מערכת COL
|
יום י"א ניסן ה׳תשע״ח
27.03.2018
הרהורים לרגל י"א ניסן ● הרב דוד-מאיר דרוקמן
מה מבקש הרבי לא לעשות? ולמי קרא הרבי "נשמות התועות"? ● חפצים אנו לעשות רצונו של רבנו, ובהתקרב יום הולדת המלך - רצוננו בקרוב ממש לראות את מלכנו? אנא, נעשה את המוטל עלינו, ולא נהיה בכלל ה"נשמות התועות" ● הרהורים לרגל י"א ניסן, מאת רבה של העיר קריית מוצקין הרה"ג דוד-מאיר דרוקמן ● הרהורים לי"א ניסן
תמונה של הרבי בחדרו הק' (צילום: יוסי מלמד, JEM)
הרב דוד-מאיר דרוקמן
מעשיה מבודחת, באווירת ערבי פסחים, מספרת על אברך כולל שמאד רצה לסייע לזוגתו בניקיון הבית לקראת הפסח. אלא שהאברך דנן שלומיאל היה וניחן ב'שתי ידיים שמאליות', כך שאשתו בהחלט ויתרה על נכונותו הרבה לסייע..
"רוצה אתה לעזור." אמרה לו האשה, "עשה לי טובה, ולך לכוילל ללמוד". שמע אברהם בקול שרה ועשה כמצוותה, אלא שלא חלפה כמחצית השעה; "ו..יבוא", ער איז דא. – מופיע אברכינו במלוא הדרו בפתח הבית, ובבטלנותו פוסע כמובן על הריצפה הרטובה. "מה לך כי נחפזת לחזור" רוטנת רעייתו, "הרי שלחתי אותך לבית המדרש כדי שבכך תעזור לי?!?
"נו, כמה אני עוד מסוגל לעזור" – משיב האי חכימא דיהודאי.
*****
ולענייננו.
כל אשר נשמה חסידית באפו, בפשטות, מתכונן ליום הבהיר והגדול י"א ניסן, כאשר הוא מחפש ותר כיצד להיות לנחת רוח, ובאיזה אופן יוכל 'לעזור' למלך.
אלא מסתבר , כי לעיתים העזרה הגדולה ביותר היא – שפשוט ..לא נעזור.
זכורני מימי שבתי שבת תחכמוני בהיכל המלך במסגרת 'קבוצה' תשכ"ז-ח, כאשר שני בחורים העלו רעיון והצעה לרבי לתרגם את שיחות הקודש ללה"ק. בתקופה ההיא רוב השיחות נדפסו באידיש, וזה הגביל את הפצת המעיינות, באשר גם רבנים ויהודים בני תורה ששוחחו ביום יום בשפת האידיש – התקשו בקריאה באידיש.
אותם שני בחורים אף כתבו פתק לרבי והציעו את עצמם למשימת התרגום. תשובת הרבי לא בוששה לבא, כאשר ביחס לעצם ההצעה של תרגום השיחות – מסכים הרבי, ובלבד שייעשה על ידי הראויים לכך, אלא שבקשר לרעיון שאותם בחורים מגישי ההצעה הם אלה שיתעסקו במלאכת התרגום – כאן 'חטפו על הראש' אותם בחורים, כאשר הרבי מביע תמיהה רבתי על נכונותם הנדיבה של הני תרי גוברייא להתעסק בזה – באשר ש"כמה פעמים נדבר ונתבאר שביאתם לכאן", היינו לחצרות קדשנו, היא "על תנאי ועל מנת" שיוסיפו בהתמדה ושקידה בלימוד התורה.
כלומר, הרעיון הוא טוב, ברם בקשר להצעה שאותו צמד חמד יבצע את זה – "מויחל טובות". שבו ותלמדו!
*****
ושוב היה מעשה עם כותב שורות אלה, ובהקדים;
לאחר חתונתי (בשנת תשכ"ט), למדתי ב'כולל', וכמה פעמים בשבוע הייתי נוסע בשעות הלילה ל'ערבי חב"ד'; להרצאות בקיבוצים ובמושבים, מועדוני נוער וכו'. פעולות "ופרצת" כפי שקראו לזה אז.
כשהתחלתי, לאחר זמן, לעבוד בחינוך בסמינר בית רבקה בכפר חב"ד, שאלתי את הרבי במהלך 'יחידות' האם להמשיך בזה. על כך ענה לי הרבי, כי ע"ד כמו שנפסק בשו"ע אדה"ז בהלכות תלמוד תורה, שאין למלמד להיות נעור בלילה כדי שלא יתרשל בעבדותו ביום – הוא הדין בנידון דידן.
עוד עובדה ידענא, אודות זוג שעמדו לפני נסיעה לשליחות במילאנו שבאיטליה, ואף קבלו את ברכתו של הרבי על כך, אלא, שביני לביני התעוררה בעיה של 'היתר יציאה' מהצבא, והועלו אז כל מיני רעיונות הכיצד מתמודדים עם מחסום זה, ואז הגיע תשובת הרבי: "שב ואל תעשה עדיף, וילמוד והתמדה ושקידה בארץ הקודש".
פירושו של דבר; שלא אחת, לעשות רצונו של הרבי, מתבטא ב"לא לעשות"!
*****
וזה מזכיר לי סיפור אודות שני אברכים שנפגשים , וכל אחד שופך את ליבו אודות המתרחש בביתו. סח אברך אחד: "מה אעשה ואשתי מסוגלת לבשל, לאפות, אבל היא מתעצלת לעשות זאת". השיב לעומתו איש שיחו: ,בר מזל הינך אחי. אשתי, לא מסוגל לאפות ולבשל, והיא בכל זאת מתעקשת לאפות ולבשל"..
כנראה לא בכדי, בקשר להנהגות יום ההילולא יו"ד שבט, תובע הרבי במכתבו הידוע לבקר בבתי כנסיות כו' ולדבר בקשר לרבי בעל ההילולא, אלא שהרבי מציין בסוגריים, שיעשו זאת – "אלה הראויים לזה", ובהמשך המכתב בקשר לדרישה לבקר ולדבר במקום כינוסי נוער וכו' , הנה, שוב בסוגריים כותב הרבי – "המוכשרים לזה". ומכלל הן אתה שומע לאו.
*****
והאמת אומר, כי נזכרתי בכל זה, כאשר צפיתי במוצש"ק פרשת החודש, כמו רבים מאנ"ש ברחבי תבל, בסרט 'ג'ם' האחרון (פרשת צו).
בתחילת ה'תכנית' צפינו ושמענו את שיחת הרבי שכותרתה: "נשמות התועות".
במהלך שיחת קודש זו, מצייר הרבי דמות של עסקן, שעניינו להתעסק בעסקנות ציבורית בעירו; שיהיה מקווה כדבעי, ובית כנסת כדבעי, וכו' וכו', ואז מגיב אותו עסקן שהוא צריך ללמוד תחילה את השיעור שלו בנגלה ובחסידות, באמירת תהילים, באריכות בתפילה.. ובמילא כיצד יישאר לו זמן עבור מקווה, בית כנסת ובית מדרש כשרים?
לעומת זה משרטט הרבי דמות המייצגת דוגמא הפוכה: בחור ישיבה, או ראש ישיבה ומשפיע בחסידות, אשר אומרים לו; "עליך להכין היטב ("קוק דורך")את השיעור שתלמד מחר את הבחורים, או להכין היטב את המאמר שאתה צריך ללמוד עמהם או לחזור ברבים...אזי הוא משיב, שאין לו פנאי, כיון שהוא עסוק ב...עסקנות ציבורית (תורת מנחם, כרך ס', שיחת י"ב תמוז), וכאמור, הרבי קורא לאלה שמתעסקים בעניינים שאינם שליחותם ועניינם, בשם - "נשמות התועות".
כלומר, אתה רוצה לעשות מה שהרבי מצפה ממך? תתעסק באותם עניינים שמוטלים עליך, ובמחילה על הביטוי: אל תדחוף את אפך לעסקים, אפילו רוחניים שאינם שייכים אליך.
*****
וכיוון דאתינן להכא, לא אמנע מלהפנות את תשומת הלב, לשיחה נוספת של הרבי, וזאת, בתור 'תשורה' לכמה מאנ"שינו, אותם אלה היקרים, שהינם, ללא ספק, בעלי כוונות טובות, אבל ב'תכלית' – לא כל כך ברור (לפחות לי) כי התערבותם בסוגיות לא להם היא כפי הכוונה. ואליהם אישים אקרא, בלשון הרבי דלעיל: "שב ואל תעשה עדיף".
להלן כמה קטעים ספורים משיחת הרבי (ש"פ נשא תשמ"ח):
"בנוגע לדברי הסמ"ע ש'דעת בעה"ב היפך דעת תורה' – יש להעיר, שבוודאי אין הכוונה לבעה"ב סתם, שאין לו סמיכה לרבנות, דמאי קמ"ל? המדובר הוא אפוא אודות בעה"ב שיש לו סמיכה לרבנות, אלא, שבפועל ממש אינו עוסק בעבודת הרבנות, כי אם בענייני העולם....אמנם, מכיוון שיש לו ידיעה בתורה, עד שקיבל סמיכה לרבנות, הרי ייתכן שירצו להתחשב בדעתו המבוססת עפ"י הבנתו והשגתו בתורה. על זה אומר הסמ"ע: מכיוון שהנך בעה"ב ולא רב, הרי דעת בעה"ב – היפך דעת תורה.
"כדי לפסוק הלכה בתורה – לא מספיקה ההבנה והשגה בתורה, אלא יש צורך בסייעתא דשמיא שיוכל לכוון לאמיתתה של הלכה, בהתאם לרצון העליון ב"ה. ומובן שסייעתא דשמיא כזו ניתנת לרב, דמכיוון שתפקידו להורות את המעשה אשר יעשון, עוזרים לו מלמעלה שיכוון אל האמת, משא"כ בעה"ב – אף שיש לו סמיכה לרבנות, הרי מכיוון שאין עניינו לפסוק הלכות, אין לו סייעתא דשמיא לכוון אל האמת, ואילו על שכלו הוא – אין לסמוך!
והרבי מאריך סביב נקודה זו , ובסיום דבריו הק' הוא מספר סיפור;
" ומספרים על גדול בישראל שבהיבחרו לרב בעיר ואם בישראל (הערת המעתיק: שמעתי פעם שהמדובר היה על ה'נודע ביהודה'), הביאו לפני ריבוי שאלות, כדי לראות, כאמור, כיצד יפסוק הלכה. ועל כל השאלות השיב תשובה נכונה, מלבד על שאלה אחת.
" כשבאו לפני ושאלוהו; הייתכן?! השיב, שבוודאי לא הייתה זו שאלה בנוגע למעשה בפועל. שכן, בעניין הנוגע למעשה בפועל – בוודאי היו עוזרים לו מן השמים שלא יכשל ח"ו בדבר הלכה, משא"כ כשאין הדבר נוגע לפועל.
ומסיים הרבי את הסיפור:
"ואכן ביררו ומצאו ששאלה זו לא הייתה נוגעת למעשה בפועל, כי אם שאלה שהציגו 'מחרחרי ריב' שדעתם לא הייתה נוחה מבחירתו של הרב, ויצאו במחלוקת שאינה לשם שמים.
שורה תחתונה: חפצים אנו לעשות רצונו של רבנו, ובהתקרב יום הולדת המלך - רצוננו בקרוב ממש לראות את מלכנו? אנא, נעשה את המוטל עלינו, ולא נהיה בכלל ה"נשמות התועות" שמתעסקות בנושאים לא להם, ופשיטא שלא ניכלל חלילה בקטגוריה של "מחרחרי ריב".
ותן לחכם ויחכם עוד, שלום על ישראל פסח כשר ושמח!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
