מתוך: פייסבוק ראש הממשלה, בנימין נתניהו

***

מחר נציין 24 שנים של געגוע לרבי מלובביץ׳. אני רוצה לשתף אתכם בקטע המתאר את המפגש הראשון והמיוחד בינינו. שבת שלום!

==

״בשמחת תורה תשמ"ה, 1984, בין אלפי המצטופפים באולם בית מדרשו של הרבי מלובביץ', נבלע דיפלומט ישראלי צעיר שענה לשם בנימין נתניהו. מעטים מקרב באי בית הכנסת הכירו אותו וידעו כי זה השגריר הטרי של מדינת ישראל בארגון האומות המאוחדות.

​"זה היה זמן קצר לאחר בואי לאו"ם," מספר נתניהו. "יומיים לפני כן התייצב אחד מפקודי בסיירת מטכ"ל בפתח משרדי באו"ם. הוא אמר לי: 'עומד להיות אירוע גדול אצל הרבי, אתה מוכרח לבוא. הרבי ישמח לראות אותך.' שאלתי: 'הרבי באמת מעוניין לראות אותי? אם כן, בוא נלך לראותו.'

​"האיש הסביר שזה לא כל כך פשוט. הוא אמר לי: 'נצטרך ללכת בליל שמחת תורה.' הסכמתי מיד, ואז הוא אמר שצריך ללכת באמצע הלילה. אמרתי שאני מוכן. ואכן, בחצות הלילה הגענו לאותה כתובת מפורסמת. זו היתה הפעם הראשונה שפגשתי את הרבי. בהמשך היו עוד פגישות.

​"השעה היתה מאוחרת מאוד, אבל בפנים, בתוך האולם – האווירה היתה של אמצע היום. למעלה מ-5,000 חסידים הצטופפו באולם לא גדול במיוחד. זה היה מדהים. לא האמנתי כמה אנשים יכולים להיכנס לאולם כזה. אבל חסידי חב"ד, כמו שכולם יודעים, רגילים לנסים. איך התקיים הנס הזה? על ידי 'פירמידות' – החסידים עמדו זה מעל זה, על גבי פירמידות בנות כמה קומות, שנבנו במיוחד כדי להכיל את אלפי המשתתפים."
​
נתניהו מוסיף ומתאר את האירוע:

​"הוכנסתי פנימה, לעבר בימה קטנה בקצה הדרומי-מזרחי של האולם. אמרו לי להמתין. לפתע נפתחה הדלת בקצה האולם, וראיתי מעין שחזור של מעמד קריעת ים סוף: בתוך הדוחק העצום נוצר שביל אנושי. הרבי צעד באמצע השביל שנפער, ותפס את מקומו על הבימה. האנשים שעמדו לצִדי אמרו לי: 'גש אל הרבי.' היססתי מעט; חששתי להפריע לו. אבל דחקו בי שאגש. התקרבתי לרבי וניסיתי לגרום לו לשים לב אלי. הרבי הסתובב. אמרתי: 'רבי, באתי לראות אותך.' הרבי נתן בי מבט מיוחד, חייך, ואמר לי: 'רק לראות? לא לשוחח?...'

​"ואז התחלנו לדבר. אני זוכר שהרבי דיבר עברית מעולה, בעלת מבטא אשכנזי. דיברנו חמש דקות, ואז עשר דקות, ועשרים דקות. כך נמשכה השיחה, לפי הערכתי, 40, 45 דקות. מסביב היתה המולה גדולה – אלפי אנשים מצטופפים, ממתינים לרגע השיא שבו הרבי יתחיל בהקפות. ודאי אמרו לעצמם: 'מי זה האיש שהרבי משוחח איתו כל כך הרבה זמן.'

״אבל לרבי היה כל הזמן שבעולם. הוא עמד ושוחח איתי על תפקידי באו"ם, על הדרך שבה יש להציג את האמת שלנו, של העם היהודי, מול העולם. כשהרבי סיים לומר את מה שהיה לו לומר לי – הסתובב אל הקהל, והניף את ידו כאות לחסידים להגביר את השיחה והשמחה."
​
בשיחה ההיא, מול אלפי חסידים משתאים, אמר הרבי את המשפט שנתניהו עתיד לצטט באין-ספור הזדמנויות: "הרבי אמר לי: 'אתה הולך לבית החושך והשקר. זכור, שגם באפֵלה הגדולה ביותר, כשאתה מדליק נר אחד של אמת – הוא מפיץ אור יקרות שנראה למרחקים.' אין דרך טובה יותר, מדויקת יותר, לתאר את הדרך שבה ראיתי את תפקידי כשגריר באו"ם – וגם לאחר כהונתי באו"ם. בשנת 2011, על בימת האומות המאוחדות, תיארתי את השיחה הזאת שהיתה לי עם הרבי מלובביץ'. תיארתי זאת משום שזו היתה שיחה בהחלט מכוננת, מאוד חשובה," הוא אומר.
​
נתניהו מסכם את פגישתו הראשונה עם הרבי, באותו ליל שמחת תורה: "זו היתה פגישה מרגשת, יוצאת מן הכלל. הרבי לא ניסה לעגל פינות או לייפות את הדברים. הוא אמר את מה שהוא חשב, והדברים חדרו לנשמתי. בשיחה, שהיתה כאמור ארוכה בהרבה מכפי שציפיתי מראש, אמר לי הרבי לזכור תמיד את מי ואת מה אני מייצג – את ישראל, את העם היהודי. 'עליך לעמוד בתוקף ובגאווה,' אמר, והוסיף שתפקידי להדליק את האור במקומות החשוכים. זו משימתי, ואותה עלי לעשות למען העם היהודי.

​"הרבי אמר לי עוד דברים רבים, אבל המשפט הזה – שנֵר אחד קטן של אמת יכול להדוף חושך עצום של שקרים וכזבים – נכנס בעצמותי. אני חושב שהמשפט הזה הוא נר לרגלי. דומני שאכן הלכתי ברוח זו, בזמן שליחותי באו"ם וגם כיום.

​"כששיחתנו הסתיימה," מספר נתניהו בהתלהבות, "קרה דבר שלא אשכח כל חיי. הרבי לקח את ספר התורה בידו, והתקדם לעבר מרכז בית הכנסת. ראיתי אותו רוקד במעגל עם ספר התורה, ואמרתי: הנה, זה הכוח של העם שלנו. זה כוחה של המסורת שלנו. זוהי האמונה של העם שלנו."

(מתוך הספר ״ברגע האמת״ - הרבי מלובביץ׳ והקשר הביטחוני-מדיני עם מקבלי ההחלטות בישראל״, מאת שלום ירושלמי, יוסי אליטוב ואריה ארליך)