מערכת COL | יום כ"ה אדר ה׳תשע״ח 12.03.2018

על ידיעה ואי ידיעה > ואיך כל זה קשור לנוער נושר? • מאמר מקיף

מדוע אנו מעדיפים לא לדעת על קיומה של בעיה? ומה משמעותה של התנהגות לא צפויה או חסרת היגיון בחיי ילדינו ובחינוכם? איך כל זה קשור לנוער נושר? ומה הפתרון האידיאלי למצב זה? • מאמר מקיף מאת ר' מישאל אלמעלם, חסיד חב"ד ופסיכוטרפיסט מוסמך, מיוחד ל-COL • מומלץ קריאה! • למאמר המלא >>>
על ידיעה ואי ידיעה > ואיך כל זה קשור לנוער נושר? • מאמר מקיף
ארכיון COL

מאת: ר' מישאל אלמעלם

***

משמעותה של ידיעה הנה מחויבות לעשיה! כאשר אני יודע ולא עושה אני בורח מהאחריות שבידיעה! לכן אנו מוצאים עצמנו במקום של רצון לא לדעת! כאשר לא אדע לא אהיה מחויב לפעול.

זהו הקו המנחה בתפיסתנו לטוב ולמוטב 'עדיף שלא לדעת' כדי לא להיות בעמדת מחויבות לשינוי ועשיה אחרי שאדע ולאידך כדי שלא אתפס כחסר אחריות היודע ולא עושה דבר!
כך בעצם ניתן להסביר שלל תופעות בחברה, שלא זוכים למענה או טיפול, כי עדיף לא לדעת!, משום שידיעה הינה צעד ראשון בעשיה!

חוסר הידיעה ברובה הנה סביב ה-איך? ולא סביב ה-מה? כולנו יודעים את ה-מה, אך לא תמיד יודעים את ה- איך. הפחד מלהיתפס לכישלון ב-איך, מונע בדרך כלל להתייחס ל-מה!

ידיעה מהי?

האדמו"ר הזקן מבאר בספר התניא (פרק ג') בפירוש המילה דעת וז"ל: "והדעת הוא מלשון (הפסוק בבראשית פרק ד' פסוק א'): והאדם ידע את חוה והוא לשון התקשרות והתחברות", כלומר: על מנת להכיר את הפנימיות של האדם, לחוש ולהרגיש אותה, האדם נדרש להתקשר ולהתחבר לזולת.

תכונת הידיעה מספרת לנו על היכרות מעמיקה עם הדבר אותו אני יודע, כשבמקביל אני מתקשר וחובר אליו. כל זמן שחסר בידיעה- בדעת, הדבר לא מחייב את עשייתו בפועל ממש!

וכפי שהאדמו"ר הזקן מבאר (שם) "כי אף מי שהוא חכם ונבון... הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שוא".
האהבה והיראה הנן פועל יוצא של התקשרות וכל זמן שאין הולדה של אהבה ויראה אין ביטוי להתקשרות.

ובהמשך כותב אדמו"ר הזקן (שם) "ועל כן הדעת הוא קיום המידות וחיותן"
בחסידות חב"ד מבואר: שספירת הדעת מכונה- "מפתח הכולל לששת המידות", מה שמסביר את תכונתה הייחודית והעיקרית של הדעת החודרת את האדם כולו ומאחדת אותו סביב הדבר אותו הוא מבקש לדעת, אליו הוא רוצה להתקשר ולחבור.

אם כן כאשר אני מכיר ויודע את הדבר לעומקו ומאוחד עמו, אין לי אפשרות שלא לפעול בהתאם לצורך העולה מהדבר אותו אני יודע.

זהו אחד הטעמים לכך שהרבי ביקש שכאשר האדם מקבל החלטה טובה ביום הולדתו יעשה זאת ברבים כדי שההחלטה תקבל משנה תוקף בכך שחבריו יעוררו אותו לחבור ולהתקשר אל הדבר אותו החליט לבצע על מנת להביאו מהכח אל הפועל!

ידיעה משמעה חיבור אינטימי:

אריך פרום בספרו 'אמנות האהבה' ( 1998) מדגיש את הצורך הבסיסי של כל אדם לדעת את זולתו, צורך המבטא רצון עז להכיר את הזולת לפני ולפנים, להכיר את מהותו, לחשוף את ייחודיותו, כל זאת על מנת לחבור לזולת בצורה אינטימית.

הידיעה מפיגה את החרדה הקיומית מפני 'לא לדעת' ומאפשרת חבירה אינטימית בין בני אדם ללא חשש מביקורתיות או שיפוטיות.

היכולת 'להופיע' אל מול העולם כפי שאני ואיך שאני מותנית בסוג ואופי המפגש בין בני אדם!
ככל שהמרחב בו אני 'מופיע' בעולם מרגיש לי בטוח ומוגן כך 'ההופעה' שלי אל מול העולם תהיה יותר אותנטית!

החשש מפני המפגש עם העולם, מספר את סיפורה של החרדה הקיומית אתה האדם מתנהל בעולם וחש לא מוגן ולא בטוח, לשם כך נזקק האדם לדעת- לחבור להתקשר לזולת ולחוש מוגן ובטוח!

הכמיהה לצאת מכלא הבדידות, הנה המשיכה לדעת את הנפש שלנו ושל הזולת, אך ככל שנעמיק בניסיוננו לדעת את עצמנו ואת האחר, כך תחמוק מאתנו מטרת הידיעה. אך כל זה איננו מונע מאתנו להמשיך לחקור את נפש האדם.

כך שידיעה הנה הדרך המשמעותית להתחבר ולהתאחד עם הדבר אליו אנו רוצים לחבור באופן הכי אינטימי, קרוב וחזק.

היכולת לשהות בחוסר ידיעה מובילה בסופו של דבר לידיעה:

אחד הכלים הנפלאים בטיפול ובחיים בכלל הנו היכולת לשהות עם הגירוי העומד בפני מבלי לנסות לנטרל אותו וכך בעצם לא לחוות אותו כאיום.

הדוגמא הבולטת לכך הנה: השתיקה-כאשר אנו נפגשים לשיחה אינטימית עם הזולת ולפתע ישנו הרגע המוכר בו אין לנו מילים יותר, הדחף הראשוני שעולה בנו הנו הצורך להפר או לשבור שתיקה, מתוך מבוכה העולה בנו מהשתיקה הרועמת שבחדר.

דווקא ברגעים אלו יש לנו הזדמנות נפלאה לפגוש את עצמנו ולהכיר את עצמנו ממקום שונה הזדמנות לחבור לדעת להרגיש לחוש חלקים חבויים בתוכנו ולהתוודע אליהם ולמה שהם מביאים אל תוך חיינו.

השתיקה הנה אחד הכלים הללו בהם אין צורך לומר, לספר, לשתף, אלא פשוט להיות שם ולחוות את הרגע הקסום של לשהות עם הרגע כפי שהוא ולקבל את כל מה שהוא מזמין אל תוכנו באותו רגע מבלי לנסות לערער עליו ולהפר אותו עם זריקה של מילים לחלל האוויר כדי לחמוק מתחושת המבוכה.

דווקא עכשיו כדאי לי לנסות ולראות ברגע שתיקה זה אירוע מכונן בחיי, בו אני חשוף למצב של מבוכה ולמה הוא גורם לי, איך אני מתפקד במצב של מבוכה? איך זה מרגיש לי ברגע של מבוכה? למה אני ממהר לברוח מרגעי מבוכה?

הזדמנות שההסכמה לשהות ברגע הזה עם מה שהיא מביאה ומזמינה לי, מגלה לי ובי כוחות ויכולות שלא היו במודע אצלי ודווקא בזכותם נוכחתי לדעת שאני יכול להפיק תועלת משמעותית במרחב הבין אישי ובתפקוד שלי ברגעים מביכים!

מעניין לציין את רגע של שתיקה שייסד הרבי במוסדות ברחבי ארה"ב לפני שמתחילים את היום, כדי להכיר ולזכור את העובדה שלקוסמוס הזה יש מנהיג, ברגע זה כולם הופכים שותפים למרחב הגלובלי אותו אנו חולקים יחד כדי לשרת מטרה אחת ויחידה, איך אנו יכולים לתרום ולהפוך את העולם הזה ליותר טוב מהרגע שקדם לו!

דווקא הרגע של השתיקה הוא זה שיכול ליצור הזדמנות של עוד אדם לעצור רגע את הטירוף של החיים ולחשוב מה אני בעצם עושה בעולם? מה המטרה, האתגר שלי בעולם?, כיצד אני יכול לגרום לעולם להיראות ולהפוך למרחב טוב יותר?

הבריחה מהרגע היא בבחינת פספוס הזדמנות, בה יכולתי לגלות עוד משהו על עצמי כאמור!
אם כן לשהות בחוסר ידיעה הנה הדרך לדעת את עצמי את הזולת ובכך להיוודע למהות הפנימית שבי או בזולת, לחוש אותם ואת צרכם ולפעול בהתאם לכך.

ידיעה זו מחייבת ומובילה אותי לפעול בהתאם למידת העוררות הרגשית והנפשית מעצם ידיעתי את הזולת, החיבור וההתקשרות ביננו, כך שכל צורך שיתעורר מהחיבור ביננו יוביל לעשיה!

הידיעה - (מלשון התחברות והתקשרות) יוצרת את החשש לחבור רגשית לנושא הנשירה ולתת את הדעת עליו משום שלדעת זה מחייב שינוי ועשייה!

כשאנחנו מתבקשים לגעת בנושא כאוב כמו בעיית הנושרים, אותם נערים ונערות הבאים ממחננו, חלק מקהילתנו, אנו מתקשים באופן טבעי לעסוק בו, משום שכאשר נצטרך לתת את הדעת על כך זה יחייב אותנו לפעול לשינוי!

על מידת האכפתיות והמסירות של משה רבינו כלפי עם ישראל אומרת התורה (שמות ב, י"א): ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וגו'. על מילים אלו כותב רש"י: "נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם". כלומר: בכדי להרגיש ולחוש בסבלו של הזולת יש להשתמש בחושים שלנו במקרה זה העין והלב. העין והלב מהווים את התגלמות הרגש האנושי, האותנטי והעצמתי של האדם יותר מכל אברי הגוף. די במאמר חז"ל: "העין רואה והלב חומד", בכדי להבין את עצמת איברים אלו בגוף האדם המשקפים כאמור את המימד הרגשי של המין האנושי ה'אדם' לטוב ולמוטב.

משה רבינו מלמד אותנו שיעור כיצד ואיך ניתן לחוש את הזולת בכל מציאותך ובכל מהותך עד כדי תחושה והבנה של מהו סבל. כאשר משה רואה בסבלם של עם ישראל הוא מגייס את כל כולו לכך 'נותן עיניו ולבו' המהווים כאמור את מלא עצמת הרגש האנושי. עיניו רואות לבו חש והוא כל כולו חווה את סבלם של עם ישראל.

ואכן התקשרות נפשית ורגשית זו של משה רבינו הובילה למעשה. כאשר הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי הוא מגיב בהתאם לתחושת לבו האהבה לעם ישראל מחד ויראתו את ה' מאידך, שהם בעצם תולדות של מידת הדעת המביאה אותו לפעול באופן זה!

משה רבינו לא פועל מאינסטינקט רגשי, אלא לפי מידת הדעת וההתקשרות שלו עם בני ישראל ומחויבותו אליהם מכח ציווי האלוקים שייעד אותו להיות מנהיגם!

כאן בעצם טמון הסוד שבדעת: אי אפשר לעמוד מנגד כאשר רואים את אחינו, בנינו בחוסר אונים, סובלים, מוכים, נרדפים אין הדעת יכולה לסבול זאת!

קהילה החווה את משבר בניה כמוה כאם המאבדת את בנה, היא איננה יכולה לעמוד מנגד, לכן תעדיף שלא לראות בסבל בנה ולהתרחק משם.

סיפורו של ישמעאל משקף את הדבר היטב כאשר הגר אמו רואה במצבו הרע שכמעט גווע למות מצמא, הייאוש וחוסר האונים גובר עליה והיא מעדיפה שלא לראות במותו, מה שגורם לה להתרחק ממנו!

אין ביכולת אדם קרוב לשאת אבדן גשמי או רוחני ולעמוד מנגד, לכן אנו נעדיף שלא לראות את הנער 'גווע' ונתרחק משם!
הדעת- כלומר מידת ההיקשרות שלנו ליקירנו היא זו המאיימת עלינו, כיצד אנו יכולים לעמוד מנגד ולראות באבדן יקירנו, מה שבאופן טבעי מרחיק אותנו מלהתעסק באבדן!

חוסר האמון נולד אצל יקירינו כתוצאה משימוש מעוות בהיגיון וצדק! כאשר אנו עושים שימוש מעוות בהיגיון בכדי להצדיק את מעשינו אנו הופכים את ההיגיון לחוסר היגיון בחיי יקירנו!

הקול העולה מזעקת בני הנוער אלינו, נובע ממקום ראשוני בחייהם, מהתפיסה הבלתי מעורערת על הקשר העמוק שלהם עם הוריהם, עם חבריהם, עם אנשי קהילתם, אנו ראויים לקירוב בדיוק כמו או לא פחות מאשר המקורבים שאינם חלק מהקהילה ואינם בני המשפחה! ללא הבט וללא שום קשר למצבנו הרוחני!

קולם מספר לנו על הצורך לחוש חלק מ- להיות שייכים ל- מעצם היותם קשורים בקשר נפשי רגשי אלינו, מהאהבה והיראה של היקשרות וחיבור הדעת שלנו אליהם ושלהם אלינו!
זעקה זו יש בה בכדי לתת את דעתנו על הקול העולה ממנה: יקירנו דורשים קירוב, חום ואהבה מכח הקשר האינטימי שלנו איתם!

ומה אנו משיבים להם אל תשוו עצמכם למקורבים!!! איך טענה זו עולה על דעתנו כלל? האם אהבה חום, קירוב הנו תנאי ? בטח ובטח לא כלפי מי שהוא בשר מבשרינו?

כל ניסיון להסביר למה הם שונים מהמקורבים הזוכים לקירוב זה או אחר, גם אם יש היגיון בכך וגם אם הצדק עמנו בטענות אלו, התוצאה תהיה התרחקותם מאתנו! וחוסר אמון מוחלט בנו ההורים, החברים, הקהילה, ודמויות החינוך!

בכך אנו מפתחים חוסר מחויבות כלפיהם, בכח ההיגיון ודגל הצדק איתו אנו מנופפים להם מול העיניים, אנו מונעים מעצמנו את הסיכוי לחוש את הקשר העצמי אליהם כבשר מבשרינו מכח הדעת הקושר ביננו, מה שיוביל בסופו של דבר להתרחקותם מאיתנו!

התנהגות בלתי מוסברת ובלתי הגיונית ובעיקר לא צפויה של יקירנו הנה תוצאה ישירה של התנהלות בלתי הגיונית ובלתי צפויה כלפי יקירנו לאורך השנים:

הספרות הטיפולית (גו'ן בולבי, ומרגרט מאהלר, "שלבים ראשונים של התפתחות", האוניברסיטה העברית 1996) עוסקת בהסברת הפרעת התנהגות אצל ילדים עקב דפוסי היקשרות לא בטוחה לדמויות המשמעותיות בחייהם קרי - ההורים. המאפיין העיקרי בהפרעה זו הנו התעללות רגשית הבאה לידי ביטוי בהתנהגות בלתי צפויה, בלתי מוסברת ובלתי יציבה של הורים וכזו שאין בה היגיון וטעם, דבר המותיר חותם עמוק בנפש הילד, ועלול להוביל במשך השנים לפתולוגיה אצל הילד בדמות הפרעת התנהגות שהמאפיין העיקרי בה הנו שאין היגיון מאחורי התנהגותו והיא איננה צפויה.

ילד הגדל בסביבה שההתנהלות בה היא לא צפויה, בלתי הגיונית ובלתי יציבה, אם זה מצד ההורים, החברים הצוות החינוכי או הקהילה, מתפתחת בנפשו פתולוגיה לפיה העולם איננו הגיוני, מה שמוליד בנפשו התנהגות בלתי הגיונית כלפי עצמו וכלפי סביבתו!

ילד שמשפילים אותו, שדוחים אותו, שמפלים אותו לרעה באופן סדרתי ללא הגיון העומד מאחורי המעשה, גם אם חוסר ההיגיון הוא סובייקטיבי, עלול לפתח פתולוגיה לאורך השנים בדבר העולם איננו הגון, ישר, צודק, הגיוני, והבלתי צפוי יכול להתרחש בחייו של הילד בכל רגע נתון בהתאם לשיקול דעתו של דמות הסמכות העכשווית בחייו!

לעומת זאת כשאנו מדברים על יקירנו אלה הנושרים והיוצאים מן הקהילה, איננו זקוקים לחיפוש אחר התעללות רגשית זו או אחרת בכדי להסביר את הקשר לנשירתם, אבל אנחנו חייבים להבין שכאשר הדיון הנו סביב קירוב, קשר חם ואוהב, כל הסבר יהיה הטוב ביותר וההגיוני ביותר הנו בבחינת חוסר היגיון בחייהם של יקירנו וזו הסיבה שבהחלט יכולה להוביל לסיטואציה בדמות התנהגות חסרת היגיון ובלתי צפויה לאורך חייהם.

האמירה: אתם שונים מהמקורבים מכל סיבה שלא תהיה, היא זו שתזמין את הפתולוגיה בחייהם משום שהיא נשענת על חוסר היגיון בתפיסתם הסובייקטיבית של יקירנו!

ילד לא יכול להבין למה אי אפשר לקרב אותו, לאהוב אותו, כי עכשיו הוא השתנה!
התפיסה הבלתי מעורערת שאהבתנו אליו היא ללא תנאי, מעצם היותו בשר מבשרינו, איננה יכולה להיות מוחלפת בשום הסבר זה או אחר, מוצדק ככל שיהיה, מבחינת הילד זהו חוסר הגיון מוחלט!

בני הנוער אולי יישארו חסרי אונים מול אטימות לבנו נוכח חוסר ההיגיון שבמעשינו, החלטתנו או התנהגותנו כלפיהם, אך במשך הזמן חוסר ההיגיון יתפוס את מקומו בנפשם, מה שעלול להוביל כאמור להתנהגות הגובלת בחוסר היגיון!

הפתולוגיה איננה בהכרח הסיבה שהביאה לנשירה! יכול להיות שהנשירה היא על רקע משבר גיל ההתבגרות.

אבל כאשר אנו משתמשים בהיגיון בכדי להסביר את חוסר קירובם, אנו אלה שמביאים את הפתולוגיה לחייהם!

הם יוכלו לשאת כמעט הכל, עונש, כעס, תסכול, כאב, אבל דבר אחד לא: שימוש בהיגיון כדי להסביר את חוסר ההיגיון!

ברגע שהמבוגר האחראי יכול לשים גבולות בשום שכל, המתבגר יוכל לשאת כל גבול! אך ברגע שהמבוגר האחראי ישתמש בהיגיון כדי להתנהג בחוסר היגיון הוא יוצר בלבול

בנפשו של הילד! השפה הזו לא מוכרת לו! והיא יוצרת הרס בנפשו המובילה להתנהגות פתולוגית בכל הקשור להתנהגות לא צפויה וחסרת היגיון! (שנדור פרנצי 1994 בלבול השפות בין מבוגרים לילדים שפת הרוך ושפת התשוקה).

הילד לא מסוגל להבין איך ההיגיון מסביר דבר חסר היגיון? איך אפשר להסביר את חוסר ההיגיון שבמעשה בלתי הגיוני? האם החוקים משתנים כאשר המבוגר האחראי כבר לא מסוגל להבין את השינוי שחל בי? האם ישנה אפשרות שכאשר לא יוכלו להבין את מעשי ישתמשו בהיגיון ככלי להסביר את הריחוק ממני?

חוסר היגיון כאמור מוביל להתנהגות חסרת היגיון פתולוגית וקיצונית, מה שיותיר אותנו מבולבלים ומבוהלים, פעורי פה לנוכח מעשים אלו, ורק השאלה תעלה מגרוננו ותזעק מה ההיגיון העומד מאחורי מעשים אלו? מדוע הם נותנים מקום לחוסר ההיגיון בחייהם? איזה שיגעון השתלט עליהם?

והתשובה שלהם תהיה: השימוש בהיגיון בכדי להסביר את חוסר ההיגיון שבמעשיכם הוא זה שהוביל לחוסר ההיגיון בנפשנו ולתוצאות חסרות ההיגיון של מעשינו!

הפתרון האידיאלי לקיחת אחריות אישית וקולקטיבית-ובניית קהילה שיתופית למען יקירנו:

כאשר הבלבול שולט במרחב, הדבר מוביל להסטת הדיון מחוסר יכולת לשאת בסבל ולהתמודד אתו ל-קרב על האחריות, מי אשם בכך, ההורים יפנו אצבע מאשימה כלפי הישיבות, הישיבות יטילו את האחריות על ההורים, והתלמידים יישארו קרועים באמצע!
היכולת לקבל אחריות אישית וקולקטיבית הנה הצעד הראשון אל עבר פתרון בדמות קהילה שיתופית למען יקירנו!

כאשר נתבונן בתוצאה והדרך לתקנה ולא בגורמים לתוצאה, נוכל להתרכז בתיקון הנזק, לעומת עיסוק בגורמים המוביל להאשמה הדדית!

היכולת לחבור יחד ולגבש פתרון יחד לבעיה, יובילו אותנו להבין את הגורמים לבעיה ואת הדרך למנוע אותה.

במקום לתת לסבל, לתסכול, לכעס להכריע אותנו רגשית ולהסיט את הדיון לקרב מי אשם, נצטרך למנף את החיבור וההיקשרות שלנו ליקירנו ולהתבונן כיצד קשר זה יכול להוביל אותנו לשאת באחריות אישית וקהילתית שתוביל לשינוי ולפעולה המתחייבת מקשר משמעותי זה.

החשיבה על כך שהנוער זקוק לנו מעצם היותנו חלק מחייהם לאורך כל שנות ילדותם הן ההורים והמשפחה, הן הקהילה, תוביל אותנו להתאחד לפעול למענם ללא שיקולים זרים, או בתירוצים שונים שבסופו של יום ירחיקו אותנו מהמטרה לסייע להם לחוש שייכים וחלק מהמשפחה והקהילה!

הצעדים המשמעותיים בדרך לפתרון הנם:

1. שינוי תפיסה בהתמודדות עם נוער נושר: התפיסה לפיה ההיגיון המנחה אותנו בהחלטתנו ושיקול דעתנו הנו חוסר ההיגיון המוחלט בחייהם של יקירנו! תוביל אותנו לעסוק בחיזוק הקשר הנפשי רגשי שיתופי שלנו איתם הן כהורים, הן כקהילה, הן כצוות חינוכי, והן כחבריהם לספסל הלימודים!

2. היכולת לשהות עם הכאב, הסבל והתסכול במקום לברוח ממנו: הנה אבן הדרך בדרך לשינוי תפיסה, השהייה עם מה שמזמין המצב הלא פשוט, מגלה ומעוררת את הקשר הפנימי והאינטימי ליקירנו ומביאה לחשיבה מחודשת, על הקשר ביננו והדרך להתקרב שוב ולא על המצב הקיים או במה שהוביל לכך, ומי אשם בכך ואיך נכון לנהוג בהם האם נכון לקרב אותם? או לא.

3. בניית צוות קהילתי משותף להתמודדות עם בעיית הנשירה: צוות שיכלול אנשי רוח: משפיעים, רבנים, אנשי חינוך, נציגות של ההורים ובני הנוער, ואנשי מקצוע: מתחום הטיפול מומחים לנוער, שישבו יחד ויחשבו על מגוון פתרונות לנוער נושר בתוך הקהילה. הן לימודיים, הן חברתיים והן טיפוליים.

4. הפיכת בני הנוער לגורם משפיע ומוביל בחיי הקהילה: על ידי מתן תפקידים ייחודיים לבני הנוער, על מנת להפכם לחלק בלתי נפרד מהקהילה ובכך ליצור שייכות רגשית נפשית ומחויבות אישית לקהילה ולצביונה.

5. והכי חשוב: מעקב ויישום של ההמלצות וחשיבה מחודשת אחרי פתרונות נוספים!
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.