנו. ואנו נגיע אליהם.

* * *

"כשיהודים רואים שלטי ענק בכל חוצות הערים עם תמונה של מצות, הם נזכרים שבבית היו אופים את המצות. זהו החג היחיד שהצליחו לשמור בבית גם בזמנים הקשים ביותר. הפרסום על המצות מצית את הזיכרון בקרב הסבים שסוחפים עמם את הנכדים"

"לצערי, אנו עדים כיום למצב שבו הגויים הם אלו שעולים לישראל בעוד אלה שמעוניינים ביהדות נשארים פה. אני אומר את הדברים בצער גדול אבל זה המצב לאשורו. היתרון שלנו כאן על פני המצב בארץ הוא שאנו יודעים טוב מאוד מיהו יהודי ומי אינו יהודי"

ברוסיה אין את הלוקסוס הזה של קניית כלים מיוחדים לפסח. יהודים צריכים להגעיל את כל כליהם לפסח. מנגד, אותם יהודים שנמצאים בנקודות מבודדות שהקשר עמם מתבצע רק באמצעות טלפון ומכתבים, עליהם חלים דינים שונים הקשורים ל'הפסד מרובה' ו'שעת הדחק'"