מנחם ישראלי

מזל טוב לשליח הרבי בשכונת גבעת טל בראש העין הרה"ח אשר משולם נולד בן בכ"ח אייר. הברית בחג שבועות המתרגש ובא.

וכך מצאתי את עצמי ביום שישי ד' סיון (מ"ח למטמונים) ערב שבת ערב חג השבועות נוסע לכיוון ראש העין חמוש בסכין. לא סכין רגילה, אלא "חרבות צורים".
(מובא בהלכה שסכין המילה צריכה להיות חדה משני הצדדים. שנא' "חֶ֖רֶב פִּֽיפִיּ֣וֹת בְּיָדָֽם". חרב עם שני פיות - להבים).

לפני שאספר על השליחות המעניינת והייחודית של השליח דנן. אקדים:

יש שלושה סוגי שליחות.

[מספרים (מעשה שלא היה. או שכן)
שפעם צ'ארלי צ'פלין ואלברט איינשטיין נפגשו.
אמר איינשטיין לצ'ארלי צפלין: אתה איש מיוחד. בלי לדבר מילה כולם מבינים אותך וכבשת את העולם.
השיב לו צ'ארלי צ'פלין: אתה עוד יותר מיוחד. אתה לא מפסיק לדבר. ואף אחד לא מבין אותך. ובכל זאת כבשת את העולם...

ובנדו"ד:]

1. יש שליחות בלי לומר מילים.
פחות לדבר יותר לעשות.
עצם נוכחות השליח משפיעה ומקרינה.
2. יש שליחות לחזור דא"ח.
לאו דווקא שכולם מבינים אבל הנשמה מתעוררת.
3. ויש שליחות ביניים. שיעורים קלים לציבור הרחב, שכולם יבינו. סדנאות. התוועדויות וכיו"ב.

וכולהו (כל סוגי השליחות) איתנהו (ישנם) בהרה"ח אשר שיחי' משולם.

החל מלימוד חסידות בחברותות עם קציני צה"ל.
(התפעמתי כאשר בשבת מהשעה 7:00 לפנות בוקר הוא כבר היה רכון על המשך רנ"ט עם קצין צה"לי) וכלה בפעילויות ילדים.
הנה רק נכנסנו לבית הכנסת בקבלת שבת והגיע הגבאי של בית הכנסת הספרדי וביקש שימסור שיעור בליל חג השבועות.
הקהילה העיקרית של השליח היא קהילה אשכנזית יוצאי צבא ואנשי קבע.

האזור נקרא בשם 'גבעות' - שכונה חדשה בראש העין שנבנתה עבור יוצאי צבא.
הבית כנסת האזורי בנוי משלוש קומות ויש שם שלוש קהילות.
הקומה העליונה הם האשכנזים.
בה בעיקר פועל השליח.
הקומה האמצעית ספרדים.
הקומה הראשונה תימנים.
כפשוט מטבע הדברים השליח מקרין על שאר הבתי כנסת.
כשהגענו לבית הכנסת ניגשו אל השליח שני אנשים וביקשו שימסור שיעור האחד לבית כנסת הספרדי הנזכר לעיל והשני לנוער בני עקיבא.
השליח מסביר לי שזה בנוסף על עוד שני שיעורים, ואחד לילדים.

"התיקון של השליח"
תוך כדי שאני אומר את התיקון,
לשליח היה תיקון משלו:
שיעור ועוד שיעור ועוד שיעור.
מצאתי אותו ב-4:00 לפנות בוקר צרוד וצוהל...
את התיקון ליל שבועות הוא יתקן בהזדמנות אחרת.
[הוא גילה את אוזניי שר' הלל מפאריטש היה אומר את התיקון ליל שבועות פעמיים בליל שבועות ובליל יו"ט שני של גלויות אז אולי הוא יחבור לר' הלל בלילה השני.
בארץ זה כבר איסרו חג... נו שוין...]

בלילה נשארים ערים.
הנשים התרכזו בבית הכנסת האשכנזי והשליח דיבר בפניהם.
הגברים (האשכנזים והספרדים) התרכזו בבית הכנסת הספרדי.
מנהג הספרדים לקרוא את התיקון ביחד.
כל אחד קורא קטע בקול.
יש חלקים בתיקון שמחלקים בין כל הקהל.
כיון שהגיעו השנה הרבה אנשים כך יצא שסיימו מהר יותר את התיקון.
על הזמן שנשאר (כמחצית השעה) התבקשתי לדרוש בפני הקהל.
כדי לחבר את הקהל לרעיון החבד"י ("התקשרות") שאותו אני רוצה להעביר,
החלטתי לפתוח ברעיון מהחיד"א - רבינו חיים יוסף דוד אזולאי נצר לגולי ספרד שגלו למרוקו ומשם עלו לארץ הקודש. היה מגדולי תלמידיו של ה'אור החיים הקדוש'.
כך הקהל ירגיש מחובר יותר.
וכה דברי החיד"א:
הגמרא במסכת מכות (כג:) אומרת שיש תרי"ג מצות. מנלן? שנא' "תורה צוה לנו משה". תורה בגימט' 611. ועוד שתי מצוות "אנכי" ו"לא יהיה לך" ששמענו מפי הגבורה. סך הכל 613.
עפ"ז מבאר ה"פרשת דרכים" משפט חז"ל תמוה: "כל אכילות שאוכלים ישראל בעולם הזה אינם אוכלים אלא בשכר האמונה".
מה התכוונו חז"ל לומר בזה?
אלא - מבאר ה"פרשת דרכים" - בהקדים קושיא:
כיון שיש מצוה בתורה "ביומו תתן שכרו"
וידוע שגם ה' מקיים כל המצוות כדרשת חז"ל עה"פ "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו".
ולכאורה לפ"ז ה' מחוייב לתת לנו השכר על התורה ומצות בעוה"ז!
ולמה כתוב "היום לעשותם" "ולמחר לקבל שכרם"?
אלא - מבאר ה"פרשת דרכים":
דמצאנו בהלכה שאימתי מחוייב אדם לשלם "ביומו תתן שכרו", רק אם המעסיק שכר את הפועל, אבל אם מינה שליח להביא לו פועלים, הרי למרות שהוא חייב לשלם לפועלים אבל אינו מחוייב לשלם ביומו.
וכיון שתורה צוה לנו משה שהוא שליח לכן ה' לא חייב לשלם השכר ביומו (להעיר שיש בזה שיחה של הרבי שמבאר בעוד אופן. ואכ"מ).
ומוסיף ה"פרשת דרכים":
הרי שתי מצות כן שמענו מפי הגבורה - ללא אמצעות שליח. ועליהם ה' חייב לשלם "ביומו תתן שכרו".
זהו שאמרז"ל "כל אכילות שאוכלים ישראל (היום) בעוה"ז אוכלים בשכר האמונה" הם שני המצות שה' חייב לשלם ביומו - בעוה"ז.

מסיק החיד"א:
אם על שתי מצות יש לנו שכר בעוה"ז בית אשה ילדים וכו' (כ"א לפי ערכו) הרי אילו היינו מקבלים שכר על כל התרי"ג בעוה"ז היה לנו פי כמה וכמה (פי 300 בערך) ממה שיש לנו כיום.
נמצא שהיום יש לנו ממש קצת ביחס למה שהיה יכול להיות לנו אילו ה' היה מצוה לנו ישירות (ולא ע"י משה רבינו) דאז ה' היה מחוייב לשלם כל השכר היום - בעוה"ז.
לפ"ז מבאר החיד"א 'בדרך הצחות' כך:
"תורה צוה לנו משה" ולכן "מורשה (מרוששה) קהלת יעקב"...
בגלל שיש שליח משה שצוה לנו 611 (תור"ה) מצות. ולכן ה' לא חייב לשלם השכר היום. לכן קהלת יעקב ענייה ומרוששה....

עד כאן דברי החיד"א.
וכשנתקלתי בדבריו אלו הוספתי להרהר:
נמצא שאילו לא היה לנו משה רבינו
היינו מקבלים כל השכר בעוה"ז
ומה היה נשאר לעוה"ב...???

ידוע דרז"ל עה"פ "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" שה' משלם שכר לרשעים (על הקצת מצות שהם עושים) בעוה"ז הזה כדי שלא יזכו לחיי העוה"ב.
נמצא שבזכות היות לנו רבי משה רבינו שהוא צוה לנו את רוב התורה לכן (ה' לא חייב לשלם לנו השכר היום ולכן) נזכה לעוה"ב.

מסקנה אשרינו שיש לנו רבי שיביא אותנו לעוה"ב.

עוה"ב הכוונה ימות המשיח!
וכראיית הרבי במאמר ד"ה "כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב".

ומכאן המשכתי והרחבתי על הרבי מנהיג הדור ששותל שלוחים בכל חור ופינה בעולם.
והוספתי לציין את התביעה לגאולה וכפי שהרבי מציין לחיד"א.
"את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי (נתינת טעם וסיבה) לישועתך קיוינו כל היום".
בשכר הקיווי כדאי שתגאלו...
הקהל מאוד התלהב לשמע הדברים, וכמה אמרו לי: תבוא כל שבת לדרוש אצלינו...


אחרי 'לילה לבן' הגיעה השעה ללכת למקוה. מקוה מקורי במיוחד שבנה אותו השליח במו ידיו. שעשוי קירות ותקרה מגלפל (סוג של פלסטיק) ומיכל ענק שמילא במים.

תפילת שחרית בשעה 8:15 'לפנות בוקר'.
השליחות מחייבת לקום בשעות כאלה, גם אחרי לילה לבן.

אחרי התפלה...
ברית מרגשת במיוחד.
ברית כפולה(!)
ברית המילה וברית התורה.
"ובאו כולם בברית יחד נעשה ונשמע אמרו כאחד".
נעשה ברית מילה.
ונשמע עשרת הדברות.

ויקרא שמו בישראל "ישראל דוד".
וכי אפשר אחרת...?
[יום הסתלקות ר' ישראל הבעש"ט ולידת והסתלקות דוד המלך עליו השלום. וכמבואר בריבוי שיחות הקשר בין הבעש"ט ודהע"ה לחג השבועות]

לסעודת הברית נשארו הרבה מהקהילה.
היתה התוועדות מרגשת במיוחד.
קשה לתאר אותה בכתב.

אבל פטור בלא כלום אי אפשר.
וכאן יש נקודה חשובה.
הרבי לא מותיר ספקות באשר לשליחות! כל אחד אם רק יפקח את העיניים יראה מהי שליחותו בעולם.
וכך סיפר השליח - אבי הרך הנימול - הרה"ח אשר משולם:
עברתי גלגולים שונים בחיי עד שחזרתי בתשובה.
היתה תקופה ראשונית שהתביישתי לחבוש כיפה. כי 'מה יאמרו...'
אחד הצמתים החשובים שעזרו לי לחזור בתשובה זה היה כאשר הייתי נהג שליחויות ועברתי ממקום למקום.
אז הייתי עובר בתדירות ליד ראש העין שם בין הוילות היה גינות ופרדסים. שם אף אחד לא הכיר אותי. ולכן הרגשתי בנוח לחבוש כיפה ולומר תהלים כאוות נפשי...

כמה שנים אח"כ קיבלתי הצעת שידוך.
הוריה גרים בין אותם וילות בהם התחזקתי בתשובה...

זה לך האות
הרגשתי שהרבי מורה לי באצבע היכן שליחותי בעולם...
( ע"פ השיחה של הרבי שהשליחות של האדם זה האשה. בדיון המפורסם מתי מותר לגרש אשה - לעזוב שליחות. ואכ"מ)

אחת הגבעות שהייתי שוהה בה היא 'גבעת טל'.
*אז הייתי אומר בה תהלים.
היום אני עושה בה על האש לנערי השכונה...*

מ. ישראלי
[email protected]