מערכת COL
|
יום י"ח אייר ה׳תשע״ח
03.05.2018
אם עבד תחת שיעבוד וגלות מחויב לבניו, מה אנו נענה בתריה?!
כשהחסידות רוצה להביא דוגמא של קשר עצמותי ועוצמתי, משתמשת היא ביחס הקיים בין אב לבנו. אבות יקרים, לרגע קט, נהיה כנים עם עצמנו האם היותנו קרויים 'אבות' אכן גורם לנו ליטול אחריות לא רק על ההצלחות וההישגים אלא גם לקיחה של אחריות מלאה הכוללת מעורבות ואחריות על רגעים שבהם הוא 'נופל' 'נכשל' ומתקשה... • המחנך הרב ישראל זלמנוביץ' בטור אקטואלי על פרשת השבוע • לטור המלא
אילוסטרציה: מנדי הכטמן, COL
הרב ישראל זלמנוביץ
כשהחסידות רוצה להביא דוגמא של קשר עצמותי ועוצמתי, משתמשת היא ביחס הקיים בין אב לבנו.
אבות יקרים, לרגע קט, נהיה כנים עם עצמנו האם היותנו קרויים 'אבות' אכן גורם לנו ליטול אחריות לא רק על ההצלחות וההישגים אלא גם לקיחה של אחריות מלאה הכוללת מעורבות ואחריות על רגעים שבהם הוא 'נופל' 'נכשל' ומתקשה...
פרשתנו, פרשת 'בהר' חושפת בפנינו 'חלון' לתמונת מצב של אב הנאלץ למכור עצמו לעבדות בגלל הסתבכות כלכלית... אך דווקא ממקום של 'אי- כבוד' זה, התורה מראה לנו, האבות, עד כמה האב דווקא דואג לילדיו, דבר המוכיח על קשר עמוק ובל ניתן לניתוק בין אבות לילדיהם.
שני סוגי 'עבדים עבריים'
הגעתו של יהודי בן חורין למקום 'כיסא העבדות' הכל- כך מפוקפק יכולה ל'התגלגל' בשני אופנים:
האופן הראשון שמביא אדם יהודי למקום מפוקפק זה עלול להתרחש עקב האשמה של גניבה ואי יכולת השבת ערך הגניבה. בעקבות זאת, נאלצים בית הדין למכור את הגנב לעבדות, למשך שש שנים על מנת לכסות את ערך ושווי הגנבה.
בראשית פרשת משפטים התורה מתארת -
'כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים יַעֲבֹ֑ד וּבַ֨שְּׁבִעִ֔ת יֵצֵ֥א לַֽחָפְשִׁ֖י חִנָּֽם:...אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ'(שמות פרק כ"א פסוקים ב' – ג')
ומביאה המכילתא: 'כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י בנמכר בבית דין על גניבתו הכתוב מדבר...'(מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה א')
אופן שני שיהודי יכול להיכנס למסגרת שיעבוד היא בבחירתו של האדם עצמו, כמו למשל: הסתבכות כלכלית והדרדרות עד למצב רעב שאינה מותירה בפניו ברירה, אלא להפוך לעבד אצל אדון ולשרת בביתו ובכך יקבל סעד ותמיכה כלכלית ואף' שולחן ערוך' להקל על מצוקת רעבונו.
וכפי שהתורה מתארת בפרשתנו:
'וְכִֽי־יָמ֥וּךְ אָחִ֛יךָ עִמָּ֖ךְ וְנִמְכַּר־לָ֑ךְ לֹא־תַעֲבֹ֥ד בּ֖וֹ עֲבֹ֥דַת עָֽבֶד:... כְּשָׂכִ֥יר כְּתוֹשָׁ֖ב יִהְיֶ֣ה עִמָּ֑ךְ עַד־שְׁנַ֥ת הַיֹּבֵ֖ל יַעֲבֹ֥ד עִמָּֽךְ... וְיָצָא֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ ה֖וּא וּבָנָ֣יו עִמּ֑וֹ וְשָׁב֙ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ וְאֶל־אֲחֻזַּ֥ת אֲבֹתָ֖יו יָשֽׁוּב' (ויקרא פרק כ"ה פסוקים ל"ט- מ"א)
חובת האדון לזון לא רק את עבדו, אלא גם את אשת ובניו...
נוכחנו כי שני סיטואציות מביאות אדם מן הישוב להיכנס למציאות השעבוד. בפרק זמן זה, בעת שהותו תחת אדונו, העבד נתון לאורח חיים הנכפפים לכללי עבדות ושיעבוד, הליך המונע ממנו ודאי להתפרנס ולהרוויח הכנסה כלכלית מן 'הצד' שעל ידי קצבה זו תתאפשר לו לזון את ביתו.
כאן עולה השאלה, כיצד עם המחויבות והעול החדש של העבד לשרת כל העת את אדונו, יכול הוא גם לגאוג לפרנסת משפחתו – אשתו וילדיו? האם גם עתה, במציאות בה הפך מחובתו לזון את אשתו וילדיו? ואולי שהתורה פטרה אותו מכך בשל המציאות בה הוא נתון ןבית- הדין שהיו שותפים להליך הפיכתו לעבד, הם אלו שמקבלים את האחריות?
התשובה נתונה בלשון הכתובים עצמם, וכך התורה מביאה בלשונה, בפרשת משפטים:
'אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ(שמות פרק כ"א פסוק ג')
התורה מעלה בפנינו את שתי האפשרויות: אם העבד לא היה נשוי בעת הפיכתו לעבד עברי, והאדון הוא זה שניתןלו אישה נכרית, אזי בעת שחררו יצא העבד ללא האישה, 'אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א...'
התורה מסיימת את דבריה בלשון הפסוק:'... אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ'. אם העבד היה נשוי מקדמא, אזי התורה מדגישה שהיא יוצאת עמו – '...וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ'. השאלה הנוספת העולה מאליה, בקראנו את דברי הכתוב, הינה: מהו פשר לשון הכתוב , וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ, מי הכניסה לשעבוד, שהתורה מדגישה , שיוצאת עם בעלה העבד?
וזו לשון התלמוד המעלה גם הוא את אותה תמיהה :
'כיוצא בדבר אתה אומר אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ'- א"ר שמעון: אם הוא נמכר, אשתו מי נמכרה? מכאן, שרבו חייב במזונות אשתו...'(תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כ"ב עמוד א')
התנא רבי שמעון בר יוחאי מעלה את השאלה ועונה עליה- דיוק לשון הכתוב בא להדגיש שעם היכנסו של אב המשפחה תחת עול השעבוד, אדונו מקבל לא רק לזון את עבדו, אלא הוא מקבל את אחריות פרנסת אשתו, שהרי את המחויבות הזו לא יכול לבצע העבד בעצמו.
ומה יהיה על מזון ילדיהם? על כך מתייחס רש"י בדבריו:
'... וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ'- וכי מי הכניסה שתצא? אלא מגיד הכתוב, שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו'(רש"י שם
רש"י מוסיף על דברי התלמוד, שחובת הפרנסה אינה רק על אשתו של העבד אלא חובתו לזון גם את ילדיהם.
יש לברר מהיכן רש"י מסיק שהאדון חייב לזון גם את ילדיהם, דבר שלא נזכר בדברי רבי שמעון?
רבי אליהו מזרחי(הרא"ם) מביא את המקור שממנו הסיק רש"י את מסקנתו: '
'...וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ' - חייב במזונות אשתו ובניו. אף על גב דמהכא לא נפקא אלא מזונות אשתו, מכל מקום איכא קרא אחרינא(ישנו פסוק אחר), דכתיב 'וְיָצָא֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ ה֖וּא וּבָנָ֣יו " (ויקרא כה, מא), אגב מזונות אשת...'(מזרחי (רא"ם) שמות פרק כ"א)
מסכם את הדברים הרמב"ן, ומסביר שהאדון מחויב לזון את אשת העבד וילדיהם בקיומם של שני סייגים. הראשון: שמעשה ידיה של אשת העבד יהיו לאדון. שנית: חובת הזנת ילדיהם היא כחובת האב כל זמן שהם קטנים כחובת התורה וכך כותב הרמב"ן:
'... וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ'- כתב רש"י וכי מי הכניסה שתצא? אלא מגיד שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו. ומדרש חכמים הוא (מכילתא כאן). והכניסו עמה הבנים (שם) מכתוב שאמר אחר כן 'וְיָצָא֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ ה֖וּא וּבָנָ֣יו (ויקרא כה מא). ... והנראה בעיני שהוא נכנס במקום הבעל, כי חמלה התורה על האשה והבנים שחייהם תלויין להם מנגד מצפים לידי הבעל, ועתה שנמכר יאבדו בצרתם, ולכן צוה את האדון אשר הוא לוקח מעשה ידיו להיות להם במקומו... וכן הבנים אינו חייב להם במזונותם אלא בקטנן בזמן שהאב מצוה או נוהג לזון אותם...'(עד כאן לשונו)
הערבות והעצמות שבין האב לבניו היא הגורם למחייבות האדון לזון את בני עבדו!
הרבי בליקוטי שיחות (מתורגם)עמ' 175 מעלה את השאלה הבאה:... אך תלמיד ממולח עשוי לשאול – מדוע חייב האדון במזונות בניו של העבד, הרי איזה קשר ומחויבות יש בינו לבנו של עבדו? דינם צריך להיות ככל עניי העיר?
הרבי מבאר את הדברים ורמוז כי הדברים טמונים בשיטתו של רשב"י המובאים במסכת בבא בתרא (דף קט"ז עמ' א')
... אומר רבי שמעון בר יוחאי: 'כל שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מעלה עליו עברה'(סוף ציטוט} מסביר הרבי שיש לדייק בלשון רשב"י שאם השאיר בן ליורשו אזי הקדוש ברוך הוא שמח!
ממשיך הרבי: לפי רבי שמעון בר יוחאי הדגש בזכייה שישנם ב"ה בנים הוא שיהיו – 'בן ליורשו'' בבחינת 'קם תחת אביו'! שהאב והבן יהוו המשך אחד, ועד כדי מציאות אחת!
מסכם הרבי את עניין מחויבות האדון בפרנסת בניו:
וזהו ההסבר לכך שהאדון חייב במזונות ילדיו של עבדו, זאת משום הקשר של האב לבניו. כשם שהאדון חייב במזונות העבד - אב הילדים, כך חייב האדון במזון בניו כי ישנו חלק של האב המצוי בילדיו וכפי שחייב במזונות האב חייב הוא במזונות החלק של האב בבניו.(עד כאן דבריו הקדושים של הרבי)
אם במציאות הרת גורל של שיעבוד וגלות ישנה מחויבות של האב העבד לבניו, מה אנו נענה בתריה...?
ראינו שישנו קשר עצמותי בו אב לבנו וקשר זה הינו דו – סתרי. לא רק שהבן טבוע במוח האב כדברי התניא, בראשית דברנו, אלא שרבי שמעון בר יוחאי חידש על ביאורו הנפלא של הרבי, שמהותו של האב טבועה בבנו עד ש: 'כל שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מעלה עליו עברה' שישנה שמחה אצל בורא עולם כאשר ישנו בן לירש את אביו.
ודאי הדברים אינם יוצאים מידי פשוטם! עלינו האבות לשמוח שזיכנו להעמיד דור בנים ובנות ישרים! אך עלינו להפנים את האחריות הגדולה הנלוות לכך המוטלת עלינו האבות ולהיות ערים וקשובים כל העת וכל ה- 24 שעות למצב הגשמי והרוחני של בנינו, גם כשלא מצוי בארבע אמות הסמוכות לנו.
יהי רצון שיגענו ועמלנו לא יהיה חלילה לשווא ואכן נזכה לברך על המוגמר ולרוות נחת חסידי מילדנו וצאצאי צאצאינו ונזכה להביא את פירות העוללים והילולים לרבנו ונאמר בסיפוק: ' ראו פירות שגידלנו'! אמן!
כשהחסידות רוצה להביא דוגמא של קשר עצמותי ועוצמתי, משתמשת היא ביחס הקיים בין אב לבנו.
אבות יקרים, לרגע קט, נהיה כנים עם עצמנו האם היותנו קרויים 'אבות' אכן גורם לנו ליטול אחריות לא רק על ההצלחות וההישגים אלא גם לקיחה של אחריות מלאה הכוללת מעורבות ואחריות על רגעים שבהם הוא 'נופל' 'נכשל' ומתקשה...
פרשתנו, פרשת 'בהר' חושפת בפנינו 'חלון' לתמונת מצב של אב הנאלץ למכור עצמו לעבדות בגלל הסתבכות כלכלית... אך דווקא ממקום של 'אי- כבוד' זה, התורה מראה לנו, האבות, עד כמה האב דווקא דואג לילדיו, דבר המוכיח על קשר עמוק ובל ניתן לניתוק בין אבות לילדיהם.
שני סוגי 'עבדים עבריים'
הגעתו של יהודי בן חורין למקום 'כיסא העבדות' הכל- כך מפוקפק יכולה ל'התגלגל' בשני אופנים:
האופן הראשון שמביא אדם יהודי למקום מפוקפק זה עלול להתרחש עקב האשמה של גניבה ואי יכולת השבת ערך הגניבה. בעקבות זאת, נאלצים בית הדין למכור את הגנב לעבדות, למשך שש שנים על מנת לכסות את ערך ושווי הגנבה.
בראשית פרשת משפטים התורה מתארת -
'כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים יַעֲבֹ֑ד וּבַ֨שְּׁבִעִ֔ת יֵצֵ֥א לַֽחָפְשִׁ֖י חִנָּֽם:...אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ'(שמות פרק כ"א פסוקים ב' – ג')
ומביאה המכילתא: 'כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י בנמכר בבית דין על גניבתו הכתוב מדבר...'(מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה א')
אופן שני שיהודי יכול להיכנס למסגרת שיעבוד היא בבחירתו של האדם עצמו, כמו למשל: הסתבכות כלכלית והדרדרות עד למצב רעב שאינה מותירה בפניו ברירה, אלא להפוך לעבד אצל אדון ולשרת בביתו ובכך יקבל סעד ותמיכה כלכלית ואף' שולחן ערוך' להקל על מצוקת רעבונו.
וכפי שהתורה מתארת בפרשתנו:
'וְכִֽי־יָמ֥וּךְ אָחִ֛יךָ עִמָּ֖ךְ וְנִמְכַּר־לָ֑ךְ לֹא־תַעֲבֹ֥ד בּ֖וֹ עֲבֹ֥דַת עָֽבֶד:... כְּשָׂכִ֥יר כְּתוֹשָׁ֖ב יִהְיֶ֣ה עִמָּ֑ךְ עַד־שְׁנַ֥ת הַיֹּבֵ֖ל יַעֲבֹ֥ד עִמָּֽךְ... וְיָצָא֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ ה֖וּא וּבָנָ֣יו עִמּ֑וֹ וְשָׁב֙ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ וְאֶל־אֲחֻזַּ֥ת אֲבֹתָ֖יו יָשֽׁוּב' (ויקרא פרק כ"ה פסוקים ל"ט- מ"א)
חובת האדון לזון לא רק את עבדו, אלא גם את אשת ובניו...
נוכחנו כי שני סיטואציות מביאות אדם מן הישוב להיכנס למציאות השעבוד. בפרק זמן זה, בעת שהותו תחת אדונו, העבד נתון לאורח חיים הנכפפים לכללי עבדות ושיעבוד, הליך המונע ממנו ודאי להתפרנס ולהרוויח הכנסה כלכלית מן 'הצד' שעל ידי קצבה זו תתאפשר לו לזון את ביתו.
כאן עולה השאלה, כיצד עם המחויבות והעול החדש של העבד לשרת כל העת את אדונו, יכול הוא גם לגאוג לפרנסת משפחתו – אשתו וילדיו? האם גם עתה, במציאות בה הפך מחובתו לזון את אשתו וילדיו? ואולי שהתורה פטרה אותו מכך בשל המציאות בה הוא נתון ןבית- הדין שהיו שותפים להליך הפיכתו לעבד, הם אלו שמקבלים את האחריות?
התשובה נתונה בלשון הכתובים עצמם, וכך התורה מביאה בלשונה, בפרשת משפטים:
'אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ(שמות פרק כ"א פסוק ג')
התורה מעלה בפנינו את שתי האפשרויות: אם העבד לא היה נשוי בעת הפיכתו לעבד עברי, והאדון הוא זה שניתןלו אישה נכרית, אזי בעת שחררו יצא העבד ללא האישה, 'אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א...'
התורה מסיימת את דבריה בלשון הפסוק:'... אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ'. אם העבד היה נשוי מקדמא, אזי התורה מדגישה שהיא יוצאת עמו – '...וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ'. השאלה הנוספת העולה מאליה, בקראנו את דברי הכתוב, הינה: מהו פשר לשון הכתוב , וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ, מי הכניסה לשעבוד, שהתורה מדגישה , שיוצאת עם בעלה העבד?
וזו לשון התלמוד המעלה גם הוא את אותה תמיהה :
'כיוצא בדבר אתה אומר אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ'- א"ר שמעון: אם הוא נמכר, אשתו מי נמכרה? מכאן, שרבו חייב במזונות אשתו...'(תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כ"ב עמוד א')
התנא רבי שמעון בר יוחאי מעלה את השאלה ועונה עליה- דיוק לשון הכתוב בא להדגיש שעם היכנסו של אב המשפחה תחת עול השעבוד, אדונו מקבל לא רק לזון את עבדו, אלא הוא מקבל את אחריות פרנסת אשתו, שהרי את המחויבות הזו לא יכול לבצע העבד בעצמו.
ומה יהיה על מזון ילדיהם? על כך מתייחס רש"י בדבריו:
'... וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ'- וכי מי הכניסה שתצא? אלא מגיד הכתוב, שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו'(רש"י שם
רש"י מוסיף על דברי התלמוד, שחובת הפרנסה אינה רק על אשתו של העבד אלא חובתו לזון גם את ילדיהם.
יש לברר מהיכן רש"י מסיק שהאדון חייב לזון גם את ילדיהם, דבר שלא נזכר בדברי רבי שמעון?
רבי אליהו מזרחי(הרא"ם) מביא את המקור שממנו הסיק רש"י את מסקנתו: '
'...וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ' - חייב במזונות אשתו ובניו. אף על גב דמהכא לא נפקא אלא מזונות אשתו, מכל מקום איכא קרא אחרינא(ישנו פסוק אחר), דכתיב 'וְיָצָא֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ ה֖וּא וּבָנָ֣יו " (ויקרא כה, מא), אגב מזונות אשת...'(מזרחי (רא"ם) שמות פרק כ"א)
מסכם את הדברים הרמב"ן, ומסביר שהאדון מחויב לזון את אשת העבד וילדיהם בקיומם של שני סייגים. הראשון: שמעשה ידיה של אשת העבד יהיו לאדון. שנית: חובת הזנת ילדיהם היא כחובת האב כל זמן שהם קטנים כחובת התורה וכך כותב הרמב"ן:
'... וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ'- כתב רש"י וכי מי הכניסה שתצא? אלא מגיד שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו. ומדרש חכמים הוא (מכילתא כאן). והכניסו עמה הבנים (שם) מכתוב שאמר אחר כן 'וְיָצָא֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ ה֖וּא וּבָנָ֣יו (ויקרא כה מא). ... והנראה בעיני שהוא נכנס במקום הבעל, כי חמלה התורה על האשה והבנים שחייהם תלויין להם מנגד מצפים לידי הבעל, ועתה שנמכר יאבדו בצרתם, ולכן צוה את האדון אשר הוא לוקח מעשה ידיו להיות להם במקומו... וכן הבנים אינו חייב להם במזונותם אלא בקטנן בזמן שהאב מצוה או נוהג לזון אותם...'(עד כאן לשונו)
הערבות והעצמות שבין האב לבניו היא הגורם למחייבות האדון לזון את בני עבדו!
הרבי בליקוטי שיחות (מתורגם)עמ' 175 מעלה את השאלה הבאה:... אך תלמיד ממולח עשוי לשאול – מדוע חייב האדון במזונות בניו של העבד, הרי איזה קשר ומחויבות יש בינו לבנו של עבדו? דינם צריך להיות ככל עניי העיר?
הרבי מבאר את הדברים ורמוז כי הדברים טמונים בשיטתו של רשב"י המובאים במסכת בבא בתרא (דף קט"ז עמ' א')
... אומר רבי שמעון בר יוחאי: 'כל שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מעלה עליו עברה'(סוף ציטוט} מסביר הרבי שיש לדייק בלשון רשב"י שאם השאיר בן ליורשו אזי הקדוש ברוך הוא שמח!
ממשיך הרבי: לפי רבי שמעון בר יוחאי הדגש בזכייה שישנם ב"ה בנים הוא שיהיו – 'בן ליורשו'' בבחינת 'קם תחת אביו'! שהאב והבן יהוו המשך אחד, ועד כדי מציאות אחת!
מסכם הרבי את עניין מחויבות האדון בפרנסת בניו:
וזהו ההסבר לכך שהאדון חייב במזונות ילדיו של עבדו, זאת משום הקשר של האב לבניו. כשם שהאדון חייב במזונות העבד - אב הילדים, כך חייב האדון במזון בניו כי ישנו חלק של האב המצוי בילדיו וכפי שחייב במזונות האב חייב הוא במזונות החלק של האב בבניו.(עד כאן דבריו הקדושים של הרבי)
אם במציאות הרת גורל של שיעבוד וגלות ישנה מחויבות של האב העבד לבניו, מה אנו נענה בתריה...?
ראינו שישנו קשר עצמותי בו אב לבנו וקשר זה הינו דו – סתרי. לא רק שהבן טבוע במוח האב כדברי התניא, בראשית דברנו, אלא שרבי שמעון בר יוחאי חידש על ביאורו הנפלא של הרבי, שמהותו של האב טבועה בבנו עד ש: 'כל שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מעלה עליו עברה' שישנה שמחה אצל בורא עולם כאשר ישנו בן לירש את אביו.
ודאי הדברים אינם יוצאים מידי פשוטם! עלינו האבות לשמוח שזיכנו להעמיד דור בנים ובנות ישרים! אך עלינו להפנים את האחריות הגדולה הנלוות לכך המוטלת עלינו האבות ולהיות ערים וקשובים כל העת וכל ה- 24 שעות למצב הגשמי והרוחני של בנינו, גם כשלא מצוי בארבע אמות הסמוכות לנו.
יהי רצון שיגענו ועמלנו לא יהיה חלילה לשווא ואכן נזכה לברך על המוגמר ולרוות נחת חסידי מילדנו וצאצאי צאצאינו ונזכה להביא את פירות העוללים והילולים לרבנו ונאמר בסיפוק: ' ראו פירות שגידלנו'! אמן!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
