מערכת COL
|
יום ג' אייר ה׳תשע״ח
18.04.2018
האם נאמני התורה התייחסו בחיוב למרד גטו ווארשא?
לאחרונה פורסם, בנוגע להכנות לפסח של חסידי חב"ד בגטו ווארשא בשנת ה'תש"ג, ונכתב כי לפני פסח ה'תש"ג עזבו כבר רוב היהודים את הגטו ונותרו בו רק אלו שסרבו לעזוב את הגטו והתכוננו למרד. וממוצא דבר מובן ומשמע כאילו חסידי חב"ד שנשארו בגטו התכוננו למרד והיו שותפים להכנות אליו. ויש להעיר על כך שדבר זה כנראה אינו נכון עובדתית • מאמר מאת הרב יעקב הלוי הורוביץ מראשון לציון • לטור המלא
באדיבות: מוזיאון יד מרדכי
האם נאמני התורה התייחסו בחיוב למרד גטו ווארשא?
יעקב הלוי הורוביץ, ראשל"צ
לאחרונה פורסם, בנוגע להכנות לפסח של חסידי חב"ד בגטו ווארשא בשנת ה'תש"ג, ונכתב כי לפני פסח ה'תש"ג עזבו כבר רוב היהודים את הגטו ונותרו בו רק אלו שסרבו לעזוב את הגטו והתכוננו למרד. וממוצא דבר מובן ומשמע כאילו חסידי חב"ד שנשארו בגטו התכוננו למרד והיו שותפים להכנות אליו (כי לכן הם נשארו שם...).
ויש להעיר על כך שדבר זה כנראה אינו נכון עובדתית, ובשניים:
ראשית - בתקופה ההיא נותרו בגטו עשרות אלפי יהודים (מתוך מאות אלפים שהיו בו עם הווסדו) שהגרמנים השתמשו בהם ככח עבודה זול לצרכיהם. את הזקנים והילדים ואת כל מי שלא הי' מסוגל לעבוד הם השמידו (וחלקם מתו לבד עקב התנאים הקשים ששררו שם), ומי שנותר בגטו היו הצעירים בעלי הכח שהגרמנים רצו בהם, וכאמור, השתמשו בהם וניצלום לצרכיהם. והנה לאותם עשרות האלפים שהיו אז בגטו לא הי' שום קשר למרד, שהוא תוכנן ונוהל ע"י קבוצה מצומצמת של כמה עשרות חלוצים בוגרי תנועות נוער ציוניות-שמאלניות ("השומר הצעיר" ו"החלוץ"), ולרוב הציבור בגטו לא היתה כל שייכות אליהם.
שנית - חסידי חב"ד בודאי לא היו חלק מאותה קבוצה שהתכוננה למרד. שכן חסידי חב"ד, כמו שאר היהודים החרדים והדתיים, בעקרון לא היו שותפים להכנות למרד גטו ווארשא, ואדרבה הם התנגדו לו התנגדות עקרונית ונחרצת. וזאת מכיון שהם ידעו שההתנגדות שלהם לא תפיל את שלטון הנאצים וגם לא תגרום להצלת אף יהודי אחד, אלא מה שיקרה, וכך אכן קרה בפועל, הוא, שההתנגדות המזוינת רק תחיש את הקץ המר ותביא לרציחתם שלהם עצמם ושל עשרות אלפי היהודים שסביבם ותמנע מהם כל סיכוי להנצל מבני הבליעל הנאצים.
זאת יש ללמוד מתוך עדותה של הגב' צבי' לובטקין, שאף שהיתה בעצמה אשת תנועות השמאל ומהצעירות מנהיגות המרד, בכל זאת הביטה בהערכה רבה על פעולותיהם של העסקנים הדתיים (המזרחי) והחרדים (אגו"י) שפעלו בגטו, כפי שכותבת בספרה "בימי כליון ומרד" (בהוצאת בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד) ע' 95 "אני רוחשת להם כבוד, ויודעת שהם עשו הרבה להצלת יהודים ולמען העמידה על כבוד ישראל - לפי דרכם".
ויחד עם זה בנשימה אחת היא מספרת על כך (שם) כי "העלינו חרס בנסיונותינו לצרף אלינו את העסקנים הדתיים והחרדים בהכנות למרד", ומוסיפה לספר על "הויכוחים המרים" שהיו לאנשי השמאל מתכנני המרד עם היהודים נאמני התורה בשאלה זו. הוי אומר, כי למרות שהדתיים והחרדים לא היו בטלנים כלל וכלל ח"ו אלא "עשו הרבה להצלת יהודים ולמען העמידה על כבוד ישראל" והיו מושא להערכה ע"י מתכנני המרד, אך הם הקפידו לעשות את כל פעולותיהם - "לפי דרכם", היינו לפי דרך התורה, שאינה הדרך של הציונים-החלוצים (שבראש מעייניהם עמד ה"כבוד הלאומי"), ולפי דרך התורה לא התאפשר להם להשתתף במרד כי הי' בזה שאלה של איבוד לדעת של אלפי יהודים ר"ל.
הרבה דיו כבר נשפך בנושא השקפת התורה על המרד, ואני מאהבת הקיצור לא נגעתי בהררי המלל שנשפכו על זה, והסתפקתי בדברי' של מי שהיתה בעצמה ממנהיגות המרד והכירה היטב את הלך הרוחות של העסקנים והפעילים מבפנים, והעידה, כאמור, מכלי ראשון, כי נאמני התורה התרחקו מכל שייכות למרד.
נוסף על כך מהראוי לציין את תגובתו של הרבי, כאשר רב מכובד מניצולי גטו ווארשא (הג"ר שמחה בונים ליברמן, מחבר ספרים תורניים חשובים) סיפר לו ביחידות כי יש אומרים שהגאון רבי מנחם זמבא, חסיד גור ומגדולי התורה של אותו דור, תמך במרד – הגיב הרבי בפסקנות "זה לא הי' ולא נברא" (נדפס ב"כפר חב"ד גל' 1333 ע' 35 ובכ"מ).
הרי לנו גם עדותה של אחת ממנהיגות המרד וגם תגובתו של הרבי שיהודים כשרים לא היו שותפים למרד.
יעקב הלוי הורוביץ, ראשל"צ
לאחרונה פורסם, בנוגע להכנות לפסח של חסידי חב"ד בגטו ווארשא בשנת ה'תש"ג, ונכתב כי לפני פסח ה'תש"ג עזבו כבר רוב היהודים את הגטו ונותרו בו רק אלו שסרבו לעזוב את הגטו והתכוננו למרד. וממוצא דבר מובן ומשמע כאילו חסידי חב"ד שנשארו בגטו התכוננו למרד והיו שותפים להכנות אליו (כי לכן הם נשארו שם...).
ויש להעיר על כך שדבר זה כנראה אינו נכון עובדתית, ובשניים:
ראשית - בתקופה ההיא נותרו בגטו עשרות אלפי יהודים (מתוך מאות אלפים שהיו בו עם הווסדו) שהגרמנים השתמשו בהם ככח עבודה זול לצרכיהם. את הזקנים והילדים ואת כל מי שלא הי' מסוגל לעבוד הם השמידו (וחלקם מתו לבד עקב התנאים הקשים ששררו שם), ומי שנותר בגטו היו הצעירים בעלי הכח שהגרמנים רצו בהם, וכאמור, השתמשו בהם וניצלום לצרכיהם. והנה לאותם עשרות האלפים שהיו אז בגטו לא הי' שום קשר למרד, שהוא תוכנן ונוהל ע"י קבוצה מצומצמת של כמה עשרות חלוצים בוגרי תנועות נוער ציוניות-שמאלניות ("השומר הצעיר" ו"החלוץ"), ולרוב הציבור בגטו לא היתה כל שייכות אליהם.
שנית - חסידי חב"ד בודאי לא היו חלק מאותה קבוצה שהתכוננה למרד. שכן חסידי חב"ד, כמו שאר היהודים החרדים והדתיים, בעקרון לא היו שותפים להכנות למרד גטו ווארשא, ואדרבה הם התנגדו לו התנגדות עקרונית ונחרצת. וזאת מכיון שהם ידעו שההתנגדות שלהם לא תפיל את שלטון הנאצים וגם לא תגרום להצלת אף יהודי אחד, אלא מה שיקרה, וכך אכן קרה בפועל, הוא, שההתנגדות המזוינת רק תחיש את הקץ המר ותביא לרציחתם שלהם עצמם ושל עשרות אלפי היהודים שסביבם ותמנע מהם כל סיכוי להנצל מבני הבליעל הנאצים.
זאת יש ללמוד מתוך עדותה של הגב' צבי' לובטקין, שאף שהיתה בעצמה אשת תנועות השמאל ומהצעירות מנהיגות המרד, בכל זאת הביטה בהערכה רבה על פעולותיהם של העסקנים הדתיים (המזרחי) והחרדים (אגו"י) שפעלו בגטו, כפי שכותבת בספרה "בימי כליון ומרד" (בהוצאת בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד) ע' 95 "אני רוחשת להם כבוד, ויודעת שהם עשו הרבה להצלת יהודים ולמען העמידה על כבוד ישראל - לפי דרכם".
ויחד עם זה בנשימה אחת היא מספרת על כך (שם) כי "העלינו חרס בנסיונותינו לצרף אלינו את העסקנים הדתיים והחרדים בהכנות למרד", ומוסיפה לספר על "הויכוחים המרים" שהיו לאנשי השמאל מתכנני המרד עם היהודים נאמני התורה בשאלה זו. הוי אומר, כי למרות שהדתיים והחרדים לא היו בטלנים כלל וכלל ח"ו אלא "עשו הרבה להצלת יהודים ולמען העמידה על כבוד ישראל" והיו מושא להערכה ע"י מתכנני המרד, אך הם הקפידו לעשות את כל פעולותיהם - "לפי דרכם", היינו לפי דרך התורה, שאינה הדרך של הציונים-החלוצים (שבראש מעייניהם עמד ה"כבוד הלאומי"), ולפי דרך התורה לא התאפשר להם להשתתף במרד כי הי' בזה שאלה של איבוד לדעת של אלפי יהודים ר"ל.
הרבה דיו כבר נשפך בנושא השקפת התורה על המרד, ואני מאהבת הקיצור לא נגעתי בהררי המלל שנשפכו על זה, והסתפקתי בדברי' של מי שהיתה בעצמה ממנהיגות המרד והכירה היטב את הלך הרוחות של העסקנים והפעילים מבפנים, והעידה, כאמור, מכלי ראשון, כי נאמני התורה התרחקו מכל שייכות למרד.
נוסף על כך מהראוי לציין את תגובתו של הרבי, כאשר רב מכובד מניצולי גטו ווארשא (הג"ר שמחה בונים ליברמן, מחבר ספרים תורניים חשובים) סיפר לו ביחידות כי יש אומרים שהגאון רבי מנחם זמבא, חסיד גור ומגדולי התורה של אותו דור, תמך במרד – הגיב הרבי בפסקנות "זה לא הי' ולא נברא" (נדפס ב"כפר חב"ד גל' 1333 ע' 35 ובכ"מ).
הרי לנו גם עדותה של אחת ממנהיגות המרד וגם תגובתו של הרבי שיהודים כשרים לא היו שותפים למרד.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
