משה כהנא, כנס מרכז רבני אירופה, בוקרשט

הרב ישראל מאיר לאו, ממרומי שנותיו לאורך ימים ושנים טובות, הפתיע גם הפעם. בערב הפתיחה של כינוס רבני אירופה, 'נתן הופעה' יוצאת מן הכלל, וריתק את הרבנים על ימיו בראשית דרכו הרבנית ברחוב שקט בתל אביב. כיצד הפיח חיים בבית הכנסת שמשתתפיו הלכו והזקינו, עם 'טריק' מוצלח, עד שעשרות נערי תיכונים דתיים בתל אביב התחילו לפקוד את שעריו של בית הכנסת כדי לשמוע מהרב לאו "הכנה בתלמוד לבחינת הבגרות", - למעשה שיעור גמרא לכל דבר ועניין, בין מנחה למעריב.

יש מישהו שישמע דף גמרא מהרב לאו ולא יבין אותו כדבעי?... הרב לאו תיאר בפאתוס כיצד כל העצים ברחוב היו מוקפים באופניים, והנערים הגיעו מוקדם יותר, כדי שיישאר מקום לקשור את האופניים לעצים בשדרה... העיקר, בית הכנסת ברחוב הצדדי והשקט שקק חיים עם נוער צעיר ותוסס.

בערב ההוקרה לרבני אירופה שנערך ביום רביעי, במלון המפואר 'רדיסון בלו' בבוקרשט רומניה, כובד הרב לאו לשאת דברים, לאחר נאומו של מנכ"ל רבני אירופה הרב מנחם מרגולין, שדיבר על אנטישמיות במסווה של חקיקה נגד בירת מילה ושחיטה ברחבי אירופה.





יו"ר מרכז רבני אירופה הרב מנחם מרגולין נואם בערב ההוקרה. למעלה משמאל: הרה"ג ישראל מאיר לאו, הראשל"צ הגאון הרב יצחק יוסף, וסמנכ"ל מרכז רבני אירופה הרב אריה גולדברג

"בהמשך לדבריו של הרב מרגולין, מה שאנו רואים כאן ברומניה, הוא חזון העצמות היבשות", פתח הרב לאו, וציין את מרכז החסידות שהיה ברומניה לפני המלחמה ונגדע. את מחנות טרנסניסטריה ודומיהם, לשם הגלו הרומנים בני בריתם של הנאצים מאות אלפי יהודים ושם מצאו את מותם. כיום ניתן לראות את הפריחה היהודית המחודשת."

לקחתי דף ועט, לרשום 'פנינים' מדברי הרב, שלנאומיו כידוע, יצא מוניטין רב. מסתובבת אמרה, שהרב לאו מסוגל לדקלם ספר טלפונים בעל פה, מילה במילה, או נכון יותר מספר ומספר, ועדיין  ירתק את השומעים...

אך מה ששמעתי 'מיסמר' אותי למקומי, ומרגע לרגע גם ריגש בצורה שאי אפשר לתאר.
גילוי נאות: יש לי קשר משפחתי והיסטורי לדברים. אבי ר' חיים כהנא ע"ה, הועבר בתקופת המלחמה עם אימו ואחיו למחנות טרנסניסטריה הרומניים היודעים לשימצה, שם מתו יהודים במגיפות, רעב, צפיפות, מחלת הטיפוס, קור והתעללות.

ארבעת אחיו של אבי חיים כהנא, ואביו ר' אברהם יוסף כהנא ע"ה, נפטרו בחודש אחד: חודש אדר תש"ב, במחנות הללו, הי"ד. רק אבי כאמור, אימו של אבי, סבתי מרת גולדה ע"ה, ואחיו יבדלח"ט ר' שמשון, ניצלו מהתופת.

אבי ז"ל זכה לקרבה מיוחדת גם מהרבי מסקולען, רבי משולם זוסיא פורטוגל זצ"ל, שכונה 'אבי היתומים', ולמד בביתו תקופת מה לאחר המלחמה.

קולו של הרב לאו, סוחף אותך למקומות אחרים. אחרים ואפלים. בעולם זה, הוא לא הרב ישראל מאיר לאו, רב ראשי מוערך, בגיל גבורות לאורך ימים ושנים. כאן הוא שוב 'לולק', ילד המחנות בן ה-8, שניצול בניסים בידי ההשגחה העליונה, וחייל רוסי שמר על חייו במחנה בוכנוולד...


'לולק' - ישראל מאיר לאו בן ה-8, עוזב את מחנה הריכוז בוכנוולד (לשכת העיתונות הממשלתית)

וכך מתאר הרב לאו, את סיפורו של מוישל'ה פשיגורסקי:

"משפחת פשיגורסקי הגיעה לבוכנוולד, כמו יהודים רבים אחרים מרחבי אירופה. האמא, לא שרדה ונפטרה בדרך. האבא, לייבל, או בשמו המלא יהודה אריה לייב, כמו גם נפתלי אחיו של הרב לאו, ויהודים אחרים לא ידעו שהחיילים האמריקאים ממש בפתח, ועוד מעט יגיע השחרור...
בכל יום, רכבת חדשה על הרציף, מלאה ביהודים: מתוניס, לוב, סלוניקי ומדינות נוספות. "חשבנו שהצורר ימ"ש כבש כבר את כל העולם..."

לייבל, למרבה הצער, נראה כ'מוזלמן'. כחוש, שלד, שעותיו ספורות.

הרב לאו מפליג לאותם ימים, וזוכר פרטי פרטים: "היה זה בי' ניסן 'שבת הגדול'. בכ"ח ניסן כבר שוחרר המחנה, אך לייבל לא זכה. נפתלי אחי, הלך לבקרו, ידע שרגעיו ספורים.
באותה שבת, חזר נפתלי למוישל'ה, נער בן 13 ובנו של לייבל הי"ד, כדי לספר לו את הבשורה המרה על פטירתו של אביו.

"אביך נפטר, תגיד קדיש", אמר לו נפתלי. מוישל'ה: "תנו לי סידור", וגעה בבכי תמרורים. "לקחו את אבא למשרפות, רוצה לומר עליו קדיש מתוך הסידור..."  אנשים מסביב נדו בראשם בצער. את המילה 'סידור', כל אחד ידע: אסור לומר בבוכנוולד. מילה שפירושה - מוות. המבוגרים מסבירים לו: 'אבא יסלח לך. הוא רוצה שתשרוד, ותשכח מהסידור'.
אך מוישל'ה מתעקש ובוכה: אני רוצה סידור!..."

בכניסה למחנה המוות, יש 'מכבסה'. הנאצים ימ"ש, לוקחים את 'פיג'מות' – בגדי האסירים היהודים שנהרגו על ידם, ומכבסים אותם – ליהודים הבאים. מישהו לחש בסוד על אוזנו של מוישל'ה: 'יש שם בכניסה יהודי מבוגר, שמחביא סידור, עוד מלפני המלחמה. תיגש אליו ותבקש ממנו את הסידור לחמש דקות."

מוישל'ה מיודעינו רץ למכבסה, וניגש ליהודי: "אבא שלי מת לפני שעה. תן לי סידור רק ל-5 דקות, רק להגיד עליו קדיש".

"על מה אתה מדבר??" הזדעק היהודי. "איזה סידור, אין שום סידור. אתה בטח הוזה".

מוישל'ה, הושיט את ידו הגרומה אל מתחת ל'מדי הפיג'מה' ושלף משם פרוסת לחם קשה כאבן – בת 150 גרם, המנה היומית. הוא אמר ביידיש: "שבת היום, ואסור לצום. אבל כדי לומר קדיש על אבא שלי – קח את הלחם ותן לי את הסידור לחמש דקות".

היהודי התרכך: "שב פה. אם מישהו ישאל תגיד שיצאתי לרגע", ואץ להביא את הסידור ממחבוא הסתר. הוא חזר, מתנשף, ונעצר על עומדו: "רגע. אין לך פה מניין! בין כה-וכה לא תוכל לומר קדיש!..."

מוישל'ה, היישיר מבט לעיניו של האיש, ואמר לו בנחרצות: "כשחיכיתי לך, כבר חשבתי על זה. אתה רואה כאן מסביב את כל הפיג'מות התלויות של היהודים שמתו? אתה תענה אמן, והם יהיו המניין שלי!

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא ---------

***

הרב לאו, מספר, וקולו משתנק בבכי... דממה דקה באולם ה'רדיסון בלו', ניתן לחוש את התרגשות היטב. כמה מוחים דמעה סוררת...

מוישל'ה זכה להינצל מהתופת ועלה יחד עם 'לולק' – ישראל מאיר לאו, אחיו נפתלי ויהודים נוספים על אוניה שעשתה דרכה לארץ. היה זה בט' באב תש"ה.

מוישל'ה גדל, וגידל משפחה לתפארת. הוא עסק בחינוך ובהמשך היה מנהל בישיבה. אבל מעולם, מעולם לא סיפר מי הוא היה...

לפני כמעט שנתיים, הוא נפטר זקן ושבע ימים בבני ברק. בהספד שנשא הרב לאו, הוא סיפר את סיפורו, והצביע על הנפטר: "שתדעו מי נמצא פה מתחת לטלית. מוישל'ה! שלושת בניך שעומדים פה, לא צריכים סידור לומר עליך קדיש!..... הקדיש יהיה לעילוי נשמתך, ולעילוי נשמת אביך, לייבל!.......

אבל הקדיש שלך ההוא שם, הרעיש עולמות ------ (...הרב לאו בוכה)

"אני זוכר את רומניה, במידה רבה החסידות נולדה פה. היתה חסידות בית רוז'ין, ערש החסידות. ואז בא החורבן. רומניה, כמו שאר אירופה, עברה את כוס התרעלה, מבול כמו בימי נוח.

הנרות כבו, נראה היה שהקיץ הקץ... שנים של 'עצמות יבשות'. אבל הנה, מרכז רבני אירופה, שמצודתו פרוסה ברחבי היבשת הוקם ורואים כאן 'חיל גדול מאוד'. נכון, אי אפשר עדיין להשוות למה שהיה לפני המלחמה.

הרב לאו מסכם:

"בעוד שבוע וחצי 'שבת הגדול', היארצייט ללייבל הי"ד. ובליל הסדר, ישב עם ישראל לצד שולחן הסדר, ויקרא מתוך ההגדה "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם".

"אנו, אין לנו שיור אלא התורה הזאת, שתצילנו מידם, ומי שמטפח אותה, אלו אתם רבני אירופה, עד שנזכה 'לשנה הבאה בירושלים' בגאולה השלימה", סיים הגרי"מ לאו את דבריו כשעיני הרבנים הנוכחים באירוע לחות מדמעות.

***

הנה כאן מול עינינו, רבנים מכל רחבי אירופה מתכנסים יחד תחת קורת גג אחת, בפאר והדר, לשלושה ימי למידה, אחדות והעצמה.

כל אחד מהם מייצג קהילה פורחת ואת התחייה היהודית המחודשת ביבשת, שאך לפני 70 שנה היתה 'פלנטה אחרת': מבחינתי, כאן טמונה ה'ליבה' של הכנס, זו היא התמצית.

"וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ--נִגְזַרְנוּ לָנוּ... כה אָמַר ה', לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ--וִחְיִיתֶם.  וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה" (יחזקאל ל"ז).