מערכת COL
|
יום י"א ניסן ה׳תשע״ח
27.03.2018
הצצה נדירה לעבודת הקודש של הרבי בהכנת ה'מכתב כללי'
במשך יותר מארבעים שנה, נהג רועה ישראל ומנהיגו, לשלוח 'מכתב כללי אל כל בני ובנות ישראל' לפני כל חג ומועד • בערב חג הפסח, היינו זוכים להופעת מכתב כללי עם התאריך של יום הבהיר י"א ניסן • בקונטרס חדש שיו"ל על ידי מכון ההוצאה לאור של תורת הרבי 'ועד הנחות בלשון הקודש', נחשפים כמה עמודים בכתב יד קודש מהכנת המכתב כללי משנת ה'תשל"א • עוד בקונטרס: ההתרחשות השמיימית כאשר הרבי הורה להביא את כל הילדים מהאיזור ל-770, כדי שבעיצומה של ההתוועדות ישאלו בקול רם את ארבעת הקושיות 'מה נשתנה' כמו בליל הסדר, וההסבר שנתן לכך בקשר למצב בקרב בני ישראל • לכתבה המלאה
לקראת חג הפסח הבעל"ט, יוצא לאור קונטרס חדש מבית 'ועד הנחות בלה"ק' המזכה את אנ"ש והתמימים מידי שבת ומועד בקונטרס מתורתו של הרבי שעוד לא באה בדפוס עד היום.
בקונטרס, שיחות קודש מיום ב' דחג הפסח ה'תשל"ב, תדפיס מתוך ספרי 'תורת מנחם' הנמצאים בשלבי עריכה.
בהתוועדות במהלכה ביאר הרבי פסקאות מנוסח ההגדה, שילב את זעקתו הבלתי פוסקת נגד הגזירה האיומה 'מיהו יהודי'. להלן כמה ציטוטים מהשיחה:
"ועד כדי כך, שיכול להיות שדוקא מ"ארעא דישראל" יצאו גזירות על בני ישראל, ועד לגזירה האיומה שלא היתה כמוה מעולם - להסיר את המחיצה שבין ישראל לעמים היל"ת, שזהו דבר שלא עלה אפילו בדעתם של גוים: לא לבן, בשעה שיעקב הי' אצלו בגלות, ולא נבוכדנצר ששרף את בית המקדש, ולא המן בימי אחשורוש. ואעפ"כ יוצאת גזירה כזו דוקא מירושלים עיר הקודש - לא רק באופן ש"מבנינה של צור חרבה ירושלים", אלא מירושלים עצמה - ע"י יהודים תועים, שבחייהם הפרטיים הם דתיים, ואעפ"כ נעשו במעמד ומצב ש"מהרסייך ומחריביך ממך יצאו"!
ולפלא שאינם מבחינים בכך שמוליכים את עצמם משטות לשטות, ועושים עוולה אחר עוולה, ועד שלאחרונה גרמו לחילול השם גמור - שהכריחו רבנים לשנות את הפסק דין, כך, שגם אם בעבר היה פסק דין באופן מסויים, הנה עכשיו נשתנה הדבר! - הרי זה חילול השם שאין כמוהו, בבחינת "רבם דקרו"!
אחד הדברים המיוחדים שהתרחשו בהתוועדות הזו, היא העובדה שהרבי יזם אמירת 'מה נשתנה' במהלכה על ידי ילדי ישראל. לאחרי סיום תפילת החג, הורה הרבי על ידי מזכירו הרב חדקוב שכל ההורים יביאו את ילדיהם להתוועדות כדי שישאלו 'מה נשתנה', והוסיף בבת שחוק בעת ההוראה, שאם ירצו יוכלו לשחק בחוץ בעת ההתוועדות עד שיקראו להם פנימה לומר את 'מה נשתנה'.
וכה אמר הרבי: "אתמול שאלו 'מה נשתנה' הילדים שיצאו לאחרונה מאחורי מסך הברזל. וכמדובר לעיל שכיון שזה עתה יצאו בעצמם משעבוד לגאולה, נקל להם יותר "לחיות" את הענין של יציאת מצרים, דאף שאין זה כמו הגאולה דיציאת מצרים, הרי כיון ש"כל הגלויות נקראו ע"ש מצרים", נחשבת היציאה משם לארץ ישראל או לארצות הברית וכיו"ב לענין של יציאת מצרים בזעיר אנפין.
וכיון שכל ישראל הם קומה אחת שלימה, כך, שילדים הנ"ל הם מציאות אחת עם כל ילדי ישראל שבכל העולם - יצטרפו אליהם היום כל הילדים שלפני בר מצווה שנמצאים כאן, וישאלו כולם ביחד "מה נשתנה".
כאן עצר הרבי, ונתן ל'ועד המסדר' בקבוק יין, לאחרי שמזג לתוך הבקבוק מגביע הקידוש שלו, כדי לתת לילדים לומר 'לחיים'. והורה שינגנו ניגון ושהילדים יבחרו בעצמם את הניגון. הילדים החלו לשיר "עוצו עצה ותופר" והרבי עודד אותם בחוזקה. אחר כך שאלו הילדים את הקושיות כנוסח הידוע, ואז אמר הרבי שיתנו להם עוד הפעם 'לחיים' בגלל שהם שאלו את הקושיות כדבעי.
אחר כך המשיך הרבי בשיחתו הקדושה: "בדברי ימי ישראל היה פעם מצב איום ביותר שלא היה כמוהו - עת צרה לישראל, הן מבפנים, מבני ישראל גופא, על ידי אחז ... ובראותו את הנהגתם הטובה של ילדי ישראל, אמר "מאותה שעה קויתי לו", כך שברור הדבר שהקב"ה יושיע את ישראל.
ועאכו"כ בזמננו זה, שהמצב אינו איום כל כך, ועומדים בעקבתא דמשיחא, שנשאר רק לברר את הניצוצות הכי אחרונים "פכים קטנים", ולהיפטר מה"אל זר אשר בקרבך" - הנה כשהילדים מכריזים "כי עמנו א-ל", ברור הדבר (כדברי הנביא ישעיה) שהקב"ה יושיע את ישראל, בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.
ובפרט שההנהגה עכשיו היא כהנוסח של הניגון שהביאו לאחרונה מאחורי מסך הברזל (והתחיל לנגן): "אי וועדיע מיא ניע פאטאנים אי וו אנגיע ניע סגארים" [= גם במים לא נטבע גם באש לא נישרף]. תוך שהוא מנגן בחוזקה נעמד הרבי מלוא קומתו ורקד על מקומו בשמחה רבה במשך זמן ארוך.
בהמשך ההתוועדות הורה הרבי שוב, שהילדים ינגנו את הניגון "על אחת כמה וכמה".
*
בחלקו השני של הקונטרס, המוקדש בדרך כלל לפרסום 'אגרות קודש' הנדפסים לראשונה, מתוך ספרי אגרות קודש הנמצאים בעריכה לקראת צאתם לאור בידי חברי המערכת, מועתק נוסח ה'מכתב כללי' ששלח הרבי ביום הבהיר י"א ניסן ה'תשל"א לקראת חג הפסח, ואליו מצורף צילום כתב יד קודשו של הרבי, מחלק ה'הערות' המופיעים בשולי הגליון של המכתב.
תחילה בא נוסח המכתב המקורי בשפת האידיש, כפי שפורסם ביום הבהיר י"א ניסן ה'תשל"א "אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם ה' עליהם יחיו" ונדפס אחר כך באגרות קודש חלק כ"ז עמוד קכ"ג ואילך, וב"הגדה של פסח עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים" חלק ב' עמוד תרלא ואילך. אחר כך בא תרגום המכתב ללשון הקודש, כפי שנדפס ב"בטאון חב"ד" גליון 35-34 (חודש מנחם אב ה'תשל"א) בתחילתו, ובהמשך ב"תורת מנחם - אגרות מלך" חלק ב' עמוד עו ואילך.
בשולי הגליון לאורך המכתב, שולבו מענות של הרבי, ו"הוספה לאחר זמן" שהוסיף הרבי וכתב במצורף לאגרת זו לאחר פרסומה לרבים.
צילום כתב יד קודשו של הרבי, כשהוא כותב בארוכה את ההערות בשוה"ג של המכתב, נותן הצצה מיוחדת לעבודת הק' הכרוכה בכתיבת ה'מכתב כללי' על שלביו השונים, והעומק המצוי גם בהערות אלו לבד מפנים ותוכן המכתב כמובן.
לעיון בקונטרס החדש בצורת קריאה - לחצו כאן
להורדה ולהדפסה - לחצו כאן
בקונטרס, שיחות קודש מיום ב' דחג הפסח ה'תשל"ב, תדפיס מתוך ספרי 'תורת מנחם' הנמצאים בשלבי עריכה.
בהתוועדות במהלכה ביאר הרבי פסקאות מנוסח ההגדה, שילב את זעקתו הבלתי פוסקת נגד הגזירה האיומה 'מיהו יהודי'. להלן כמה ציטוטים מהשיחה:
"ועד כדי כך, שיכול להיות שדוקא מ"ארעא דישראל" יצאו גזירות על בני ישראל, ועד לגזירה האיומה שלא היתה כמוה מעולם - להסיר את המחיצה שבין ישראל לעמים היל"ת, שזהו דבר שלא עלה אפילו בדעתם של גוים: לא לבן, בשעה שיעקב הי' אצלו בגלות, ולא נבוכדנצר ששרף את בית המקדש, ולא המן בימי אחשורוש. ואעפ"כ יוצאת גזירה כזו דוקא מירושלים עיר הקודש - לא רק באופן ש"מבנינה של צור חרבה ירושלים", אלא מירושלים עצמה - ע"י יהודים תועים, שבחייהם הפרטיים הם דתיים, ואעפ"כ נעשו במעמד ומצב ש"מהרסייך ומחריביך ממך יצאו"!
ולפלא שאינם מבחינים בכך שמוליכים את עצמם משטות לשטות, ועושים עוולה אחר עוולה, ועד שלאחרונה גרמו לחילול השם גמור - שהכריחו רבנים לשנות את הפסק דין, כך, שגם אם בעבר היה פסק דין באופן מסויים, הנה עכשיו נשתנה הדבר! - הרי זה חילול השם שאין כמוהו, בבחינת "רבם דקרו"!
אחד הדברים המיוחדים שהתרחשו בהתוועדות הזו, היא העובדה שהרבי יזם אמירת 'מה נשתנה' במהלכה על ידי ילדי ישראל. לאחרי סיום תפילת החג, הורה הרבי על ידי מזכירו הרב חדקוב שכל ההורים יביאו את ילדיהם להתוועדות כדי שישאלו 'מה נשתנה', והוסיף בבת שחוק בעת ההוראה, שאם ירצו יוכלו לשחק בחוץ בעת ההתוועדות עד שיקראו להם פנימה לומר את 'מה נשתנה'.
וכה אמר הרבי: "אתמול שאלו 'מה נשתנה' הילדים שיצאו לאחרונה מאחורי מסך הברזל. וכמדובר לעיל שכיון שזה עתה יצאו בעצמם משעבוד לגאולה, נקל להם יותר "לחיות" את הענין של יציאת מצרים, דאף שאין זה כמו הגאולה דיציאת מצרים, הרי כיון ש"כל הגלויות נקראו ע"ש מצרים", נחשבת היציאה משם לארץ ישראל או לארצות הברית וכיו"ב לענין של יציאת מצרים בזעיר אנפין.
וכיון שכל ישראל הם קומה אחת שלימה, כך, שילדים הנ"ל הם מציאות אחת עם כל ילדי ישראל שבכל העולם - יצטרפו אליהם היום כל הילדים שלפני בר מצווה שנמצאים כאן, וישאלו כולם ביחד "מה נשתנה".
כאן עצר הרבי, ונתן ל'ועד המסדר' בקבוק יין, לאחרי שמזג לתוך הבקבוק מגביע הקידוש שלו, כדי לתת לילדים לומר 'לחיים'. והורה שינגנו ניגון ושהילדים יבחרו בעצמם את הניגון. הילדים החלו לשיר "עוצו עצה ותופר" והרבי עודד אותם בחוזקה. אחר כך שאלו הילדים את הקושיות כנוסח הידוע, ואז אמר הרבי שיתנו להם עוד הפעם 'לחיים' בגלל שהם שאלו את הקושיות כדבעי.
אחר כך המשיך הרבי בשיחתו הקדושה: "בדברי ימי ישראל היה פעם מצב איום ביותר שלא היה כמוהו - עת צרה לישראל, הן מבפנים, מבני ישראל גופא, על ידי אחז ... ובראותו את הנהגתם הטובה של ילדי ישראל, אמר "מאותה שעה קויתי לו", כך שברור הדבר שהקב"ה יושיע את ישראל.
ועאכו"כ בזמננו זה, שהמצב אינו איום כל כך, ועומדים בעקבתא דמשיחא, שנשאר רק לברר את הניצוצות הכי אחרונים "פכים קטנים", ולהיפטר מה"אל זר אשר בקרבך" - הנה כשהילדים מכריזים "כי עמנו א-ל", ברור הדבר (כדברי הנביא ישעיה) שהקב"ה יושיע את ישראל, בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.
ובפרט שההנהגה עכשיו היא כהנוסח של הניגון שהביאו לאחרונה מאחורי מסך הברזל (והתחיל לנגן): "אי וועדיע מיא ניע פאטאנים אי וו אנגיע ניע סגארים" [= גם במים לא נטבע גם באש לא נישרף]. תוך שהוא מנגן בחוזקה נעמד הרבי מלוא קומתו ורקד על מקומו בשמחה רבה במשך זמן ארוך.
בהמשך ההתוועדות הורה הרבי שוב, שהילדים ינגנו את הניגון "על אחת כמה וכמה".
*
בחלקו השני של הקונטרס, המוקדש בדרך כלל לפרסום 'אגרות קודש' הנדפסים לראשונה, מתוך ספרי אגרות קודש הנמצאים בעריכה לקראת צאתם לאור בידי חברי המערכת, מועתק נוסח ה'מכתב כללי' ששלח הרבי ביום הבהיר י"א ניסן ה'תשל"א לקראת חג הפסח, ואליו מצורף צילום כתב יד קודשו של הרבי, מחלק ה'הערות' המופיעים בשולי הגליון של המכתב.
תחילה בא נוסח המכתב המקורי בשפת האידיש, כפי שפורסם ביום הבהיר י"א ניסן ה'תשל"א "אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם ה' עליהם יחיו" ונדפס אחר כך באגרות קודש חלק כ"ז עמוד קכ"ג ואילך, וב"הגדה של פסח עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים" חלק ב' עמוד תרלא ואילך. אחר כך בא תרגום המכתב ללשון הקודש, כפי שנדפס ב"בטאון חב"ד" גליון 35-34 (חודש מנחם אב ה'תשל"א) בתחילתו, ובהמשך ב"תורת מנחם - אגרות מלך" חלק ב' עמוד עו ואילך.
בשולי הגליון לאורך המכתב, שולבו מענות של הרבי, ו"הוספה לאחר זמן" שהוסיף הרבי וכתב במצורף לאגרת זו לאחר פרסומה לרבים.
צילום כתב יד קודשו של הרבי, כשהוא כותב בארוכה את ההערות בשוה"ג של המכתב, נותן הצצה מיוחדת לעבודת הק' הכרוכה בכתיבת ה'מכתב כללי' על שלביו השונים, והעומק המצוי גם בהערות אלו לבד מפנים ותוכן המכתב כמובן.
לעיון בקונטרס החדש בצורת קריאה - לחצו כאן
להורדה ולהדפסה - לחצו כאן
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
