הרב עידו וובר

שנים רבות החוזה מלובלין לא מצא מנוחה לעצמו ושנתו נדדה מעליו בלילות. הסיבה לכך נבעה בשל מחשבותיו התדירות אודות הצורך לקרב את ה"קץ". ה"שכינה בגלותא" היה אומר כל העת כשדמעות מבצבצות מעיניו. "חבלי המשיח" הממושכים הסורקים את גופו של העם היהודי כבמסרקות ברזל, שברו את לבו של החוזה.

שנה אחת, תלה החוזה תקוות מרובות בחג הפסח שהתקרב. הוא היה סמוך ובטוח ש"ליל השימורים" יהיה שעת רצון להבאת הגאולה... "כל הפסוקים שבספר דניאל וכל ה"רמזים" בפיוטיו של רבי אלעזר הקליר מדגישים במפורש כי השנה היא "שנת פקודה" - דברים אלה חזר ואמר החוזה בפני מקורביו והפציר בהם לחזור בתשובה.

עם תלמידו "היהודי הקדוש" הסתגר החוזה בחדרו המיוחד במשך שלשה ימים רצופים והיה מייחד "צירופים" שתפקידם לנתק את השלשלאות הכבדות הכובלות את משיח בן דוד מלגאול את עמו...

במהלך שלושת הימים הללו היו החסידים שקועים בדומיה מסתורית ומסתובבים הלוך וחזור בין קירות בית המדרש. הם למדו את הפרק "חלק" במסכת סנהדרין שבו מפורטים כל הסימנים של ימות המשיח.

מפעם בפעם היו החסידים שולחים מבטיהם כלפי שמים כדי לראות שמא כבר נראה "עמוד האש" שאמור ללוות את העם בדרכו אל ארץ ישראל...
כל רשרוש שנשמע בחוץ היה מזעזע את לבבות החסידים. הם עשו אוזנם כאפרכסת ושאלו את עצמם: "רשרושים אלה", האם הם צעדיו הראשונים של המשיח? קריאה רמה זו, האם היא "התקיעה הגדולה" המקדמת את בואו של "גואל צדק"?...
בכל אורח חדש שהיה בא אל בית המדרש, היו החסידים נועצים מבטים נוקבים כאילו שואלים האם זה הוא אליהו הנביא הבא לבשר את בואו של הגואל...

מיד אחרי שברכו את ברכת החודש של "ראש חודש" ניסן, שלח החוזה אל רבי אייזיקל קאליווער ואל רבי נחומ'קה מצ'רנוביל שליחים שבפיהם הבשורה: "על כולם להתכונן לליל שימורים של הסדר הראשון"... באמצעות השליחים העביר החוזה סודות מסתוריים וכן "יחודים" נשגבים שצריכים לייחד אותם בשעת הסדר בכדי "להכריח" כביכול את הגואל צדק שיבוא ויגאל את העם מגלותו...

"שלשה עמודי עולם" שכאלה כמו היהודי הקדוש מפשיסחה, רבי אייזיקל קאליווער ורבי נחומ'טשע צ'רנובעלער חזקה עליהם שיבקעו שערי שמים ויביאו את המשיח.
ולא לשווא גייס החוזה לעזרתו אל שלושת הרביים הללו.

"הצ'רנובעלער" הרי נחשב ל"צדיק הדור".
ר' אייזיק קאליווער היה כל ימיו ושנותיו הופך עולמות כדי להביא את המשיח. הוכחה לכך, יעיד הסיפור הבא: שנה אחת בחג הפסח הגיעה אל הקאליווער רייזלה, כלתו של ר' אייזיקל ובתו של ר' הירשלע מזידיטשוב. היא באה להתארח בפסח אצל החותן שלה. מיד אחרי אמירת חצי ההלל של הסדר, הסתגר רבי אייזיקל בחדר הייחוד והתחיל פוסע בו הלוך וחזור.
בבית אביה לא הורגלה רייזלה להפסקות שכאלה בין תפילות הסדר ובין הסעודה, ולכן התלוננה על כך בפני בעלה.

"וכי אינך שומעת את הרעש הבא מבחוץ", שאל אותה בעלה.
ברגע זה נעמדה בפני שער ביתו של הרבי מרכבה ובה שלשה ישישים.
במהירות הבזק יצא רבי אייזיקל אל המרכבה, תפס את ידי הזקנים והחל לחבקם ולגפפם. הקשיש מבין הזקנים התכופף אל ר' אייזיקל ולחש לו באזנו סוד כמוס...

מיד לאחר מכן שב רבי אייזיקל לביתו והמשיך לנהל את סדר הפסח.
"הידעתם מי היו שלושת הזקנים?" - שאל את הנוכחים. "היו אלה האבות אברהם יצחק ויעקב, שבאו לומר לי שלא אעכב את מהלך הסדר. שעתו של המשיח להתגלות עדיין לא הגיעה ולכן אינו יכול לבוא כעת...

ואולם מעתה שוב לא יהיה רבי אייזיקל לבדו... החוזה מלובלין, רבי נחומטשע והיהודי הקדוש, כולם יפתחו במאמצים משותפים לבקוע את שערי הרחמים ולנתק את הכבלים האוסרים את משיח בן דוד מלגאול את עמו...

בטוחים אנו שפעולתם של צדיקים נשגבים אלה נמשכת ומתעצמת גם כעת בגן עדן ובקרוב ממש נזכה לגאולה השלמה וכהבטחתם של חז"ל: "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל".