מערכת COL | יום כ' סיון ה׳תשע״ח 03.06.2018

להסיר מכשול • הרב מנחם מענדל רייצס

הזדמן לי לאחרונה לראות עלון מסויים המיועד לילדי אנ"ש חסידי חב"ד, ובו סיפור מנוקד לילדים. במבט ראשון, סיפור נפלא. מרגש. מעורר. מוייראדי'ג. אך במבט מעמיק יותר חשבתי, כי אם הרבי מגדיר את פרסומו של הסיפור על הצדיק רבי דוד מלעלוב כ'מכשול' – הרי פרסומו של סיפור כזה בעלון מנוקד לילדים הוא ממש 'בור ברשות הרבים'. כל כך ולמה? • הרב מנחם מענדל רייצס • למאמר המלא>>
להסיר מכשול • הרב מנחם מענדל רייצס
בתמונה הקטנה: הרב מנחם מענדל רייצס, על רקע אילוסטרציה




הרב מנחם מענדל רייצס

השורות הבאות נכתבות במוצאי שבת קודש, וכמנהג ישראל יש לפתוח בסיפור חסידי:
היה זה הצדיק המפורסם רבי דוד מלעלוב זצ"ל. בערב יום הכפורים, לאחר ה'סעודה המפסקת', החיש הצדיק פעמיו אל בית הכנסת, עוד מעט מתחילים את סדר היום הקדוש, עוד מעט אומרים 'כל נדרי'.

בדרכו שמע הצדיק קול בכיה מאחד הבתים. נכנס אל הבית וגילה ילד קט, שאמו ככל הנראה מיהרה ל'כל נדרי', והשאירה אותו ישן בעריסתו. הילד התעורר ופרץ בבכי, ואמו כבר היתה במרחק ניכר, לא שמעה את בכייתו. ריחם הצדיק על הילד, שהה עמו שעה ארוכה, טיפל בו בנאמנות עד שהצליח להרדימו ורק אז יצא את הבית והגיע אל תפילת יום הכפורים באיחור ניכר ובולט.

סיפור זה מבטא את מדת 'אהבת ישראל' שבה ניחון במיוחד אותו צדיק, מייסד שושלת 'לעלוב' - שאכן אחד ממאפייניה הבולטים הוא הדגשה יתירה על אהבת ישראל וקירוב הלבבות – שגם בזמן כזה של 'כל נדרי' שם לב והקדיש את זמנו ומרצו לפעולה 'פעוטה' של הרגעת ילד קט [לתועלת המעיינים שמחפשים מקור לסיפור – הבאתי כאן צילום מהספר 'קודש הילולים' של הרב הגאון והחסיד וכו' הרב משה יאיר וויינשטאק ע"ה, שם מספר את הסיפור בסגנונו המיוחד].




*

האמת שאחרים מספרים סיפור זה ביחס לצדיק אחר – גם הוא התפרסם באהבת ישראל המיוחדת שלו - הוא רבי משה לייב מסאסוב זצ"ל.

ה'בעל מנגן' ר' יום-טוב עהרליך ע"ה חיבר שיר מרגש לפי גירסא זו, ולאחרונה שוחזר השיר ותורגם לעברית מדוברת – וכך שר ר' אברהם הכהן פרידמאן שי':

עומד הרב מסאסוב ליד עגלת הילד...
'עברתי בדרך לתפילה,
והנה שמעתי יללה,
אני ניגש ופתאום נפגש בתינוק בעריסה.
הוא שקע בתרדמה,
ואמו אמרה אז לעצמה,
'חבל לחכות, רק לכמה דקות,
אלך 'כל נדרי' אשמע'.
באולם כבר כולם,
מחכים להתחלת המניין,
רק הרב לא קרב כלל עדיין אל הבניין.
השמש כבר שקעה,
בלבבות חרדה מעיקה,
כל העיניים ברטט דומעות,
בבית הכנסת כבר תפוסים כל המקומות,
בשעה שכזו לא חסר שום איש באולם,
רק הרב, הרב נעלם!

עומד הרב מסאסוב ליד מיטת הילד...
מוחה הצדיק דמעה קטנטנה,
את העריסה הוא מניע אנה ואנה:
'הס ילדי, שן חמודי,
תערב עליך השינה,
בבית הכנסת עומדת אימך,
לה' מתפללת היא ובוכה,
שישמור אותך ילדי,
וכל יהודי,
ויוציאנו מעמק הבכא'.

באולם כבר כולם,
דואגים מהשעה שהתאחרה,
מי ידע, מי ידע
הצדיק מה איתו קרה,
לאן הוא נעלם,
זה עדיין לא קרה מעולם!
העיניים השמימה מביטות בחרדה,
הצדיק, הצדיק, היכן הוא מי ידע,
בשמים מרחף לו ענן צחור,
אולי הוא מסתתר מאחור.

עומד הרב מסאסוב ליד עגלת הילד...
'ראה ילדי ענן צחור,
מלאכים מסתתרים בו מאחור,
והם צוהלים ומסתכלים בשנינו דרך החור,
ראה איך השעה התאחרה,
וכל העולם ממתין ביראה,
נאלץ לחכות שתפסיק לבכות,
ואלך 'כל נדרי' אקרא'.
הצדיק פתח בהליכה,
אך התינוק שוב חזר ובכה,
'אל תבכה, אל תבכה, לא אשאיר אותך כאן לבדך'!
הצדיק אל השמים פונה,
ובזעקה ובקול רם קורא:
'איך אפשר להשאיר ילד קט כך בוכה,
ה' שמע את בכי עמך הנדכה,
נעזב והושלך כהפקר הוא נחשב,
הבא לו את המשיח עכשיו'!...

*

נפלא, מרגש, מתוק מדבש... הרבי גם הוא מתייחס לסיפור זה (הרבי אמנם לא מזכיר את הסיפור במפורש אך קרוב לוודאי שאליו הוא מתכוון), ולמרבה ההפתעה ההתייחסות היא דוקא בכיוון לא חיובי – הרבי מסתייג מפרסומו של סיפור זה.

מדובר באגרת קודש שנכתבה למחבר אחד לא ידוע (האגרת נדפסה ב'אגרות קודש' חלק ט ע' סב, ושם אין שום סימן זיהוי), ששלח לרבי כתב יד מספר שברצונו להדפיס, וכפי הנראה היה זה בשפת האידיש. הרבי עבר על דברי אותו מחבר בעיון – כך נראה – ושלח לו הערות רבות, שעיקרן הערה על דברים שאינם מתאימים ויש להשמיטם. עד כמה חשובות הערות אלו בעיני הרבי ניתן להבין מתוך דברי ההקדמה שהרבי מקדים להערותיו:
"מצורף בזה הערותי .. ומובן שאם לא יושמטו מהדפוס מה שלפי דעתי יכול להביא למכשול, הרי אין רשות גם להזכיר שראיתי את הכתב-יד, בכדי שלא יתפרש הדבר שגם לי חלק בהמכשול". עד כדי כך!

ובכן, אחת ההערות שהרבי מעיר לאותו מחבר היא – "יש להשמיט הסיפור מר' דוד לעלווער". הסיפור המרגש הזה נחשב, לדעת הרבי, כ'מכשול' שיש להסירו. וזאת למה?
מסביר הרבי:

"בספרים הנכתבים בשפה המדוברת, היינו שהם נועדים גם בשביל האיש הפשוט, יש להשמיט כל הענינים שלפי הבנת איש הפשוט יעוררו אצלו רגש של זלזול בעניינים דתורה ומצוות. וגם יש להשמיט כל העניינים הדורשים ביאור רחב או עמוק, שבמילא אי אפשר להביאם בספר זה".
ולעניננו - "יש להשמיט הסיפור מר' דוד לעלעווער, דכיון שבכל ארצות הברית נתקבל הענין לילך לבית הכנסת ביום הכפורים, אין להורות היתר על ידי סיפורים כמו אלו".

הווי אומר: לא כל סיפור מתאים לכולם. יתכן סיפור שמלא ברגש חיובי של אהבת ישראל ומדות טובות, אבל לאנשים רבים הוא עלול לגרום נזק; וכמו בסיפור שלנו: יהודי אמריקאי 'פשוט' שיקרא את הסיפור פחות יתרגש מה'אהבת ישראל' העצומה של הצדיק מלעלוב (או מסאסוב), ומה שישאר לו בראש הוא (חלילה) המסר הפשוט והקליל - יש דברים בחיים שהם יותר חשובים מללכת לבית הכנסת ל'כל נדרי'...

*

ולמה נזכרתי בכל זה?
אז לכל לראש, בפרשת השבוע שנכנסנו אליו עתה, יש את הפסוק שנאמר ב'כל נדרי' בסלסול מיוחד: "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה".

ושנית, הזדמן לי לאחרונה לראות עלון מסויים המיועד לילדי אנ"ש חסידי חב"ד, ובו הסיפור הבא (בעלון הסיפור מנוקד – עבור הילדים הרכים, אך אני התעצלתי להעתיק את הניקוד והבאתי רק את הטקסט):

"החסיד הנודע ר' מיכאל .. פעם אחת, כשהיה ר' מיכאל באמצע אמירת ברכות קריאת שמע, הגיע למקום סנדלר. ניגש אליו ר' מיכאל ובתנועות ידים סימן לעבר נעליו הקרועות של התמים דוד הורודקער, כמבקש מהסנדלר לתקנן.
מאוחר יותר נשאל ר' מיכאל, הייתכן שאמצע ברכות קריאת שמע מעסיקים אותו עניני נעלים קרועות?
השיב ר' מיכאל: "מה אתם חושבים? מהו 'אחד'? יהודי שנעליו הקרועות של חברו אינן מציקות לו ואינן טורדות את מנוחתו, סימן הוא כי ה'אחד' לא חדר בו באמת"...

במבט ראשון, סיפור נפלא. מרגש. מעורר. מוייראדי'ג.

אך במבט מעמיק יותר חשבתי, כי אם הרבי מגדיר את פרסומו של הסיפור על הצדיק רבי דוד מלעלוב כ'מכשול' – הרי פרסומו של סיפור כזה בעלון מנוקד לילדים הוא ממש 'בור ברשות הרבים':

את עומק הענין של 'אחד' – ספק רב בעיניי אם יבינו הילדים (וגם המבוגרים);
מה שיותר ברור לי הוא שהם עלולים בקלות לקלוט את המסר הפשוט וה'שקוף', שאפשר לעשות דברים באמצע ברכות קריאת שמע, כמובן לשם שמים בלבד (לדוגמא: לבדוק במכשיר החכם מה מצב ה'מינוס' בבנק, כדי שנדע לכוון כראוי בברכת 'ברך עלינו'; או מה מזג האויר הצפוי, כדי שנדע להיערך לתהלוכת ל"ג בעומר באופן המתאים) – בדרכו של החסיד הדגול והמפורסם... רחמנא ליצלן.

ומה שיותר ברור לי הוא שהרבי מעולם לא היה מספר סיפור כזה - ולא סיפור דומה לו - אפילו בשיחה למבוגרים, ועל אחת כמה וכמה שלא בשיחה לילדים, וכל שכן וקל וחומר שלא היה מתיר להדפיס זאת שחור על גבי לבן עם ניקוד. ומי שיודע למה נסגר 'בטאון חב"ד' – בהוראתו הישירה של הרבי – יבין עוד יותר את כוונתי.

וברוח יום הכפורים נסיים שוב בפסוק שבפרשת השבוע: "ונסלח לכל עדת בני ישראל .. כי לכל העם בשגגה", ובא לציון גואל ונאמר אמן.

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.