מאת: מנדי זילברשטרום, שליח COL ל'ליובאוויטש'

***

יום שני - ר"ח אייר. השעה 5:50 בבוקר, שעון מוסקבה. גלגלי המטוס נושקים למסלול השחור, והוא נוחת בשדה התעופה "שרמטייבו", המרוחק כחצי שעה נסיעה (ללא פקקים) מהמרכז היהודי הגדול ביותר ברוסיה - "מארינה רושצ'ה", בראשות השליח והרב הראשי, הרב בערל לאזאר.

"דוברי אוטרה" (בוקר טוב), זורק לעברי בפנים חתומות ובסבר רציני השוטר שישב בביתן הקטן של משטרת הגבולות. הושטתי לו את הדרכון, ולאחר כ-3 דקות הוא החזיר לי אותו, לא לפני שהטביע בו חותם - 'אשרת שהייה', וסימן לי עם ידו - "כנס לרוסיה".

את החותמת הקפואה בשעה כה מוקדמת בבירת רוסיה המעט קרה, הפשיר חיוכו של השליח הרב גבריאל גורדון שיחי', "הרבינא" הצעיר שילווה אותי ב-3 ימים הקרובים, ויתן את כל כולו - ברוחניות ובגשמיות.

משדה התעופה נסענו לבית הכנסת "מארינה רושצ'ה", יחד עם אורח הכבוד שהגיע להתוועד עם הקהל ב'ליובאוויטש' - המשפיע הרב עוזר אלפרוביץ' ואיש החסד הרב איצק'ה רסקין מכפר חב"ד, שבמחיצתם שהיתי בימים אלה.

***

הביקור ב"מהפכה היהודית" במוסקבה

את תפילת שחרית של ר"ח אייר התפללנו לאחר טבילת בוקר במקווה שתחת הבניין "מארינה רוטש'ה", ולגימת כוס קפה מהביל. בקריאת התורה עלינו ובירכנו "הגומל".

"אם הייתם אומרים לחסידים שהתגוררו ולמדו פה לפני כ-100 שנה, שיום אחד נחזור למקום הזה, לחיות חיים של 'יהודי חסידי' ולהתוועד בחופשיות, כששפע כזה - גשמי ורוחני במחיצתנו - הם לא היו מאמינים לנו, אפילו לא לרגע קט". את המשפט הזה, ששמעתי בשעות האחרונות שלנו בסיור ב'ליובאוויטש', מפיו של הצדיק מלנינגרד הרב יצחק קוגן, במבטא רוסי חזק, קישרתי לכל מה שראיתי - מהרגע הראשון במוסדות היהודיים במוסקבה.

את השפע בארוחת הבוקר, במסעדה היהודית שבקומת הכניסה ל"מארינה רושצ'ה", לא ניתן לתאר. לצד השליח הרב גורדון, והמשפיע הרב אלפרוביץ - הארוחה הפכה להתוועדות קצרה מטובלת בסיפורי חסידים.


בתמונה: עם הרבנים רסקין ואלפרוביץ, ב'ספריית שניאורסון'.

בתום ארוחת הבוקר, המשכנו לסיור ב'מוסדות', שם קיבלנו הצצה וטעימה מרתקת. זה החל בבניין 'שערי-צדק', בניהולו של ר' שייע דייטש - המעניק לאלפי יהודים עזרה ותמיכה גשמית ונפשית. המשיך עם ביקור וסיור ב'ספריית שניאורסון', שם אף זכינו להיכנס לחדר המכונה "הכספת", ובו ספרים עתיקים המשתייכים לאדמו"רי חב"ד, והסתיים בהתוועדות חסידית ב'חיידר' של ילדי השלוחים - כשהמשפיע הרב עוזר אלפרוביץ, מרתק את התלמידים בסיפורי חסידים ומתבל אותם ברגש חסידי וניגונים.

בהמשך אף זכו תלמידי הכיתה הגדולה להשתתף בהתוועדות עם המשפיע מארה"ק, לרגל חגיגת חברם - הת' מענדי גורדון, בנו של השליח הרב גבריאל גורדון - שהחל להניח תפילין, כחודשיים לפני בר-המצווה שלו.


בתמונה: התוועדות עם תלמידי הכיתה הגבוהה של ה'חיידר'.

***

המסע ממוסקבה - ל..'ליובאוויטש'

יום שני בערב. השמש החלה שוקעת, ובתום ארוחת הערב הבשרית בקומת הגג של המבנה המפואר, אנו מסיימים את תפילת המנחה בבית הכנסת "בלשיה ברוניא", השוכן בסמוך לקרמלין הרוסי, ובראשותו של השליח הרב יצחק קוגן.

"צריך להזדרז", מאיץ בנו הרב גורדון. "יש לפניכם עוד 6 שעות של נסיעה ברכב", הוא מוסיף. ארזנו את ה'פקאלעך' ויצאנו לדרך. את הנסיעה הארוכה בת ה-6 שעות, גמענו ב-4 וחצי שעות. לא, זה לא שזכינו שתהיה לנו קפיצת הדרך - אלא, הנהג הרוסי פשוט "טס" נמוך מידי.

את מנוחת הלילה העברנו בבית מלון בפאתי העיר סמולאנסק. בבוקר, שמנו את פעמינו אל בית הכנסת היהודי, בראשות השליח ורב העיר, הרב לוי מונדשיין. לאחר טבילה במקווה, התפללנו שחרית עם קבוצת שלוחים ואנ"ש ממיאמי-פלורידה, שעשו את כל הדרך הארוכה, בכדי להגיע לציונו של הרבי המהר"ש ביום הולדתו.

*

"לכתחילה אריבער" בעיירה החסידית 'ליובאוויטש'

יום שלישי, ב' באייר. השעה 10:30 בבוקר. הנהג הרוסי עוצר את רכבו ומצביע על השלט. Любавич (ליובאוויטש), הוא אומר במבטא כבד. תמונה למזכרת וממשיכים.


בתמונה: בכניסה לעיירה החסידית, על רקע השלט המורה על ההגעה ל"ליובאוויטש"

את פנינו מקבל השליח שטבוע בו הפתגם החסידי "לכתחילה אריבער", והאחראי על המקומות הקדושים בעיירת ליובאוויטש - הרב גבריאל גורדון, שלקח על עצמו כפרויקט מיוחד במינו - לשקם את ה'חצר החסידית' של רבותינו נשיאנו, ולהפיח במקום חממה חסידית למבקרים.

העיירה, שמונה בסך-הכל כ-200 איש בכל ימות השנה, התעוררה לקול תנועת כלי הרכב הרבים והאוטובוסים, שעשו דרכם משך שעות רבות, ממוסקבה - הבירה. אנשים ונשים, ואפילו טף הגיעו הנה, להשתטח ולהתפלל על ציונו של בעל יום ההולדת.

לאחר כתיבת הפ"נ בבית של הרבי, אותו רכש לפני שנים, בסמוך לציונם הקד' של האדמו"ר ה'צמח-צדק' ואדמו"ר המהר"ש, ונשיאת תפילה בד' אמות - מלווה בניגונים חסידיים, בהם הניגון "מלכתחילה אריבער", התיישבנו להתוועדות חסידית בתוך מאהל ענק שהוקם במיוחד לכבוד היום הבהיר.

יש לציין, כי בעת שאמרתי את ה"מענה לשון", עמד על-ידי הנגיד ר' מנדי פישר ממיאמי, ובידו מכשיר הסלולרי שלו, כאשר אני מבחין בזווית עיניי, כי אביו, הנגיד החסידי הרב דוד פישר - מתפלל יחד עם בנו באמצעות שיחת ווידאו. לאחר-מכן התברר לי כי למשפ' פישר יש 'קאך' גדול עם ה'חצר' והרבי המהר"ש, והם אף סייעו ותמכו בהוצאות של ה"לכתחילה אריבער".  


בתמונה: בתפילה על ציונם של אדמו"ר ה'צמח-צדק' והמהר"ש נ"ע.

הרב גורדון הוסיף לציין והזכיר לכולם, כי "השנה, מלאו 100 שנים לעזיבתה של ישיבת תומכי תמימים המפורסמת (תרע"ח-תשע"ח)".

שפע גשמי זרם כל העת לשולחנות שהיו עמוסים בכל טוב. דגים, בשר טרי שנשחט בעיירה לרגל ההתוועדות וכמובן 'לחיים', ממש כ'יד המלך', בניהולו וניצוחו המפליא של הרב גורדון.

*

"אם היית מספר זאת לחסידים לפני 100 שנה, הם לא היו מאמינים לך..." 
 
כשנכנסתי למבנה העץ שהקים הרב גורדון בתוך ה'חצר', הבחנתי בתמונה גדולה במיוחד התלויה על הקיר, ובה פרצופיהם של התלמידים, בוגרי ישיבת 'תומכי-תמימים' שהייתה בדיוק במקום זה, לפני 100 שנה - בעיירה ליובאוויטש.

לא ניתן לעלות על הכתב את הצמרמורת שעברה בי באותו הרגע, כאשר זיהיתי בין העשרות, את הסבות שלי ובני-משפחתם. הם היו בין התמימים שישבו וספגו פה את החסידות "מפי המלך". הסבות - הרה"ח ר' אלתר-דובער חסקינד ע"ה (אב סבי, הרה"ח ר' שולם חסקינד ע"ה), והרה"ח ר' שמריהו גורארי' (אב סבתי, תיבדלחט"א מרת מריישא חסקינד תחי', לבית גורארי'). 


בתמונה: התלמידים שלמדו ב'תומכי תמימים' ליובאוויטש.

במשך שעות ארוכות ישבנו והתוועדנו באוהל, שהוקם בתוככי 'חצר החסידות' המיתולוגית. בשולחן אחד, לצד המשפיע הרב עוזר אלפרוביץ מכפר חב"ד, אורח הכבוד שהוזמן מארה"ק ע"י הרב גורדון, ישבו והתוועדו - הצדיק מללינגרד הרב יצחק קוגן, שליח ורב העיר סמולנסק הרב לוי מונדשיין, הרב איצק'ה רסקין מכפר חב"ד, ועוד.

שעות אלו עברו בחטף. כל דקה הייתה חוויה מיוחדת. סיפורי חסידים, ניגונים ואמירת 'לחיים'. רבים היו הסיפורים והמספרים - אך מכל, משפט אחד נחקק בי, כאשר אמר/זעק אותו בלהט חסידי רוסי, הצדיק מלנינגרד, הרב יצחק קוגן: "אם הייתם אומרים לחסידים שהתגוררו ולמדו פה לפני כ-100 שנה, שיום אחד נחזור למקום הזה, ונוכל לחיות חיים של 'יהודי חסידי' ולהתוועד בחופשיות, כששפע כזה - גשמי ורוחני במחיצתנו - הם לא היו מאמינים לנו, אפילו לא לרגע קט". אכן כן. לשמוע, לראות ולא להאמין. 

*

"תם, אך לא נשלם..."

לאחר שנפרדנו מהרב גורדון, שבשקט בשקט הרבה מתחת לפני השטח - מקים, משפץ ומשחזר את העיירה החסידית - ומפיח בה חיים, חזרנו אל מוסקבה.

במשך שעות הנסיעה בחזרה אל עיר הבירה, התוועד עמנו הרב אלפרוביץ', על ימיה של העיירה החסידית שייצרה דמויות חסידיות, עליהם אנו שומעים מעת לעת.

הטיסה ארצה ב-6 בבוקר. את פעמינו אנו עושים חזרה אל בית הכנסת "מארינה רושצ'ה", שם אנו מתוועדים עד לשעות הקטנות של הלילה, יחד עם הרב בערל לאזאר, לרגל ב' אייר, ואף לכבוד הולדת נכדו הראשון של הרב הראשי.


בתמונה: בשיחה עם השליח הרב גורדון, ב'חצר חסידות חב"ד'.

רגע לפני הנחיתה בארה"ק - במחשבותיי, אני עדיין רואה את חיוכו החמים של הרב גורדון ושומע את דבריו עם מבטאו הרוסי והחסידי: "החלום והמטרה היא - שכל יהודי וכל חסיד חב"ד שירצה לבוא ל'ליובאוויטש', יוכל לעשות זאת בראש שקט". וכמו ששח לי הרב גורדון ברגע הראשון של תחילת המסע: "אני אדאג להם לגשמיות, שיוכלו להיות מונחים בביקורם - ברוחניות".