פתיחה - משה מל בליל יציאת מצרים מאות ואלפים

"ליל השימורים", הלילה האחרון של ישראל בארץ מצרים היה סוער והפכפך - שמחה עצומה מחד, ופחד-מוות מאידך:

ב"מחנה ישראל" נשמעו "פעמוני גאולה", העם ארז את "משארותיו" והתכונן לגאולה, תוך עיסוק במרץ בזביחת קורבן הפסח וקיום מצוות ליל הסדר, ריח גן-עדן משכר, נשב מקורבן הפסח בביתו של כל יהודי;

ואילו במחנה מצרים נשב ריח מלאך המוות, "אין בית אשר אין בו מת", כולם אחוזי אימה, ופרעה מתרוצץ ברחובות בבהלה, לפגוש במשה ולבקש ולהתחנן על חייו.

בתחילת אותו לילה גורלי "נתכנסו כל ישראל אצל משה רבינו", ושאלו אותו: מדוע אין קורבנות הפסח שלהם מריחים בריח גן-עדן כקורבן הפסח שלו? ענה להם משה: כיוון שהנכם ערלים והקב"ה אמר שערל לא יאכל קורבן פסח, לכן אין מריחים קורבנותיכם.

מיד שלף כל אחד ואחד את חרב-מלחמתו ומסרה למשה והוא מל אותם [יש אומרים שכל אחד מל את עצמו], ונתערב דם ברית המילה בדם קורבן פסח, והקב"ה נישק ובירך כל יהודי, וריח גן-עדן נשבה גם בביתו של כל יהודי (שמו"ר, יט,ה. שהש"ר, ג,יז. אוה"ח לשמות, יב,מג).
מעניין שברית-המילה של היהודי הראשון, אברהם אבינו, התקיימה ביום ראשון של פסח, ובחלוף כשלוש מאות שנה באותו יום, א' של פסח, נערכה ברית המילה של העם היהודי כהכנה ליציאת מצרים ומתן-תורה.

למה מלו בלילה

ויש להבין: מדוע המתינו לעשות ברית מילה עד הלילה, שבו היו בו עיסוקים רבים, מצוות הסדר וכו', ומדוע הם לא מלו ביום קודם? [כלומר – מדוע הקב"ה לא הקדים ליום לצוותם למול? והלא הוא יכל לעשות ריח גן-עדן שיגרה את רצונם לעשות ברית ביום, עוד לפני הלילה המלא וגדוש בפעולות חשובות וקדושות]?

ועוד: ההלכה קובעת שמלים ביום ולא בלילה [שנאמר לאברהם אבינו "ובן שמונת ימים גו'", וכן בפרשתינו "וביום השמיני ימול גו'", ודרשו חז"ל "ביום" ולא בלילה], וכיצד עשו ברית בלילה ולא ביום?

זריחה לילית; "לילה כיום יאיר"

הזוהר הקדוש (ב, לח,א) מגלה שבאותו ליל שימורים העולם היה מלא אורה ולא החשיך, במילים אחרות: באותו לילה הקב"ה "שבר" את מערכות הטבע הרגילות, ו"לילה כיום יאיר", השמש זרחה והאירה כיום קיצי ממש.

מדברי הזוהר מבינים כיצד הם יכלו למול באותו זמן, למרות שמילה צריכה להתבצע ביום? כי למרות שהשעון הצביע על שעת לילה, המצב האמיתי של אותו זמן היה יום ולא לילה, כי היה אור יום.

הסיבה הפנימית - לפי הקבלה והחסידות - שברית מילה מתקיימת ביום ולא בלילה קשורה לכוח הרוחני הדרוש לביצוע הברית:

ביום ובלילה שורים כוחות אלוקיים שונים [ביום בחינת חסד, ובלילה בחינת גבורה], והברית מתבצעת ביום כי הכוח האלוקי ליצור קשר וחיבור קדוש ונצחי בין היהודי להקב"ה שבברית, חל היטב ובשלמות רק כשהברית מתבצעת ביום ולא בלילה, כשקיים הכוח האלוקי של היום ולא של הלילה.

אבל באותו ליל שימורים האיר בעולם הכוח האלוקי של היום [כוח החסד], לכן יכלו ישראל למול באותו לילה.

הובאו קודם דברי המדרש שישראל מלו עצמם בלילה, בשל ההתעוררות מריח הגן-עדן המופלא שמקורבן פסח שבביתו של משה רבינו (ברצונם שגם בתיהם יריחו כאותו ריח מופלא, וברצונם לאכול מאותו קורבן פסח);

אך לפי תורת הסוד יש משמעות עמוקה ופנימית לריח שגרם להם לעשות ברית מילה:

זה לא רק התאווה הגשמית לריח ולצלי-שה משובח, אלא גם ריח של גן-עדן ועולם הבא רוחני קדוש, ריח של התעוררות רוחנית, נשמתית, שהוא שעורר אותם וגרם להם רצון לעשות ברית מילה להתחבר ולדבוק בה' לנצח.

וזה נעשה בכך שבלילה זה האיר כוח היום גם בלילה.

לילה ויום בבת אחת:
ליל סדר חייב להתבצע בלילה ומילה חייבת להתבצע ביום

אם-כן, שואל הרבי (לקו"ש יז, 128), כיצד קיימו את מצוות ליל הסדר (פסח מצה ומרור) באותו לילה, הלא את המצוות הללו נצטוו לקיים "בלילה הזה", ולא ביום?

כי פשוט שזמן זה היה לילה, וגם מהבחינה הרוחנית, שררו בו הכוחות הרוחניים של לילה (כוח הגבורה), אלא שבכוח המסירות והדבקות של ישראל (מסירות הנפש למילה, בשליפת חרב המילה וכו') התגלה כוח אלוקי עליון שמעל ההגבלות הטבעיות המקובלות בעולם, כך שבאותו זמן שררו בעולם הן הכוח האלוקי של הלילה והן של היום.

זה סוד ריח גן-עדן שהריחו בתיהם של ישראל באותו הלילה, והחיבוק והנישוק לו זכו ישראל מאת ה' - בשל השילוב יוצא-הדופן של הכוחות האלוקיים שהתגלו באותו זמן כוחות הלילה והיום (החסד והגבורה).

בלילה זה היה שילוב מדהים של שתי הבחינות והכוחות של הלילה ושל היום, לכן יכלו להתבצע בו שתי הפעולות - ברית מילה הנערכת ביום ומצוות פסח הנעשות בלילה.

ובכוח זה נשבר גם טבע העולם, שמצרים המעצמה האדירה, ש"לא היה עבד יכול לברוח ממצרים", התרסקה לחלוטין, ועם שלם, אנשים, נשים וטף וכל רכושם, יצאו משם "ביד רמה".

למה מלו בחרב?

בשולי הדברים יש לשים לב לדבר החריג בסיפור, שברית המילה התבצעה בחרב-מלחמה ולא בסכין מילה, בתורת הדרש למדים מכאן את כוחו וגדולתו של משה להפוך כלי-משחית והרג ל"תשמיש של מצווה וקדושה", סכין לברית המביא שלום וחיים לעולם.

הרבי אומר בדבר ביאור נפלא (בלקו"ש שם), שהיות שהברית נעשתה בחג, וקיים איסור למול בחג (מילה שאינה בזמנה, ביום השמיני ללידה), לכן מלו בחרב, שכך מלאכת המילה נעשית בשינוי, ומדאורייתא אין איסור לעשותה.

תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל: [email protected]

גוט שבת!